"עובר עלינו גיהינום, אין לנו יום ולילה": אחיהם עדיין בשבי - והם מבטיחים להמשיך להיאבק

מתוך 138 חטופים 12 הם אחים. בחלק מהמקרים חטיפת שני אחים הותירה בארץ אח אחד שנלחם למענם. לאחר שחרורם של חלק מהנשים ומהילדים נותרו בעזה חמישה זוגות אחים שנחטפו יחד או בנפרד. אלה שמותיהם: התאומים גלי וזיו ברמן, האחים אריאל ודוד קוניו (שבנותיו יולי ואמה שוחררו), האחים יאיר ואיתן הורן, האחים אלי ויוסי שרעבי, ודולב יהוד עם אחותו ארבל. זאת נוסף על אריאל ביבס בן ה-4 ואחיו כפיר בן העשרה חודשים, שנבדק מה עלה בגורלם.

"עובר עלינו גיהינום, אני מניח שאצל ההורים שלי זה אלפי מונים יותר מאצלי - שני הילדים שלהם בעזה", אומר נטע יהוד (32), אחיהם של דולב יהוד (35) ושל ארבל יהוד (28). "7 באוקטובר לא נגמר מבחינתנו, אין לנו יום ולילה". דולב נחטף מביתו כשבממ"ד נותרו אשתו סיגי, שילדה בת תשעה ימים לאחר חטיפתו, נוסף על שלושת ילדיהם הקטנים רז, יותם ורון. ארבל נחטפה יחד עם בן זוגה, אריאל קוניו, שגם אחיו נחטף.

"יש לנו חברים טובים שנרצחו, נחטפו ונעדרים, אני אפילו לא פנוי להתאבל עליהם כי שני האחים שלי חטופים", מוסיף נטע. "אנחנו משתדלים לעשות כל מה שאפשר כדי להחזיר אותם. זה מה שמעסיק אותנו". 

משפחת יהוד היא דור שלישי בניר עוז. שלושת האחים הם נכדים למייסדי הקיבוץ. נטע, האח האמצעי, נשוי ואב לבת שנה ותשעה חודשים, מספר כי בשבת השחורה המחבלים נכנסו לביתו שלוש פעמים וירו, אך לא חדרו לממ"ד. הגורל של אחיו היה שונה. הוא מספר עליהם: "דולב, הבכור חרוץ, חכם, עוזר ומשפחתי. ארבל חיה בקיבוץ עם בן הזוג שלה, הם מכירים מגיל אפס. לאחרונה הם טיילו ביחד בדרום ובמרכז אמריקה. היא מוקפת תמיד בחברים ובמשפחה. לפני שש שנים היא חזרה לגור בקיבוץ. היא מתעניינת מאוד בחקר החלל ובאסטרונומיה, אוהבת אדם וטבע. הזמן לא פועל לטובתנו ובטח שלא לטובתם. המטרה היחידה שלנו היא להחזיר את אהובינו לחיקנו".

"הקשר ביניהם כל כך טוב"

עד כה סיפק שחרור החטופים לא מעט תמונות מרגשות, בין השאר של אחים שחזרו יחד אחרי שנחטפו יחד, כמו נועם ואלה אור שאמם נרצחה ואביהם נותר בשבי, וכן מקרים כמו של מיה ואיתי רגב שנחטפו יחד מהמסיבה ברעים, שוחררו בהפרש של כמה ימים וריגשו מדינה שלמה כשהתאחדו בבית החולים.

כך גם משפחת הורן מחכה לפגוש שוב את האחים יאיר (45) ואיתן (37) בקיבוץ ניר עוז. חטופים ששוחררו מסרו לקרוביהם של האחים אות חיים מהם. "להורים שלי נורא קשה ששניים מהילדים שלהם חטופים, אבל הם אופטימיים, מאז אותו יום אני במאבק", אומר אחיהם עמוס הורן (42). "אנחנו מאוד קרובים בדברים הכי קטנים - באוכל שאני אוכל, במוזיקה שאני שומע, או באהדה של הפועל באר שבע. הייתי רגיל לכתוב להם, ועכשיו אני נזכר בהם ומתגעגע".

במשפחת הורן שלושה בנים שנולדו בארגנטינה. איתן הבכור עלה ארצה בגיל 16 במסגרת תוכנית נעל"ה. אחריו עלו עמוס ויאיר כשהיו בני 18. לבסוף עלו גם הוריהם רותי שמיאל ואיציק הורן. דליה קושניר, אשתו של עמוס, מספרת: "יש להם קשר כל כך טוב וקרוב, שמי שרואה את זה מהצד פשוט מקנא. שלושתם עלו מטעמי ציונות. יאיר התיישב בניר עוז והיינו מבקרים אותו שם".

"לזכור שיש להם משפחה"

באותה שבת נסע איתן הורן מכפר סבא לבקר את אחיו הגדול יאיר. כשהחלה המתקפה, המשפחה שלחה להם הודעות, אלא שבשלב מסוים ניתק הקשר איתם וכמה ימים לאחר מכן התקבלה הודעה שנחטפו. לדברי עמוס, "האחים שלי הם גברים, ולכן לא דובר על שחרורם, אבל צריך לזכור שיש להם משפחה שמחכה לחזרתם".

איתן הוא איש חינוך שעובד במשלחות, בפנימיות ובתנועות נוער. אחיו יאיר הוא מארגן המסיבות של ניר עוז. הוא מפיק פעילויות בחגים ואחראי על הפאב המקומי. שניהם דודים פעילים לשני האחיינים שלהם. אחד הבילויים המשפחתיים המועדפים הוא צפייה במשחקי הפועל באר שבע בכדורגל. "הם דודים מהממים. איתן הוא איש מצחיק שעושה שטויות", מספרת דליה קושניר. "יאיר הוא הדוד שבונה צעצועים מעץ. הם אוהדים של הפועל באר שבע ומאז שהילדים היו קטנים הם הולכים יחד למשחקים. אנשים שחזרו מהשבי סיפרו שהם פגשו אותם בעזה ושמצבם טוב יחסית, אבל עם התחדשות הלחימה יש חשש, יש פחד שיפקירו אותם בפעם השלישית".

"מבינים מה הם עוברים"

בשבת השחורה נחטפו גם אלי (51) ויוסי (53) שרעבי, שניים מתוך חמישה אחים. אלי נחטף מביתו בבארי, אשתו ליאן ושתי בנותיהם - יהל בת ה-13 ונויה בת ה-16 - נרצחו. יוסי נחטף יחד עם בן זוגה של בתו, אופיר אנגל, ששוחרר מאז. המחבלים שפרצו לממ"ד הוציאו החוצה באיומי רובים את יוסי, אשתו נירה ובנותיהם יובל, אופיר ואורן. לבסוף הותירו אותן על אחד הכבישים וחטפו את הגברים לעזה.

"אני עושה הכל כדי להציל אותם, הם היו עושים הרבה יותר בשבילי אם המצב היה הפוך", מספר אחיהם שרון שרעבי (48). "פרט לזה שאנחנו אחים, אנחנו חברים טובים שמבלים יחד. אני פוחד בכל שנייה שהם נמצאים שם. כשיוסי יחזור הוא יחבק את הבנות שלו ואת אשתו, אבל כשאלי ירצה לרוץ ולחבק את ליאן, נויה ויהל, הוא יבין שאין לו משפחה. קברנו שלוש מבנות המשפחה, ואין לנו אפילו זמן להיות באבל, כי אנחנו נלחמים על החיים של אלי ויוסי שנמצאים בעזה, ויש לנו מחויבות להחזיר אותם".

בימים אלו שרון נמצא בלונדון, פועל למען שחרורם: "פגשתי חלק מהחטופים ששוחררו. אנחנו מבינים מה הם עוברים, את התנאים שהם נמצאים בהם ואת הנזק שנגרם להם. אסור להשאיר את שאר השבויים אפילו דקה נוספת שם. אנחנו פונים למעצמות, שיפעלו מול הקטארים והמצרים למען שחרור השבויים. בשבעה באוקטובר המדינה הפרה את ההסכם עם כל אזרחיה. כמו שהיא שלחה לחזית את מי שנחטף, יש לה מחויבות להחזיר אותם - בלי זה אין אחדות ואין תקומה. אני מרגיש שכל העם איתי. אם היית מראיין את אלי או את יוסי, הם היו אומרים לך שקודם יש להחזיר את הילדים והנשים, לאחר מכן את החולים והזקנים, לאחר מכן את החיילים והצעירים ורק אחר כך אותם. זה חלק מהערבות ההדדית שטבועה בהם".

"אנחנו לא אותה המשפחה שהיינו, משהו במשפחתיות שלנו נסדק", אומרת רותם שרעבי, אחייניתם של אלי ויוסי. "בהתחלה הסתרנו את מה שקורה מסבתא שלי, אמא שלהם, בת ה-75, כדי לא להכאיב לה, אבל כבר לא ניתן. היא מאוד דואגת. הדודים שלי אנשים מדהימים, שאוהבים את החיים. יוסי הוא אבא מדהים, איש העולם הגדול, גולש. אלי הוא איש חריף, מנהל בכל רמ"ח איבריו, תמיד לוקח פיקוד על הדברים. אני לא יכולה לדמיין מה עובר עליהם". 

משפחת שרעבי במקור מתל אביב. בנעוריו, אלי עבר להתגורר בקיבוץ והתאהב בו. בהמשך הגיע יוסי, אחיו הצעיר. השניים הקימו בבארי את ביתם ומשפחתם. "למרות המרחק, כולנו מאוד מחוברים". רותם הייתה קשורה מאוד לבת דודתה נויה שנרצחה. לאחר מותה הקליטה לזכרה שיר בשם "נויה שמש", והיא מקפידה להופיע באירועים ובעצרות שונות לשחרור החטופים במטרה להעלות את המודעות לדודיה שנחטפו. "בכל הזדמנות שיש אני משמיעה קול באמצעות המוזיקה", היא מספרת.