מוריה קור. צילום: אריק סולטן

הפיגוע הכי מפורסם והכי מושתק

בארה"ב אין הסכמה רחבה על האופן שבו צריך ללמוד על אסון התאומים - וחוששים מ"אסלאמופוביה" ומנרטיב שלא מיישר קו עם חיבה למוסלמים

[object Object]

איפה הייתם ב־11 בספטמבר 2001? מי שלח לכם מסרון טרום עידן הווטסאפ, וכתב לכם לפתוח מהר טלוויזיה כי משהו חריג קורה במרכז הסחר העולמי? ובפנטגון? מתי חשבתם שאתם הוזים, כאשר מבעד למסך ניבט אליכם מטוס מתנגש במגדל המפורסם, וכעבור חצי שעה התעדכנו הסרטונים עם מטוס נוסף שהצטרף אל ענן העשן והאבק?

אם אתם זוכרים שידורים חיים מרחבי ניו יורק, ענני עשן מעל ההדסון ואנשים בורחים במדרגות תוך כדי הודעות "אהבתי אתכם, להתראות משפחה" 23 שנים לפני הטבח בעוטף, נולדתם בזמן חשוב בהיסטוריה. יתכן שאם נולדתם בסמוך או אחרי, לא תדעו על האסון הלאומי האיום שביצעה חוליית מחבלים בשם האסלאם. לא רק אם אתם אמריקנים, ולמעשה - בעיקר אם אתם כאלה.

אין אסלאם רדיקלי בעולם כלל

אסון התאומים, או כפי שמכנים אותו באמריקה אלה שלא מתכחשים אליו - "11.9", לא נלמד בבתי הספר בארה"ב.

אולי בטקסס יש כמה שמרנים שמספרים לתלמידים שלהם, אבל רוב בתי הספר בניו יורק, למשל, ממש לא באירוע, וכמו ניו יורק, דומותיה באמריקה המפותחת. למה? ובכן, כדי ללמוד על מה שמוגדר בוויקיפדיה "שרשרת הפיגועים האסלמיסטיים הגדולה ביותר בהיסטוריה", צריך ללמוד על מחבלים שחטפו מטוסים מתוך רצון להשליט את הדת האסלאמית בעולם. שיח כזה, חוששים, יגרום לילדים מוסלמים להרגיש לא נוח בכיתות הלימוד.

יוסי הולנדר, יזם הייטק ונדבן שלוחם באנטשימיות כבר 20 שנה ומתריע שנים על הידרדרות היחסים בין ישראל לארה״ב (במסגרת זו גם חיבר את "מסמך הולנדר", שהוגש למקבלי החלטות), מסביר ש"השתיקה סביב האירוע הבסיסי הזה בחייה של אומה מתחילה עוד קודם: כדי להכניס נושא מסוים לתוכנית הלימודים, צריכה להיות עליו הסכמה רחבה".

בארה"ב אין הסכמה רחבה על האופן שבו צריך ללמוד את פיגוע הטרור הזה, את האסון הכי גדול בתולדותיה. "חוששים מאסלאמופוביה" ומנרטיב שלא מיישר קו עם חיבה למוסלמים. או כפי שהיטיבה להגדיר זאת המועמדת הדמוקרטית קמלה האריס ב־2016, לפני שיחצנים כתבו לה את הטקסטים: "צריך שיהיה לנו האומץ להתנגד כשהם משתמשים במונח הזה 'טרור אסלאמי קיצוני'".

רק לפני שמונה שנים היא התחייבה להילחם ברטוריקה אנטי־מוסלמית, כשלצידה ידידים מאיראן. הולנדר מתאר כי בבתי הספר שבהם למדו ילדיו בלוס אנג'לס לפני כ־15 שנה, לא היו מקרי אנטישמיות כלל. באותם מוסדות חינוך נערך שיח עם התלמידים לפני חודשים אחדים, והתברר כי התלמידים מדווחים על 100 אחוז מפגשים עם תקריות אנטישמיות.

אבל ממשל ביידן לאחר 7 באוקטובר הודיע שיש לו תוכנית ייחודית למלחמה באסלאמופוביה. כן, זו התשובה לשואת עוטף עזה שהתרחשה אצלנו. לא תוכנית רוחב דחופה נגד התפרצות גל האנטישמיות, אלא זריקה לווריד שתמלא את החברה האמריקנית חמלה כלפי מוצאן של כנופיות הרוצחים. ד"ר אלעד בן דוד, חוקר ארה"ב והאסלאם, מצא כי מספר המתאסלמים בארה"ב בשנים שחלפו מאז 11 בספטמבר ההוא עומד על קרוב למיליון בני אדם.

אסון 9/11, צילום: tאי.פי

מה? כן. איך זה קורה, אחרי פיגועים בסדר גודל כזה, האסון הכי מפורסם בעידן שלנו עם המחבל בן לאדן, שכל העולם רדף אחריו וכל אמצעי התקשורת פרסמו את תמונתו?

ובכן, אחרי גל המלחמה באסלאם שהתבטא במרדפים אחר חשודים במסגדים (אתם זוכרים את ג'וליאני ובוש, נכון?), המילה "אסלאמופוביה "זכתה לרנסאנס. ואחרי הרנסאנס - הגיעה ריאקציה בדמות שיימינג למי שמעז לחרוג מגבולות הפוליטיקלי קורקט. התקן החדש כלל הדרת מילים דוחות אסלאם מן השיח, וחיבוק חם לאימאמים למיניהם. הוריי, קמלה!

הסדק שנוצר סלל את הדרך למשפיענים אסלאמים ברשתות החברתיות. התרבות המערבית הרדודה שמחה לקבל מנות גדושות של אמונה שמחליקות בגרון כמו מרק ביתי חם, מגובות בסרטוני יוטיוב וטקטוק, שעל הדרך נוטעים בך שנאה ליהודים. כשאת לא לומדת בבית הספר אילו עוד דברים קורים בגלל האסלאם, וגם לא שומעת על כך ברשתות התקשורת אלא אם כן ההורים צופים בפוקס ניוז, אין לך דרך להצליב מידע ואת הולכת שבי.

רק אפר ואבק

הלקח שלנו צריך להיות חידוד הנרטיב של 7 באוקטובר. לא נשכח מי רצח ומי נרצח.

ישראלים רבים בדור הזה חוששים לספר לילדים מה קרה בשואה, אף שכולם עומדים בצפירה בכ"ז בניסן. מעניין שדווקא כאשר שורדי שואה הסתובבו בינינו, אמרנו "הצורר" ולא נקבנו בשמו המפורש, אבל הדגשנו שאת רצח ששת המיליונים ביצע האויב הנאצי. ידענו היכן התגורר ובאיזה מדינות פעל, שמה של המדינה ההיא גרם לנו פריחה, וחלקנו אף החרמנו את גרמניה, שהתנצלה ושילמה ועד היום אי אפשר ללכת מטר בבירתה בלי למצוא עדות עצמית לפשע שעוללו בה.

הרעיון הנאצי הוכרע לא כי הדחקנו והתחנפנו, אלא כי ידענו היטב מה קרה ואיך קרה. 11 חודש אחרי טבח שמחת תורה - שואת תשפ"ד, מהדורות חדשות משדרות פרומואים, ואפליקציות מוציאות פושים עם תמונה של הצורר סינוואר - וזה בעידן שבו ניתוחים פסיכולוגיים בשקל פורסמו עליו, וכל עקר בית יודע שהפסיכופת ניזון מפרסום בתקשורת הישראלית, שאליה הוא מכור. אז למה אנחנו מאכילים את החיה? לא רק דלק לעזתים אנחנו נותנים ולא רק אוכל פיזי, אנחנו מזינים אצלם את הרעיון, ואת החרדה והחולשה אצלנו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו