מלחמת חרבות ברזל: סיפורי גבורה של עולים חדשים בצה"ל

המלחמה הנמשכת כבר חודשים ארוכים, חושפת בכל יום סיפורים מרגשים על אומץ לבם של לוחמי צה"ל, ביניהם עולים חדשים שהשתלבו בהגנה על המדינה והפכו לחלק בלתי נפרד ממנה שניים מהסיפורים הבולטים הם של דניל אסתרקין ויוליה, עולים חדשים מאוקראינה, שבחרו להקדיש את חייהם לשירות בצה"ל.

דניל אסתרקין: ניצול הנס של שבת

דניל אסתרקין, שעלה לישראל מאוקראינה בשנת 2002 במסגרת תכנית סל״ה של הסוכנות היהודית, התגייס לצה"ל והצטרף לגדוד 13 של חטיבת גולני. כיום, בגיל 39, דניל הוא אב לשני ילדים ועובד כמנהל מחלקת וידאו בחברת דיגיטל.

ב-6 באוקטובר 2024, דניל ואשתו תכננו לנסוע לנפוש באזור עוטף עזה, אך ברגע האחרון שינו את תוכניותיהם. "במקרה, ההורים של אשתי היו אמורים לנחות באותו יום, אז החלטנו להישאר בבית ולסדר אותו," הוא מספר. באותו יום שבת, 7 באוקטובר, התעורר דניל לחדשות שלא האמין להן. "מחבלים בשדרות," הוא נזכר. "הבנו שמשהו יוצא דופן ונוראי מתרחש." בשעות הצהריים קיבל הודעה על גיוסו לצפון, ומשם המשיך ללחימה בעזה.

דניל מספר שהצילום, תחום עיסוקו, הפך עבורו לכלי להתמודד עם המראות הקשים של המלחמה, אך הפעם היה שונה. "למרות שזה המקצוע שלי, מרוב הזעזוע לא חשבתי בכלל להרים את המצלמה. הרגיש לי חסר משמעות לנוכח האסון".

בנוסף, דניל חולק את הקשיים שעברה משפחתו במהלך שירותו בעזה: "לאשתי, אלה ליפצקר, היה מאוד קשה," הוא משתף בכאב. "היא הייתה בהריון עם הילד השני, וכשהייתי בעזה, הילד בדיוק נולד. היא נאלצה להתמודד עם תינוק על הידיים ועוד ילד בן 6. זה לא היה פשוט בכלל. אבל היא הבינה שזה הדבר הנכון לעשות. היא מתמודדת יפה, למרות כל הקושי." דניל מוסיף: "גם ההורים שלי וגם ההורים שלה בחו"ל, כך שאין לנו באמת עזרה, וצריכים להסתדר לבד."

למרות האתגרים העצומים שעמדו בפני המשפחה, דניל מדגיש שמעולם לא היו מחשבות לעזוב את הארץ: "לא היה בכלל ספק לגבי זה. זו המדינה שלנו, הבית שלנו". דניל ממשיך ומספר על הגדוד שלו ומודה למזלו הטוב: "לשמחתי, אצלנו בגדוד לא היו הרוגים. זה לא מובן מאליו".

בימים אלו, דניל בבית, אחרי תקופה ארוכה של שירות במילואים: "אני כרגע לא במילואים, אני בבית".

שישי שבת ישראלי: מפגש מקרב לבבות

מעבר לשירותו הצבאי, דניל מודה על החיבוק שקיבל מהחברה הישראלית, במיוחד דרך הארגון "שישי שבת ישראלי", שעזר לו להתחבר לתרבות הישראלית. "בזכות 'שישי שבת ישראלי' הכרתי את אשתי," הוא אומר בחיוך, ומוסיף: "הארגון הזה יצר עבורי מקום שבו הרגשתי שאני לא לבד."
דניל מוסיף בהתרגשות: "הם הכירו לי אנשים מדהימים שהפכו לחברים, וחלקם כמו משפחה".

סיפורו של דניאל גורודנסקי: קריסה נפשית ותמיכה חיונית

גם דניאל גורודנסקי, עולה מאוקראינה שהתגייס לצה"ל בשנת 2014 ושירת כלוחם בגולני, חווה את קשיי שירות המילואים במלחמת חרבות ברזל. דניאל, שלמד עיצוב תעשייתי וכיום עובד כמנהל סדנה ומורה בבצלאל, נאלץ לעזוב את משפחתו לטובת שירות ממושך בעוטף עזה ובצפון.
"ההתמודדות עם המילואים התחילה מהיום הראשון שהייתי צריך לעזוב את הבית," מספר דניאל. "אשתי נשארה לבד עם ילדה ותינוקת בת חודשיים, ללא משפחה תומכת. זה היה קשה מאוד."

שירותו הממושך גבה מחיר נפשי כבד. "אחרי השחרור מצאתי את עצמי במצב של קריסה נפשית, דיכאון," הוא משתף. "התחלתי תהליך שיקום בעזרת כדורים, וזה היה מאתגר."

המשבר הכלכלי בעקבות הפיטורים ממקום עבודתו השני החריף את הקושי, אך דניאל מספר על הארגון שישי שבת ישראלי, שהיה לו למשענת ברגעים הקשים. "הם היו שם עבורנו," אומר דניאל. "הם דאגו שאשתי לא תישאר לבד עם הילדים, וסיפקו תמיכה כלכלית ורגשית."

יוליה: מאוקראינה לצפון ישראל

יוליה, שעלתה לישראל מאוקראינה בשנת 2018 במסגרת פרויקט "נעלה", משרתת כיום כחיילת בודדה בחטיבת הצנחנים בגבול הצפון. "כשקיבלתי את ההודעה שאני מגויסת, הרגשתי גם פחד וגם גאווה," היא מספרת. "זה לא קל לעזוב הכל ולצאת לקרב, אבל אנחנו עושים זאת כי אנחנו מאמינים במה שאנחנו נלחמים עבורו."

עוצמתם של העולים החדשים

מאז ה-7 באוקטובר 2024, הגיעו לישראל כ-24,000 עולים מעשרות מדינות, כאשר כ-1,200 מהם מצאו עצמם מגויסים ללחימה. העולים החדשים משתלבים לא רק בקרב, אלא גם בתפקידי תמיכה, והופכים לגורם משמעותי בהגנה על המדינה.

סיפורים כמו אלה של דניל אסתרקין, דניאל גורודנסקי, ויוליה ממחישים את עוצמתם של העולים החדשים ואת תרומתם הייחודית להגנת המדינה. דרך הנחישות והאומץ שהם מביאים איתם, הם מהווים חלק בלתי נפרד מהפסיפס הישראלי.