נגן על עצמנו מאויב חיצוני - ונבנה את עתידנו הפנימי

בעשור האחרון, אחרי שירות ארוך למען המדינה, אשתי ואני עסקנו בבניית חיינו המשפחתיים והמקצועיים. במהלכם נולדו לנו שלושה ילדים מקסימים וסיימנו שלושה תארי דוקטורט. ה-7 באוקטובר היה אמור להיות עבורנו תחילת שלב קטיפת הפירות. יום קודם לכן פרקה המשאית את הארגזים, האוצרים בתוכם את הבית שבנינו בעשור האחרון בביתנו החדש.

עייפים ממרוץ החיים ומיום המעבר המאתגר, הלכנו לישון ותכננו לפרוק למחרת, בנחת, את הארגזים שמילאו את חלל הבית עד התקרה. כך, חשבנו, נתחיל את שארית חיינו החדשים והנינוחים במושב הפסטורלי. בבוקר יום שבת, עוד לפני הקפה של הבוקר, הידיעות על המתרחש בדרום החלו לזרום. הבנו מיד שמדובר באירוע בסדר גודל אחר. הבית הלאומי הותקף.

קבוצת הווטסאפ של היחידה במילואים החלה להתפוצץ בהודעות. הבנו שהצורך הכללי עולה על הפרטי והחלטנו (הרבה לפני שיצאו הצווים) לצאת לכיוון היחידה. כך הצטלבה המציאות בין שני משורים, חומה ומגדל: בוקר של בניית בית משפחתי ובית לאומי שנמצא תחת אש. השארתי מאחורי אישה ושלושה ילדים קטנים, בבית הפוך, מלא ארגזים לא פרוקים ונסעתי דרומה, למילואים.

לחמנו בעזה ובצפון במשך כמאה ימים רצופים. בזמן שההנהגה נאלמה דום, עם ישראל כולו התעלה לגודל השעה והצטרף אלינו בתרומות ציוד, אוכל, ואירועים להעלאת המורל. הבנו שעלינו מוטלת האחריות להיות חומת המגן של עם ישראל.

לאחריות וערבות הדדית אין פטור. אלפי מילואימניקים שנגרעו משירות חיפשו דרכים לחזור לפעילות ביחידות השונות. הקמנו גדוד שלם של לוחמים שעברו את גיל הפטור.

אנחנו נמצאים בעיצומה של מלחמת העצמאות. עצמאות מאיומים חיצוניים ועצמאות פנימית להגדרה ולשיקום עתידנו המשותף. הרב סולובייצ'יק דיבר על ברית הגורל אל מול ברית הייעוד. ברית הגורל נעוצה באירועי העבר ובאיומים מבחוץ, היא הבסיס המאחד סביבו קמה המדינה והיא זו שאיחדה אותנו בשביעי באוקטובר. אך כפי שנכתב בפרק ג' בפרקי אבות, לא די בידיעה מאין באנו, עלינו לדעת גם לאן אנו הולכים. ברית הייעוד מבוססת על תמונת עתיד משותפת דרכה נגדיר את עצמאותנו הפנימית וכך נדע לאן אנו הולכים.

כרופא, אני מתבונן בישראל כרקמה אנושית אחת חיה. כפי שאמרה בהספדה ללי דרעי, אימו של רס"ל (במיל') סעדיה יעקב דרעי ז"ל, לוחם מילואים בחטיבת אלכסנדרוני שנהרג בקרבות בעזה: אנחנו כלל ואנחנו גם פרט, ואחדות הכלל ואחדות הפרט אחד הם. וכדבריה אין מדובר על שוויון בנטל אלא שוויון בזכות.

תנועת "המילואימניקים" קמה מתוך הבנה שהמכנה המשותף שלנו גדול מהמחלוקות ומאוזלת היד המנהיגותית שחווינו סביב אירועי ה-7 באוקטובר. הבנו שאיננו יכולים להישאר בממד הפרטי ועלינו להתגייס לטובת הכלל גם באזרחות. עלינו מוטלת הזכות לבנות את חומת המגן הנדרשת מברית הגורל ולהגדיר את ברית הייעוד לעתיד טוב יותר.

בשבועות האחרונים נפגשנו עם נציגים שונים של החברה הישראלית, כולל רבנים חרדים שהביעו בפנינו את רצונם בבניית ברית הייעוד ונכונותם להתגייס לצבא מתוך הבנת הצורך המבצעי.

הפער שבין העם כפי שמשתקף מהפגישות שאנו מקיימים, לבין ההנהגה שאינה מסוגלת לקום לגודל השעה משיקולים פוליטיים צרים, הביאו אותנו להבנה שעלינו לקום ולפעול. אין לנו ברירה אלא להרחיב את השורות. זהו צורך מבצעי מידי וצורך לאומי לבניית ברית ייעוד.

נכון, חוק הגיוס לא יגדיל את כמות הלוחמים בן לילה וזו בדיוק הסיבה שעלינו להתחיל את התהליך עכשיו. אנו מבינים שמלחמה ארוכה לפנינו, והמילואימניקים צפויים לעשות מאות ימי מילואים כל שנה בשנים הקרובות. אנו מוכרחים להתחיל לטפל בנושא הגיוס עכשיו, כדי שבעוד שנה העומס על המילואימניקים יפחת.

אנו נמשיך להיות כיפת הברזל האנושית של מדינת ישראל אל מול כל אויב חיצוני, אנשי עז הרוח עד הניצחון, ובמקביל נבנה את המחנה המשותף לעתידנו הפנימי. 

הכותב הוא רס"ן ב־551, רופא וממקימי תנועת "המילואימניקים". הוא ישתתף ב"כנס חירום לשוויון בנטל", שיתקיים מחר בערב בשעה 19:30 במועדון שלוותה בת"א, אליו הוא מזמין את כלל הציבור להגיע.