בדיקת "ישראל היום": זינוק בפניות לעזרה נפשית בעוטף עזה

בביקורו במועצת אשכול וביישובי העוטף בשבוע שעבר ציין ראש הממשלה היוצא נפתלי בנט - ולא בפעם הראשונה - את ה"שקט", כלשונו, שממנו נהנים תושבי העוטף בשנה האחרונה. ואכן, מספר הרקטות ששוגרו לעבר ישראל פחת באופן דרסטי מאז מבצע שומר החומות, אך בכל הקשור לשקט הנפשי של תושבי העוטף - בדיקת "ישראל היום" מגלה מציאות שונה לגמרי.

"אני שמח שעברה עליכם שנה בטוחה, שקטה, שנה נורמלית. אני מאחל ומאמין שגם השנים הבאות יהיו בטוחות וטובות", אמר בנט למארחיו. אלא שהעלייה המשמעותית במספר הפניות לטיפול במרכזי החוסן, דווקא בשנה החולפת, מלמדת יותר על פוסט־טראומה ופחות על שקט - לפחות זה הנפשי.

לפי נתוני משרד הבריאות, בשנה שמאז מבצע שומר החומות נרשמו 3,569 פניות בערים שדרות ואשקלון וביישובי המועצות שער הנגב, שדות נגב, אשכול וחוף אשקלון - לעומת 2,831 פניות בשנה שקדמה למבצע. כלומר, עלייה של כ־25% בהיקף הפניות למרכזי החוסן, לא כולל פניות שהתבצעו במהלך המבצע עצמו.

חשוב לציין שכל הפצצה, גם כשהיא של צה"ל, יכולה לשמש טריגר לפנייה למרכז החוסן. הנפש לא תמיד יודעת להבדיל. "פנייה למרכזי החוסן מצביעה על עלייה במודעות האוכלוסייה לחשיבות שבפנייה לעזרה נפשית, וככל שהיא נעשית בשלב מוקדם יותר, כך יעילות הטיפול במניעת התפתחות פוסט־טראומה ארוכת טווח עולה", מסבירה בלה בן־גרשון, ראש המחלקה לטראומה נפשית ולאוטיזם במשרד הבריאות.

לדבריה, "על פי הניסיון במרכזי החוסן, גל הפניות הגדול מגיע דווקא בתקופה השקטה. תמיד יש קפיצה במספרים אחרי מצב מלחמתי, כל דבר הוא טריגר, ואנשים שנפגעו בעבר פונים שוב. בעוטף עזה לא באמת היתה תקופה רגועה או שקטה - כל אזעקה מביאה מטופלים חדשים".

"הילדים מרגישים הכל"

אנשי מרכזי החוסן עובדים מסביב לשעון כדי שההמתנה לטיפול תהיה קצרה, עד שבועיים, ובזה הם גאים במיוחד. הפניות עצמן הן לעיתים רק לצורך הרגעה והתערבות מינימלית, אך אם הפונה חש שזה לא הספיק לו, או שהעובד במרכז החוסן סבור כי יש צורך בהתערבות מעמיקה, הפונה יזומן לפגישה נוספת.

בעוטף מסבירים את ריבוי הפניות בכך שהתושבים יודעים שזו רק שאלה של זמן עד שהמקום יהפוך שוב לשדה קרב. "אנחנו גרים בקיבוץ כפר עזה, גן עדן עלי אדמות, אבל ברגע אחד של 'צבע אדום' גן העדן הופך לגיהינום. זה יכול לקרות בסבב לחימה או באחר צהריים שגרתי, שהופך להיות הכל חוץ משגרתי. הילדים לא מבינים, אבל הם מרגישים הכל - הבהלה מהאזעקות ומהפיצוצים, המתח של ההורים, שינויי השגרה וחוסר הוודאות", מסבירה הילה שגיא־פרנקל, מחברת הספר "תזמורת הרגשות של מייקיד".

את הספר, סיפור ילדים העוסק בהתמודדות עם המציאות הביטחונית המורכבת ומציע דרכים לחיזוק החוסן, כתבה הילה "אחרי שומר החומות, כשחיפשתי דרכים לעזור לילדים שלי להתמודד עם החרדות שעלו, אבל לא מצאתי כלים מותאמים לגילם הצעיר. היה לי ברור שגם אי אפשר להשאיר אותם להתמודד עם כל זה לבד". הספר צפוי לראות אור עם השלמת הגיוס של 40 אלף שקלים, שבו החלה שגיא־פרנקל באתר גיוס ההמונים "הדסטארט".

התמודדות משפחתית

כ־200 אנשי טיפול מרחבי הארץ הגיעו בשבוע שעבר לכנס בתחום החוסן המשפחתי, שבו הוצג מודל לטיפול במשפחות של נפגעי פוסט־טראומה ולמניעתה במשפחות עצמן, שנערך כפיילוט בקרב עשרות משפחות משער הנגב ומיישובי העוטף. המודל תואר כהצלחה רבה, וכעת מתכננים במועצה להעמיק במחקר מקיף וכוללני, לקראת הרחבתו לכל יישובי העוטף ולמקומות נוספים בארץ.

מדובר במודל חדשני שפותח בארה"ב עבור חיילים אמריקנים שחזרו עם פוסט־טראומה מהחזית, וזכה שם להצלחה של כ־85%. לפי המודל, שיובא ארצה על ידי ד"ר מיכל פינקלשטיין מהמכללה האקדמית צפת, הטיפול לא מתמקד רק בנפגע הפוסט־טראומה - וכולל בארבעה מתוך שמונת המפגשים את כל בני המשפחה, כאשר כל אחד מספר על החוויה מהזווית שלו.

לדברי ד"ר פינקלשטיין, "בניגוד לארה"ב, כאן כל המשפחה נמצאת בחזית ולא רק אחד מבני המשפחה, וכשהמשפחה עוברת אירוע טראומטי - התהליך הטיפולי המשותף עוזר להם לדבר על הכאב ועל הפחד בהקשר של האירוע. התהליך גם מסייע לא לחשוש לשתף בני משפחה, מעודד לבטא אמפתיה ורגישות זה כלפי זה, והמשפחה יוצאת מחוזקת - גם מהאירוע הטראומטי וגם לקראת האירוע הבא".

אופיר ליבשטיין, ראש מועצת שער הנגב, ציין בכנס כי "בעזרת עשרות משפחות שעברו את הטיפול על פי מודל זה בפיילוט חלוצי בשער הנגב, נעשו התאמות במודל למציאות של חשיפתן המתמשכת לירי טילים בעוטף עזה, ובקרוב ניכנס למחקר מקיף לטובת הרחבת המודל למקומות נוספים בארץ".