למה אסון כזה קורה? למה היסחפות בשיטפונות חוזרת על עצמה שוב ושוב?
אין זה תמיד עניין של זלזול בהנחיות או חוסר משמעת בסיסית. לפעמים התשובה טמונה דווקא בדי.אן.אי. של מי שחייבים לבדוק ולמתוח את גבולות היכולת. מדובר בריטואל קבוע הנובע מהערכת יתר של היכולת שלנו, או באי היכולת להבדיל בין הימנעות מצרה לאפשרות לצאת ממנה.
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
נפלה בקרבי הזכות להיות חבר ביחידת חילוץ גולן, יחידה מובחרת המורכבת ממתנדבים במשטרת ישראל. עם קבלת ההודעה על האירוע בערבה, פנינו לגורמים המתאימים והצענו את עזרתנו. הרי הניסיון לימד אותנו שאירוע כזה לא נגמר בטוב.
לצערי הרב, בקרב מתנדבי יחידות החילוץ יודעים מיד עם קבלת התרעה על אירוע חריג הצפוי כתוצאה משינויי אקלים, כי חלק מהציבור לא יישמע לאזהרות ויסכן את עצמו, חלק אחר לא יבין את עוצמת הסכנה ואחרים יהיו בטוחים שלהם זה לא יקרה.
את עוצמת איתני הטבע קשה לנו לאמוד. עוד יותר קשה לנו להעריך את עוצמת ומהירות השינוי שמתחולל בו באירוע קיצוני. כמו גשם זלעפות באמצע האביב, המצטבר וזורם כנחשול ענק בנחלי האכזב. הסחף, האדמה הבוצית והפתאומיות, הופכים למלכודת מוות לכל מי שנמצא בתוך נתיב הזרימה או עומד על גדה נמוכה. דבר הנכון גם לכיוון ועוצמת הרוח בעת שריפה שעלול לסכן את מי שאינו בקיא בתוואי השטח ובגורמי השפעה אחרים.
במציאות זו, גופי ההצלה השונים מתכוננים לכל מצב. גורמי ההצלה בכלל ומתנדבי יחידות החילוץ המשטרתיות יודעים לנתח את הסיכונים ולהתכונן אליהם, וחשוב לזכור כי הם יעשו כל מאמץ ויסתכנו כדי להציל חיים, אפילו אם יסכנו את עצמם. בשורה התחתונה: מחלץ ייכנס למים להציל חיים רק אם יידע כי הוא מסוגל לבצע את המשימה – לצאת עם המחולץ.
האזהרות הניתנות בכל פעם מחדש דוגמת "יש סכנה לשיטפונות במקומות הנמוכים", נכתבו בדם. אך כנראה אין די בכך. אולי נדרשות תמונות של אסונות כדי להבהיר טוב יותר את הסכנה. עד אז, כל שנותר הוא לקוות כי התמונות הבלתי אפשריות שזרמו אלינו במשך היום יגרמו לנו להפנים שלא נועדנו לנצח את הטבע, אלא לחיות איתו בהרמוניה.
הכותב הוא מפקד יחידת חילוץ גולן
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
