זו מלחמה, ומנסים להשתיק אותה

לפעמים נדמה כי יש מי שמבקש לשמור על הציבור אדיש למה שקורה בצפון, משווקים את זה כ"ימי קרב". אז בוא נתחיל במספרים: מאז 7 באוקטובר נורו לעבר הצפון יותר מ־4,800 רקטות, 850 טילים מדויקים ו־720 כטב"מים. הנזק הוא בלתי נתפס: 900 מבנים ובתים הושמדו, 24 הרוגים ויותר מ־88 פצועים. אלו מספרים של מלחמה, ויש מי שמנסה להשתיק אותה.

אבל הסיפור הגדול כאן הוא האירוע האזרחי: 80 אלף עקורים מביתם, עוד 30 אלף שחיים בתוך זירת מלחמה ולא פונו, ועוד 250 אלף תושבים באזור הצפון שהמציאות הביטחונית והכלכלית שלהם פשוט קרסה.

בתוך המציאות הקשה הזו, החברה האזרחית וכיתות הכוננות הפכו לקרן אור. לובי 1701, על שם ההחלטה המפורסמת של האו"ם, מאגד אלפים מתושבי יישובי הצפון כדי לפעול יחד למען אינטרס משותף: שגשוג הגליל. הלובי שם לעצמו שתי מטרות מרכזיות: החזרת הביטחון והחזרת התושבים. וזה יקרה לא רק על ידי השבת הביטחון הפיזי והנפשי, אלא גם באמצעות השבת הביטחון הכלכלי, העסקי, החינוכי והאזרחי.

הדרך לעשות זאת היא בשינוי סדר העדיפויות הממשלתי. ואת זה יש לעשות באמצעות הקצאת משאבים, בסדר גודל אחר. צריך להבין: הצפון חזר 30 שנים אחורה, ואנו נצטרך לבנות את הגליל מחדש. 

לעבור ממגננה למתקפה

אך לפני כל זה, כולם היום מבינים שהגיעה שעת מעשה - לעבור ממגננה התקפית להתקפה יזומה. צריך ליצור אזור חיץ של עשרה ק"מ בשטח לבנון, כפי שעשו לכפר קוניטרה בגולן. הרחקת כל מרקם החיים הלבנוני לפחות עשרה ק"מ מאחורי הגבול ויצירת אזור חיץ סטרילי לגמרי בשליטת הצבא.

כל הסכם דיפלומטי ללא אכיפה של צה"ל לא יעבור את הציבוריות הישראליות, ובטח לא את תושבי הצפון - שכבר סמכו בעבר על החלטה דיפלומטית (1701), שהתבררה כפייק אחד גדול שרק אפשר לחיזבאללה להתבסס להתחמש ולגדול.