שנה למנהלת החטופים: חייבים להחזיר את אמון המשפחות במדינה ובמוסדותיה

שנה אחרי 7 באוקטובר, אי אפשר לסכם עד שכל החטופים יחזרו. ועדיין זה הזמן לבדוק מחדש, להסיק מסקנות ולהבין איפה צריך עוד ללמוד ומה לעשות אחרת. שנה אחרי, רגע לפני שמחת תורה, אי אפשר לסכם לאחור כל עוד החטופים לא חזרו כולם. מי שבחיים - לשיקום, ומי שאינו בין החיים - לקבורה בישראל. אבל אפשר וצריך להיזכר כדי ללמוד ולהשתפר.

אני זוכר את רגעי ההגעה הבהולה למילואים בלי להבין עדיין את גודל האסון והטרגדיה, ואת מה שעוד עומד לפנינו. אני זוכר את מבול הטלפונים ממאות משפחות שלא מוצאות את יקיריהן הנעדרים (מספר בלתי נתפס של 3,200 נעדרים בימים הראשונים), את הסרטונים וההקלטות הקוליות של שיחות טלפון אחרונות, את רשימת השמות הבלתי נגמרת, את הבלבול ואת תהליכי הבירור עד להתבהרות התמונה.

ומאז, לאורך השנה, את רגעי הבשורות הקשות, את ההתרגשות הלאומית כשהגיעו המשוחררים בפעימות השונות, את מבצעי החילוץ ההרואיים של כוחות הביטחון וההתרגשות הגדולה עם מי שחולץ - ולצד זה המחשבות על כל מי שעוד נותרו מאחור בעזה.

שנה אחרי, ובמהלך השנה הזו, מתוך ההבנה של גודל האירוע ומורכבותו, הוקמה מנהלת החטופים והשבים במשרד ראש הממשלה. המנהלת, הכוללת בתוכה את נציגי משרדי הממשלה השונים בתחום הטיפול במשפחות, מקיימת מערך ליווי אישי למשפחות החטופים והשבים, ועוסקת סביב השעון במתן מענה מותאם עבורם בהיבטי מיצוי זכויות, ייזום וקידום חקיקה ייעודית, פעילויות הסברה בארץ ובחו"ל, הנגשת מידע וליווי רגשי. זאת, לצד עבודה צמודה והדוקה מול גורמי הביטחון, המודיעין והצבא הפועלים להשבתם.

בשנה הזו למדנו דברים רבים. למדנו שטעינו. לא הבנו את סדר הגודל של האירוע, ולקח לנו זמן להיכנס ולהתאים מערך כולל ואישי למשפחות. למדנו שתהליכים ביורוקרטיים אורכים זמן שאין לנו, ולמדנו במהלך הדרך לקצר ולייעל תהליכי חקיקה ייעודיים שמעניקים זכויות משמעותיות למשפחות החטופים ולשבים.

למדנו לשכלל ולשפר את מערך המשלחות לחו"ל ואת תהליכי ההסברה. למדנו לייצר שיתופי פעולה עם המטות והפורומים השונים המייצגים חלק מהמשפחות, למדנו שאנו עוסקים באירוע שאין לו אח ורע בעולם, והכי חשוב - למדנו שאין לנו יכולת להבין את מסכת העינויים והייסורים שעוברים בני משפחות החטופים ואת הקשיים האדירים שמלווים את חזרת השבים, ואנחנו לומדים כל יום איך לדייק טוב ונכון יותר את מערך הליווי האישי והרגשי עבורם. 

לא השלמנו את החובה

שנה אחרי, עם מערך שמורכב מאנשים טובים שנרתמו למשימה הקדושה הזו ורואים בה זכות. לצד עבודה אינטנסיבית לאורך כל שעות היממה, תוך ניסיון מתמשך לתקן ולהשתפר, אנחנו יודעים שהמענה המדינתי עבור המשפחות הולך ומשתפר מדי יום. יחד עם זאת, כל עוד נותרו 101 חטופים בעזה, כל עוד הסבל הבלתי יתואר של המשפחות לא הסתיים, לא השלמנו את החובה המוסרית העליונה שלנו כמדינה וכחברה. המטרה שלנו היא להפוך למנהלת שאין בה יותר צורך בעשייה עבור משפחות חטופים אלא רק בשיקום השבים ובני משפחותיהם.

שנה אחרי, למדנו עוד דבר אחד חשוב ומשמעותי: אנחנו חייבים להחזיר את האמון. האמון של המשפחות במדינה ובמוסדותיה. משפחות, שגם אם לא נדע לעולם מה הן עוברות - אנחנו עושים הכל כדי לסייע להן. אנחנו יודעים שהאמון לא יחזור ביום אחד, אבל נעשה הכל כדי שזה יתחיל להיבנות.

אז כאמור, אי אפשר לסכם את השנה הזו, אבל רגע לפני שמחת תורה אנחנו מתפללים לשובם המהיר והמיידי של החטופים, והלוואי שבשנה הזו נוכל לשנות את השם שלנו למנהלת השבים ובני משפחות השבים. מנהלת שעוסקת בשיקום, בבנייה, בתיקון ובחזרה לחיים.

ירון כהן הוא ראש מנהלת החטופים, הנעדרים והשבים במשרד ראש הממשלה