רעיית הנשיא הרצוג על השיוויון בנטל: ''בכפייה שום דבר לא הולך''

בשנה האחרונה נשמעות טענות רבות מצד משרתי המילואים ובני משפחותיהם באשר לנטל שהם נושאים על כתפיהם בתקופת המלחמה. שבועות רבים של שירות ללא הפוגה בכלל הגזרות, חוסר שוויון בנטל בתקופה הקשה ביותר שידעה המדינה, תגמולים שאינם הולמים ואי-התייחסות מספקת למשפחות ולעסקים שהשאירו מאחור הם רק חלק מהטענות הללו.

רעיית נשיא המדינה, מיכל הרצוג, ערכה מפגש שיעסוק בנושאים הרלוונטיים ביותר עבור משרתי המילואים.

בשיתוף פעולה של הרצוג יחד עם עמותת נט"ל ושותפים נוספים, הגיעו היום (שלישי) נציגי אנשי ונשות המילואים שמשרתים בכלל הגזרות לשיח שהתקיים בבית הנשיא בירושלים, יחד עם מומחים מצה"ל וממערכת הביטחון. אליהם הצטרפו נציגים מהמגזר העסקי, המגזר השלישי ונציגים ממשרדים ממשלתיים שונים שדנו יחד בסוגיות המהותיות עבור משרתי המילואים ומשפחותיהם; החל מנושא הכניסה ללימודים באקדמיה והתעסוקה לעצמאים ולשכירים במלחמה, ועד לפיתוח ושיקום החוסן האישי והמשפחתי. בסיום המפגש התבקשו המשתתפים להציג את מסקנותיהם במטרה ליצור רשימת המלצות להמשך לגורמים הרלוונטיים.

"זו עת למעשים גדולים", אמרה הרצוג עם תחילת האירוע. "כעת, כשאנשים נמצאים בסבב המי-יודע כמה במילואים, זה הזמן לפעול בצורה הכי פרקטית ולרדת לרזולוציות הכי קטנות". הרצוג זקפה את חשיבות קיום האירוע לזכותו של סא"ל (במיל') הראל מימון, אחד מרבי נציגי צה"ל שנכחו במקום. היא סיפרה על מסמך שכתב ושלח אליה, המתאר את השחיקה בקרב משרתי המילואים במהלך השנה החולפת: "הראל כתב מסמך והוא התחיל אותו בכך שהמסמך 'מהווה ניסיון לשקף את המצב הקשה בו אנשי המילואים נמצאים, מתוך הרגשה שלא תמיד הכל נשמע'. לנו אסור בשום אופן להגיע למצב בו אנחנו לוקחים את אנשי ונשות המילואים כמובנים מאליהם".

"מבחינתנו אין דילמה, אנחנו נבוא תמיד", השיב מימון. "עם זאת, הנקודה החשובה היא שאנחנו מרגישים שקופים. ברור שאנחנו נבוא, אבל השאלה מה המחיר של זה. לאט לאט אנחנו דועכים". בהמשך אף פנה לקהל הנוכחים ואמר: "אנחנו צריכים אתכם איתנו, שתגבו אותנו. אנחנו צריכים את הצבא בסיפור הזה, אנחנו צריכים את המדינה בסיפור הזה. אני לא רוצה שרק נדבר ושהכל יהיה מס שפתיים, אלא שנעשה. אנחנו האנשים שצריכים את העזרה עכשיו".

באחד השולחנות המשותפים התיישבה אנה, קצינה בדרגת סרן בחטיבת "אלכסנדרוני" המשויכת לפיקוד הצפון. אנה סיפרה לנוכחים בשולחן על פעילות החטיבה ועל כך שזאת שוברת שיאים בהקשר ימי המילואים בקרב משרתיה. "מתחילת המלחמה, אני בעצמי עומדת על למעלה מ-270 ימי מילואים והמפקדים בחטיבה עומדים על מעל ל-300", תיארה. בהמשך, סיפרה בדמעות כי משרתי המילואים מרגישים שהנטל המוטל עליהם כבד מנשוא. "אנחנו נשחקים לאט-לאט", העידה. "בסופו של דבר זה גם פוגע בשגרה ובחיים של הילדים שלנו".

תא"ל עדנה איליה, קצינת משאבי אנוש ראשית וראש חטיבת הנפגעים בצה"ל, התייחסה לסוגיית הטיפול במשרתי המילואים אף היא ואמרה כי "צה"ל ומדינת ישראל נדרשים לעמוד לצד משרתי המילואים במסירות אין קץ. מטרתנו אחת – לאפשר את המשימה הלאומית הזו שלפנינו".

אפרת שפרוט, מנכ"לית עמותת נט"ל, סיפרה כי "בשנה שחלפה מאז פרוץ המלחמה, אנשי ונשות המילואים שלנו, התייצבו בשעת פקודה, בלי לחשוב פעמיים ונאלצו לשאת על גבם לא רק את כובד השירות אלא גם את מצוקות היומיום שממשיכות להיערם. עבור רבים מאנשי המילואים, הקרב האמיתי הוא לעיתים קרובות בבית – בשמירה על העסק או על התפקיד (לעתים גם של בת הזוג), דאגה לבריאות נפשית ורווחת הילדים או הרצון להתמיד בתואר כששאר החברים ממשיכים להתקדם והמילואימניק הסטודנט נשאר הרחק מאחור. בשנה האחרונה הייתה עלייה חדה בפניות ממשרתי מילואים לנט"ל, יותר מחצי מקהל הפונים של נט״ל הם אנשי מילואים, הקושי שלהם מורגש מאוד''.

שפרוט הוסיפה ''אנחנו מעניקים סיוע נפשי לאנשי המילואים ולבני משפחותיהם. אנחנו שומעים את זעקתם ורואים את מצוקתם. צריך לומר בקול ברור: חייבים להעניק להם את התמיכה, בצורה יעילה ומהירה. חוסנם הוא חוסננו, ועלינו לוודא שאנחנו תומכים בהם בצורה הטובה ביותר".

האירוע התקיים, כאמור, לאחר מעל לשנה במהלכה מאות אלפי אנשי מילואים נקראו לשרת בחזית הלחימה בדרום הארץ, בצפונה ובמרכזה.

בראיון ל"ישראל היום", תיארה אשת הנשיא מיכל הרצוג את הרציונל באשר לקיום האירוע: "זה אירוע מאוד חשוב. יש פה התכנסות של המון גורמים שצריכים לעשות מעשים, מעבר למילים הגדולות. אנחנו פה כדי להוציא מסקנות וכדי להוציא נקודות לעבודה כך שנוכל לסייע בפועל. בסוף, כשהמלחמה מהווה נטל על הכלכלה ועל החברה, חובתנו להראות לאנשי המילואים שנשחקים ונותנים את כל כולם, שאכפת לנו מהם".

הרצוג ציינה כי "בכל שולחן יש את מי שמציג את השאלה או את האתגר, ולצדו יושבים האנשים שיספקו את התשובה. אני מקווה שכל אחד ילך ויפעל במקומות בהם צריך לספק את התשובות. אני מבטיחה להיות הנודניקית".

אמירתו של סא''ל במיל' הראל מימון שלפיה הוא וחבריו מרגישים "שקופים" היא אגרוף בבטן. למה המפגש מתקיים עכשיו? איפה היינו במהלך כל השנה הזו?

"ראשית, היה שיח דומה בינואר, שם לתומנו חשבנו שהמלחמה כבר לקראת סיום. בנוסף, אני חושבת שחלק מהעניין הוא הזמן שחלף. אין פה חוסר תשומת לב, הנקודה היא שהצרכים של משרתי המילואים השתנו. קודם לכן סטודנטים ששירתו במילואים חזרו אחרי סמסטר אחד והתייחסו אליהם בצורה ראויה; אנשים נעדרו במשך שלושה חודשים מהעבודה, וקיבלו אותם בזרועות פתוחות. כעת, חלוף הזמן משפיע ומשנה את הבעיות ואת הצרכים שעולים. לכן אנחנו פה".

נזכרנו מאוחר מדי?

"תמיד אפשר להגיד שעכשיו זה קצת מאוחר, ברור. בכלל, כשאתה מסתכל בראייה לאחור על כל מה שקרה אחרי השבעה באוקטובר אתה שואל 'למה זה קרה'. עם זאת, אני מקווה שנוכל לעזור מכאן".

הטענה המרכזית שעולה כאן היא סוגיית השוויון בנטל

"בנושא זה צריך לפעול בשום-שכל. צריך לעשות זאת בצורה נבונה וחכמה, ובשיתוף פעולה מלא. בכפייה שום דבר לא הולך. צריך לעשות את הצעד הזה מתוך הבנה ושיתוף פעולה".