מורן סטלה ינאי בכיכר החטופים: "אני יודעת מה הם עוברים שם, חייבים להפסיק להמר על החיים שלהם"

לקראת יציאת משלחת המו״מ לפסגה בדוחא, קיים הערב (מוצ"ש)  מטה משפחות החטופים את העצרת השבועית בסימן "עוד יום אבל".

שורדת השבי מורן סטלה ינאי, ששוחררה בעסקה הקודמת לאחר 54 יום, נשאה דברים ראשונה: "אני כאן בזכות עסקה שהחזירה אותי לחיים, ואני לא יכולה שלא לחשוב מה היה קורה אם עדיין הייתי שם. שם, בגיהנום, ראיתי את המוות בעיניים, כל רגע, הרגשתי את הפחד, את חוסר האונים, את הכאב שמשתק כל מחשבה.

"כל רגע היה כמו נצח, כל לילה היה עולם בפני עצמו. כל יום בשבי היה קרב נוסף, עד שהפסקתי לספור את הימים, כי בשבי כל יום שעבר הוא כמו אגרוף בלב. אין ערך לזמן שאתה בגיהינום.

"ועכשיו, אני עומדת כאן, וחושבת על החברים שלי שעדיין שם, באותו גיהנום, כבר 386 ימים. הזמן עבורם נעצר, הם חיים בתוך חלום רע שלא נגמר, כל יום נוסף הוא סכין שמסתובבת בלב.
אני יודעת מה הם עוברים, כי גם אני עברתי את זה. מאז שחזרתי, שמענו כל כך הרבה עדויות על מה שעברו שאר החטופים. כל סיפור קשה יותר מהשני. והחטופים שעוד שם נמצאים יום יום בתוך סיפור הבלהות הזה. אני בוחרת שלא לשתוק מול המציאות הזו. אנחנו חייבים להפסיק להמר על החיים שלהם זה לא משחק קורבנות. עסקה היא הדרך היחידה שמבטיחה חיים, גם אם המחיר כבד.
אני כאן, והם עדיין שם - ואני לא מתכוונת לוותר עליהם". 

בסיום דבריה אמר ינאי: "חשוב לי לומר: אם הייתה מתממשת עסקה בזמן, ייתכן שהרבה חטופים, חיילים והרבה תושבים היו כאן איתנו. רבים מהם לא חזרו כי בחרנו לחכות, וההמתנה הביאה לעוד ועוד קורבנות. אני כאן היום, כדי לומר שזה יכול להיות אחרת. זה חייב להיות אחרת. אל תיתנו לעוד משפחה לאבד את היקר לה מכל. תנו להם, תנו לכולנו, את התקווה לחזור הביתה".

נירה שרעבי, אשתו של יוסי שרעבי ז"ל שנרצח בשבי וגיסתו של אלי, שניהם עדיין מוחזקים בשבי החמאס: ״גם גיסי האהוב אלי, נמצא בשבי. מעל שנה שאנחנו מחכות לחבק אותו.  כשיחזור, נצטרך כולנו להתמודד עם המציאות הנוראה שמשפחתו הגרעינית - איננה. ליאן האהובה ושתי בנותיהם נויה ויהל נרצחו בביתן.

"המשפחה שלנו חוותה אובדנים כה רבים, ונאלצת לשאת על גבה את תוצאות שבעה באוקטובר שעה אחר שעה, כבר מעל שנה. אלי ויוסי חייבים לחזור אלינו. יוסי לקבורה, אלי לחיבוק שלא ייגמר.
רק כששניהם יהיו כאן, אוכל אני ונוכל כמשפחה - להעז להסתכל על הפצעים.

"רק כש-101 חטופים וחטופות יחזרו אלינו - נוכל כמדינה וכעם להסתכל על הפצעים שלנו ולהבין לאט לאט איך ממשיכים קדימה, אחרי שהערכים שהאמנו בהם בכל ליבנו, שגדלנו עליהם כילדים, ואנחנו מגדלים עליהם את ילדינו - לא יושמו סביב נושא החטופים מעל שנה".

יפעת הימן, אמה של ענבר הימן שנחטפה ונרצחה ועדיין מוחזקת בשבי החמאס: ״ענבר עדיין מוחזקת בעזה בשבי החמאס, ואנחנו נאבקים להשבתה לקבורה ראויה, באדמת ארץ ישראל.
לאחר שנה, ואין ספור טקסי זיכרון, אני מרגישה שכל פעם אנו נרצחים מחדש והלב שלי נשרף.
אין לנו קבר לבכות עליו, לשים נר ופרח וכל פעם כשמדברים על עסקה, אנחנו ברכבת הרים רגשית מטלטלת".

דני מירן, אביו של עמרי מירן: ״עמרי בני, רק בגיל 44 נולדה בתו הבכורה רוני, כעבור שנה וחצי נולדה עלמה המשגעת. שתי נכדותי המדהימות. אני מכיר את עמרי בני, שום סבל פיזי לא ישבור אותו, אבל המחשבות על לישי אשתו ועל שתי בנותיו,יגבירו את סבלו ויזילו מדי לילה, ים של דמעות.
בתום שנה, סגרנו חשבון גם עם יחיא סינואר, נאמר לנו: הכדור אצל סינואר, הוא לא מאשר את ההסכמים, הוא מסרב לחתום.

"סינואר עלה השמימה, אבן נגף זו הוסרה, הגיעה העת להשלים את המלאכה ולהגיע להסכמות, להחזיר את כל החטופים החיים לחיק המשפחות והמתים לקבר ישראל. תקומה בעת הזו תהיה רק לאחר החזרת כל החטופים ורק אם נחזור להיות עם מאוחד. אני מדבר על פעימה אחת, אנחנו לא רוצים עוד רון ארדים".

אביבית יבלונקה, אחותו של חנן יבלונקה ז״ל, שגופתו חולצה והושבה לקבורה במאי האחרון: ״חנן הוכנס למנהרה בג׳בליה בתוך שק והיה שם בתוך מנהרה במשך 8 חודשים. קיבלנו אותו במקרה כי החיילים החליטו להיכנס למנהרה. אבל תחשבו לרגע מה היה קורה אם הם היו מפוצצים את המנהרה מבלי לרדת אליה. לצערנו, הילדים של חנן יהיו יתומים מאבא, אבא שכל כך אהב אותם והם אותו. אני מתפללת מכאן שלילדים של טל, צחי, עמרי, שגיא וכל השאר - להם יחזירו את אבא".

"101 נשים וגברים צועקים אליכם מן הבור"

במקביל מתקיימת הפגנה בדרך של משפחות חטופים בדרך בגין בת"א. 

עינב צנגאוקר, אמו של מתן, אמרה כי " חלק מהגוף והנשמה שלי נעקר ממני ונמצא כבר 386 ימים במנהרה חשוכה בעזה. אני מרגישה אותך מתן בכל תא ותא בגופי - אבל נתניהו מציב ביני לבינך גדרות גבוהות גבוהות של טרפודים. אין לי ציפיות מנתניהו, אבל האם לא יקומו צדיק או צדיקה אחד מתוך הממשלה הזו, מתוך צוות המשא ומתן, שיגידו: עד פה? קולות 101 נשים וגברים צועקים אליכם מן הבור". 

יפעת קלדרון, אשתו של עופר קלרון, השבוי בעזה: "שרפנו את שמי איראן, חיסלנו את סינוואר ופוררנו את חמאס, חיסלנו את נסראללה ופירקנו את חיזבאללה מרוב עוצמתו. אז איך זה מרגיש, הניצחון? – לא חסר לך מישהו מר הפקרה?! עופר, וגדי, ועודד, ירדן, שירי והג'ינג'ים המקסימים שלנו, 101 חטופים, נשים, ילדים וגברים שמופקרים כבר 386 ימים במנהרות חמאס בעזה. הם לא חסרים לך נתניהו בשביל הניצחון המוחלט?".