"רוצה להאמין שהוא היה גאה בי": סיפוריהם של שלושה בני משפחה שהמשיכו מהמקום שבו אהוביהם נעצרו

מזל איבדה את אחיה, סמ"ר סולומון גברייה, בפיגוע, אחותו של ירין, רש"ט הדר כהן, נפלה בהיתקלות, בן דודו של קיאן, סמ"ש יזן פלאח, נורה ע"י מחבל - הם התגייסו למג"ב כדי להמשיך מהמקום שבו אהוביהם נעצרו.

"משהו ממנו ממשיך להתקיים"

כמעט בכל יום, סמ"ש מזל גברייה, בת ה־19 מאור עקיבא, מש"קית ת"ש בחטיבה לבט"פ במג"ב, כותבת מכתבים לאחיה סולומון ז"ל, לוחם מג"ב שנהרג בפיגוע בהר אדר בספטמבר 2017.

לפעמים היא כותבת על פתקים קטנים, לעיתים מפרסמת באינסטגרם. "החשש הוא שישכחו את אחי, את הסיפור שלו, כמה היה גיבור", היא אומרת בשקט. "בכל פעם שאני מעלה פוסט על סולומון, משהו ממנו ממשיך להתקיים. עברו כמעט שש שנים, ועדיין לא הפנמתי שהוא איננו. מבחינתי אחי עוד איתי, אני לא מדברת עליו בלשון עבר".

סולומון גברייה, בן 20 במותו, שירת כלוחם בגזרה הצפונית של מרחב עוטף ירושלים. באוקטובר 2016, במסגרת פעילות מבצעית, דקר אותו מחבל בצווארו, אך הוא התעקש לחזור למג"ב כלוחם. כמעט שנה אחר כך הוא היה חלק מכוח שאבטח את עמדת הבידוק בשער כניסת הפלשתינים ליישוב הר אדר. המאבטחים האזרחיים של היישוב חשדו באחד מהפועלים, וסולומון התקרב אליהם במהירות, אך המחבל הצליח לשלוף אקדח והרג אותו, וגם את המאבטחים אור אריש ויוסף עותמאן. לאחר מותו עוטר סולומון בצל"ש המפכ"ל.

סולומון־שלמה גברייה ז"ל עלה ארצה עם משפחתו מאתיופיה ב־1999. הוא היה עצמאי, אך גם היה חלק בלתי נפרד מקבוצת החברים שלו. "היו בו שקט וביישנות, לצד שמחת חיים בלתי רגילה", מספרת אחותו. "הוא הצטיין בהרבה דברים שעשה והיה לו לב ענק. חבר מאוד תומך, שתמיד נמצא שם בשביל הסביבה. אין אחד שלא התאהב בו".

מזל הייתה כמעט בת 14 כשסולומון נהרג. "אני זוכרת גם את הפיגוע הראשון, שנה קודם לכן. זה טלטל את הבית, וההורים ביקשו מסולומון שיעבור תפקיד, אבל הוא סירב. נלחם לחזור למג"ב.

"את יום הפיגוע השני לעולם לא אשכח. הייתי בבית הספר, תלמידת כיתה ח', וכל היום היו לי כאבי בטן מוזרים. הרגשתי שמשהו לא בסדר, ואז היועצת החינוכית ביקשה שאתלווה אליה לחדר המנהל. שם ראיתי את אמא של חברה שלי. היא אמרה בהתחלה שסולומון נפצע. התחלתי לבכות ושאלתי אם הוא בבית. ואז היא אמרה: 'הוא מת'. בכיתי וצרחתי שאני רוצה את אחי".

איפה את מרגישה את החוסר שלו?

"בכל מקום וכל הזמן. אני כותבת לו פתקים כאילו הוא כאן. אם אתמודד עם האמת, אשבר".

הרצון של מזל ללכת בעקבות אחיה עמד בסימן שאלה. "התגייסתי באוגוסט 22' בשביל סולומון, ורציתי להיות לוחמת כמוהו. כשבצבא אמרו שעם אסתמה אי אפשר לשרת בשטח, שקלתי אם להתגייס. רציתי רק להגשים את החלום שלי ושל סולומון ולהיות לוחמת במג"ב. קצינת הנפגעים שכנעה אותי וביקשה שלא אוותר על שירות צבאי, והתגייסתי לתפקיד מש"קית ת"ש. אני נהנית, אבל עדיין יש תחושת החמצה על כך שאני לא לוחמת. אני רוצה להאמין שסולומון היה גאה בי".

"הוא איתי בכל שלב בצבא"

"לפני חודש הגעתי לראשונה למקום הפיגוע בחדרה, ועמדתי ליד תחנת האוטובוס שבה נהרג לפני שנה בן דוד שלי, יזן פלאח", מספר בקול רועד קיאן פלאח, 18, מהכפר כסרא סמיע שבגליל העליון, שהחל לאחרונה את הטירונות במג"ב. "הסתכלתי על התמונה שלו שתלויה שם, תהיתי על מה הוא חשב באותם רגעים מחרידים, ואמרתי לעצמי בלב שאני עושה את הדבר הנכון ומקווה שהוא גאה בי. רציתי ללכת בדרך שלו".

קיאן התגייס בדיוק שנה לאחר מותו של סמ"ש יזן פלאח, בן העדה הדרוזית, שנפל בסוף מארס 2022 כשהוא בן 19 בלבד. יזן סיים באותו היום הכשרת מתעדים (צלמים) מבצעיים במטה מג"ב יו"ש בבית אל, ועשה את דרכו לבסיס עם לוחמת נוספת, שיראל אבוקרט. השניים עצרו לאכול בחדרה, ולאחר מכן המתינו בתחנת האוטובוס. שני מחבלים מאום אל־פחם הפתיעו אותם מאחור וירו בהם מטווח אפס. שני מסתערבי מג"ב יו"ש שישבו במסעדה סמוכה רצו למקום וחיסלו את המחבלים.

משפחתם של יזן וקיאן היא בין הידועות בכפר. רבים מבניה משרתים בגופי הביטחון השונים, ואחרים הם אנשי חינוך. "המשפחה המורחבת שלנו מאוד קרובה", מספר קיאן. "יומיים לפני הפיגוע נפגשנו אצלם בבית, ישבנו שנינו ביחד וצחקנו. דיברנו גם על השירות שלו, והוא אמר לי שלא אתלבט ושאתגייס רק למג"ב. ואז, ביום ראשון, שמעתי מאמא שלי על פיגוע הירי, והגיעה ההודעה שהוא נהרג. לא האמנתי. בכיתי".

יזן נולד כאח תאום של סלאם, וינק ערכים של אהבת הארץ: "הוא הצטיין בלימודים, היה ילד שקט שאהב חברים והם אהבו אותו בחזרה. הוא היה יוצא לבלות איתם, ומאוד אהב את הטבע וטיולי שטח. אפשר לומר שהוא אהב את החיים והיה שמח - לא משנה מתי דיברת איתו היה לו חיוך על הפנים. דבר נוסף שאפיין אותו הוא הנתינה - תמיד עזר וסייע לזולת".

איך עוברת עליך הטירונות?

"אין ספק שהכשרת לוחמים היא תקופה מאוד מאתגרת. לא קל לי, אבל אני נהנה. זו הדרך שלי להכיר את הצד שדוד שלי אהב. הוא איתי במסעות, בחדר ובכל שלב. כשטירונים מהמחלקה שאלו אותי למה בחרתי במג"ב, בכיתי וסיפרתי להם על יזן. אמרתי שהוא היה חייכן, אמיץ וחזק, ושהיו לו תוכניות לצאת לקצונה ולהגיע רחוק".

הזדמן לו גם להכיר אנשים שהכירו את יזן. "בתהליך החיול שלי ניגשה אלי מש"קית ת"ש כדי להחתים אותי על טפסים. כשהיא ראתה את השם שלי, היא שאלה אם אני בן משפחה של יזן. היא סיפרה ששירתה איתו בגדוד וקיבלתי צמרמורת. מאוד התרגשתי. זלגו לי דמעות".

"בהלוויה שלה הבנתי כמה החיל עוצמתי ומשפחתי"

סמ"ר ירין כהן, 21, מ"כ בגדוד רמה של מג"ב, עדיין מכה על חטא שפספס את האפשרות להיפרד מאחותו, רש"ט הדר כהן ז"ל, שנפלה בהיתקלות עם מחבלים בשער שכם ב־3 בפברואר 2016. "היא הובהלה לחדר טראומה בהדסה עין כרם, והמתנו בחוץ", הוא משחזר. "פתאום יצא רופא בחלוק ספוג דם, ואמר שכדאי שנאמר שמע ישראל.

"ההורים מיהרו פנימה עם אחותי הגדולה, ואמא שאלה אם אני רוצה להצטרף. סירבתי. הייתי רק בן 14, וחששתי. ישבתי בחוץ ובכיתי. לא עיכלתי את האירוע. היום אני מסתובב עם שתי דיסקיות צבאיות שלא יורדות ממני - אחת שלי ואחת של הדר, ועל היד עשיתי קעקוע עם השם שלה. בכל לילה אני חושב עליה ועל הפיגוע. התמונות של סרטון מצלמות האבטחה, שבו רואים איך יורים באחותי, לעולם לא ייצאו לי מהראש".

הדר נולדה וגדלה באור יהודה, ומילדות היתה אנרגטית, מלאת שמחת חיים ואור. היו לה אישיות מיוחדת ויכולת נתינה גדולה. "הדר היתה אדם טוב ועוזר. תמיד היתה שמחה, תמיד עם רצון לתת, ולא רק לחברות - גם למדינה. היא רצתה לשרת, והיה לה חלום לצאת לקצונה ולהמשיך בחיל. אחד האירועים הכי עוצמתיים שחווינו היה טקס ההשבעה שלה".

כבר כשהיתה בת 16 הדר חלמה להיות לוחמת במשמר הגבול, והגשימה את חלומה - אך לזמן קצר. הדר בת ה־19 שירתה בסך הכל חודשיים וחצי, ולא סיימה את הטירונות כשיצאה לפעילות המבצעית הראשונה שלה בשער שכם. כחצי שעה לפני סיום המשמרת ביקשו הלוחמים משני חשודים להציג תעודות זהות. אחד מהם שלף נשק והתעמת עם מפקד הכוח, שנטרל אותו. המחבל השני התנפל על אחת הלוחמות ודקר אותה בצוואר ובראש. הדר פעלה בקור רוח וחיסלה את המחבל השני בשתי יריות. אך אז הגיח מחבל שלישי וירה בה. הדר קיבלה לאחר מותה את עיטור המופת.

"ביום שבו היא נהרגה, הייתי בבית עם אחותי הגדולה ואכלתי צהריים בחדר שלי. פתחתי את הדלת כששמעתי דפיקות וראיתי כמה קצינים במדים. חייגתי לאמא שלי מבלי לדעת שהולכים לבשר לה את הנורא מכל. הקצינים לקחו את הטלפון ואמרו לה שהדר פצועה אנושות. אמא שלי מייד הבינה. שמעתי את הלחץ בקול שלה".

מתי החלטת להתגייס למג"ב?

"כששמעתי את הסיפורים של הדר. בהלוויה שלה הבנתי כמה החיל עוצמתי ומשפחתי. מפקד הצוות של הדר חיבק אותי ונתן לי את סיכת הלוחם שלו. הוא אמר: 'יום אחד תשים את הסיכה הזו על המדים שלך'. הוא צדק. היא איתי עד היום".

ירין התגייס בנובמבר 2020, בדיוק חמש שנים אחרי אחותו, והוא משרת בגזרת רמאללה. "זה הגדוד הכי מבוקש במג"ב, וכל יום שם זה נצח. המון מעצרים, הפרות סדר ותגבורים כדי למנוע חיכוך בין מתיישבים לפלשתינים. להורים בהתחלה היה קשה עם העובדה שאני משרת בגדוד עם רמת סיכון גבוהה".