נסראללה חייך כשאחי נחטף, כעת החשבון נסגר

כמה ימים לאחר שאחי בני אברהם נחטף, בשנת 2000, צה״ל הציב בביתנו פקס שהתחיל להזרים בין השאר תירגומים בעברית לנאומים וראיונות של נסראללה. כך התחיל הרומן שלנו עם האיש הזה.

החיוך הזחוח של נסראללה, שהיה מלווה בהצהרותיו על מצב החטופים היה עבורנו סמל הרוע המזוקק, אכזריות וזלזול בחיי אדם. נסראללה מאד נהנה להתעלל בנו (ודרכנו בעם ישראל). בנאומיו הוא תמיד חייך כשהזכיר שיש ברשותו חטופים חיים. ובזמן שמדינת ישראל הקפידה להגיד שהאיש לא נוהג לשקר, התקווה שלנו שאח שלי בחיים התחזקה, ובאותה העוצמה גם היה מפח הנפש, עם הכרזת צה״ל על מותו.

חיוך הרשע הזחוח הזה שנצרב לי בזיכרון, היתל בנו עם סיפור ההונאה האכזרי שלו עד הרגע האחרון בו נסראללה העלה את גופות החטופים על המטוס לגרמניה.

לאורך השנים השאלה שהדהדה בנו היא למה? בעבור מה נלחם בנו החיזבאללה? הרי אין לנו דבר וחצי דבר עם מדינת לבנון, חוות שבעא זה סיפור שהמציאו האיראנים כדי להמשיך להילחם בנו. מה יש לארגון הזה איתנו? אבל כנראה לרוע אין הסבר הגיוני שיניח את הדעת.

בניגוד לפני הרוע של נסראללה, חיוכו של אריק שרון היה חם וכנה, מנחם ומחבק. שרון שהוביל את הלחימה בתעלה בה נהרג דודי בנימין, הוביל את החזרת אחי בני הביתה כעבור 30 שנה. ובתוך מערכת יחסים מורכבת זו, שרון ידע בחוכמה גדולה להתחבר אל אבי ואלינו. תמיד בחיוך מכיל, מנחם, אמיתי. בין מפגש חמור סבר למשנהו, הוא תמיד ידע לסיים בסיפור מצחיק וחיבוק חם כמו אומר: אני איתכם, עד הסוף.

ב-30.1.2003 בטקס קבלת גופות שלושת החטופים בני, עדין ועומר, לחשתי למופז ״עכשיו נשאר לכם רק לחסל אותו״.

לאורך השנים השם שלו עלה על השולחן שלנו הרבה. תמיד עם קללה עסיסית, ואיחולי ייסורים ארוכים, כואבים ויצירתיים במותו. אחרי קצת יותר מ-20 שנה צה״ל עשה זאת, אמנם ללא יסורים. אבל גם 80 טון פצצות זה אחלה. כולם שואלים אותנו איך זה מרגיש? שמדינת ישראל סגרה סוף סוף חשבון. נמחק חיוך הרשע הזחוח, לפיתת החנק של הנחש האיראני מתחילה להתפרק. סמל הרוע המושלם והשנאה נמחה מעל פני האדמה – הוא כבר לא יפגע בעוד ישראלים בלי כל סיבה.

עם הזמן ענני השמחה יתפוגגו ואנחנו נגלה את השפעתו של החיסול הזה. אולי המצב הבטחוני בלבנון ישתנה לטובה, אולי לרעה. אך ללא נסראלה, שוב ניתן להאמין ולפעול למען עתיד טוב יותר פה ובמזרח התיכון כולו. לכן מעל הכל, במלחמת הקיום הגדולה שלנו, אסור לשכוח את המטרה הדחופה ביותר בימים אלה: השבת החטופים. הפרחים לצה״ל. ושבו בנות ובנים לגבולם.