נציגי משפחות שורדי השבי שגיא דקל חן וסשה טרופנוב מוסרות הערב (ראשון) הצהרה ראשונה לתקשורת במרכז הרפואי שיבא. ממטה משפחות החטופים נמסר כי "ההצהרה תהיה סגורה לשאלות ולא ינתנו ראיונות בסופה". בהצהרה משתתפים שורדת השבי לנה טרופנוב, אמו של סשה, שורדת השבי ובת זוגתו של סשה, ספיר כהן, אביטל דקל חן - אשתו של שגיא ואביו של שגיא, יונתן דקל חן שמסר את ההצהרה באנגלית.
משפחתו של שורד השבי סשה טרופנוב: "הוא לא האמין שהוא ייצא בחיים" // משה בן שמחון
בפתח ההצהרה מסרה ספיר כהן, בת זוגו של סשה טרופנוב ששרדה את השבי: "תודה לאל שיש לי את הזכות לעמוד פה היום. אתמול בלילה סשה סיפר לי שבמשך כל הזמן הזה הוא התפלל עליי, הוא התפלל שאני אמצא גבר שאני אוהבת. הוא התפלל שאני לא אחכה לו כי הוא לא רצה שאני אחכה לגבר שאף פעם לא יחזור הביתה".
היא סיפרה: "הוא לא האמין שהוא יצא בחיים. מאז 7 באוקטובר, הגשמתי את החלומות של חיי. החלומות שבחיים לא ציפיתי שיהיו לי כאלה - לחזור הביתה מהשבי בחיים ולזכות לחבק שוב את סשה". היא הוסיפה: "אני רוצה להודות היום לכל מי שלקחו חלק בהגשמה הזאת. אני רוצה להודות לכל החיילים ולמשפחות החללים. לקרוא להם חללים זה להקטין את מה שהם עושים באלפי מידות. אתם מודל לחיקוי לכל עם ישראל שמדגים בצורה מדוייקת".
"אני רוצה להודות לכל עם ישראל בארץ ובעולם, במיוחד לחלק הגדול בעם, שפעל כל אחד בדרכו שלו ועשו כל דבר אפשרי לשנות את המציאות המעוותת הזאת ונתנו לנו תקווה. אני מודה לאלוהים על הזכות שניתנה לי לפגוש כל כך הרבה אנשים טובים. אנחנו מוכרחים להמשיך בדרך הזאת ולהחזיר את כל החטופים הביתה".
אמו של סשה, לנה טרופנוב, שגם היא שרדה את השבי, מסרה הערב: "אני מרגישה שקיבלתי את החיים שלי והלב שלי חזרה. זו הקלה גדולה. הבן שלי נורה בשתי הרגליים ועבורנו זה נס גלוי שהוא עומד והולך על הרגליים. במהלך השנה הזאת אלוהים שלח לי אנשים טובים שעזרו לי ותמכו בי. תודה לכל המתנדבים שעושים לילות כימים לעזור למשפחות. תודה לכל חברי הכנסת שתמכו בעסקה הזאת. אנא תמשיכו בדרך זו. בהדמנות זו אני רוצה להודות למאמצים שעשתה ממשלת רוסיה לשחרור בני, בייחוד לשגריר רוסיה בישראל".
לנה הודתה גם לבעלי התפקידים שהיו איתנו לאורך כל הדרך מנהלת החטופים צה"ל. היא הוסיפה: "אני לא שוכחת לרגע את החטופים שעדיין בשבי. חייבים לעשות הכל כדי להחזיר את כולם עכשיו".
אביטל דקל חן, אשתו של שגיא, מסרה הערב: "שגיא, אהוב ליבי ואב בנותיי, חזר הביתה אחרי 498 ימים בשבי חמאס. הוא כאן ממש מעלינו במחלקה, עומד על הרגליים עם חיוך ענק ושמחה בלב. היום, במבט לאחור, אני זכרת איך ב-7 באוקטובר עמדתי בממד עם שתי בנותיי, בהריון מתקדם, במשך שעות חיכיתי לשגיא שיחזור יפתח את הדלת ויוציא אותנו החוצה".
"אחרי יממה, מצאתי את עצמי עולה לאוטובוס לבד עם שתי ילדות קטנות בדרך למסע הקשה ביותר בחיי. הזכרתי לעצמי בכל פעם שאני צועדת אותו ביחד עם שגיא. הוא במלחמת קיום ואני במלחמת תקווה. מלחמה יום יומית בה אני מתעוררת למציאות לא אנושית ונלחמת בכל כוחי להחזיר אותו הביתה. ידעתי שלא משנה איזה ימים נעבור, ואיזה סיכוי יש לשגיא לחזור, שהוא יחזור הביתה".
"לאורך כל התקופה הזאת אמרתי לעצמי שאם יש משהו שיכול לנצח את הסיפור הזה זו אהבה והחיבור שיש לי ולשגיא. כשהוא חזר - גיליתי כמה זה היה נכון. שגיא לא ראה אור יום מאז 7 באוקטובר ולא ידע מה קרה איתי ועם הבנות. הפעם הראשונה שהוא גילה מה מצבנו היה יום לפני השחרור. רק אז גילה שאנחנו בחיים. איך הוא הצליח להחזיק מעמד? בזכות האהבה. למרות שכלפי חוץ תפקדתי, שמרתי על העסק ועל הבנות שלנו, חודשים ארוכים הרגשתי שאני עדיין סגורה בממד בניר עוז ורק מחכה ששגיא יבוא להוציא אותי משם".
"אתמול כשראיתי את שגיא הרגשתי סוף סוף שאני יכולה לצאת מהממד ולהתחיל להשתקם יחד כמשפחה שלמה שלוש בנות אמא ואבא. אתמול, אחרי שנה וארבעה חודשים, שגיא פגש את בנותיו לראשונה וברגעים האלה, שגלי ובר רצות לאבא ושחר רואה לראשונה את אביה, לצד השמחה הגדולה וההתרגשות לא יכולתי שלא לחשוב על כל אותם הילדים שעדין מחכים לאבות שלהם שישובו הביתה. יש לנו במדינת ישראל ילדים קטנים שהופרדו מאבא שלהם. אנחנו חייבים לעשות הכל כדי שהשאלה הזאת לא תישאל ואבא יחזור הביתה".
אביטל אמרה: "יש לי כאב ענק על כל מה שאיבדנו, על כל החברים שלנו שאינם על כל כך הרבה נאשים טובים שנרצחו באותה שבת, על כל אותם הלוחמים שנפלו בקרבות שבזכותם אנחנו עומדים פה. אני מבקשת לפנות גם אל שאר משפחות החטופים. היום אני עומדת מולכם ואומרת לכל מי ששומע אותי - אל תאבדו תקווה אנחנו נחזיר את כל מי שנשאר שם כי אין אופציה אחרת פשוט אין. שגיא אתמול אמר לי: 'מילי, זה נחמד שכותבים 498 ימים. אבל בעיקרון יותר נכון לומר שאנחנו שם מעל ל-43 מיליון שניות של גהנום'. הם לא סופרים ימים, גם לא שעות או דקות. הם סופרים שניות".
גם אביו של שגיא דיבר: "עומד מולכם אבא לילד שחזר אלינו. אותו ילד הוא אבא לשלוש בנות מתוקות ולאישה הלביאה שדיברה איתכם. ילד שהוא חלק מקהילת ניר עוז, שמרוסקת עדיין ומחכה לעוד 20 חטופים". אביו אמר כי "דרוש היה אומץ כדי להגיע להסכם הזה. כולנו יכולים להכים שזהו הסכם לא מושלם, אבל בהסכם הזה, עם חזרתו של שגיא ועוד חברים בניר עוז, יהיה לנו ריפוי לכולנו".
אביו הודה לבית החולים שיבא על הטיפול ולחיילי צה"ל שנמצאים בחזית. "הם השיבו לנו את הבן שלנו". עוד הודה לצוותי הסיוע של צה"ל והביע תנחומים על הנופלים. "אנחנו איתכם בכל צעד וצעד. אנחנו כאן בזכות ההקרבה שלכם. אני רוצה לשלוח החלמה לכל פצועי צה"ל".
"אני מזמין את כל עם ישראל כולם להיות שותפים בשמחה שלנו של המשפחה מדבר איתכם איש קיבוץ ניר עוז ואני מודה מאוד לכוחות של התפילות בעם ישראל. שגיא שרד בזכות אהבה ואופטימיות ואנרגיות, שאנחנו לא לגמרי יכולים להבין".
אחרי כמעט 500 ימים בגיהנום - הם שבו הביתה
החטופים הוחזקו בתנאים לא אנושיים, כאשר חמאס התעקשו שחלק מהם חיילים, חקרו אותם והתעללו בהם כדי לקבל מודיעין. חלקם הוחזקו במנהרות, ומקומות המסתור בהם שהו היו מזוהמים. המחבלים פגעו בחלק מהחטופים והם לא קיבלו טיפול רפואי ראוי. חלק ייאלצו לעבור ניתוחים בימים הקרובים, בשל הנזקים משהותם בשבי. החטופים כמעט ולא קיבלו אוכל, המים היו מלוחים ולא ראויים לשתייה. לפני שחרורם, המחבלים הכריחו אותם לכתוב מכתבי תודה תוך כדי שהם מתעדים אותם.
סשה טרופנוב גילה רק עם שחרורו אתמול שאביו נרצח ב-7 באוקטובר, והוא כמעט לא נחשף לתקשורת בעת שהותו בשבי. עם זאת, מידי פעם הוא עודכן על מצב המלחמה מהמחבלים שהחזיקו בו. במשך כל התקופה הוא הוחזק לבדו, הוא למד לקרוא ולדבר בערבית.
שגיא דקל חן עבר חקירות לא פשוטות בעת שהותו בשבי. במשך כל תקופת השבי הוא לא ידע מה עלה בגורל משפחתו. במשך שנה וארבעה חודשים הוא היה מנותק לחלוטין, מכל אמצעי תקשורת. אתמול, עם שחרורו מהשבי, הוא גילה שבני משפחתו בחיים. לפני שלושה ימים בלבד הוא גילה שיש עסקה ושהוא עתיד להשתחרר. רק בשעות הלילה אתמול נפגש לראשונה עם ילדיו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו