"בית המשפט הוא כיפת הברזל של החברה הישראלית, של הדמוקרטיה הישראלית". כך אמר היום (רביעי) אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון לשעבר, בריאיון לכנס הדמוקרטיה השנתי ע"ש ירון אזרחי מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה. "התפקיד החשוב של הכנסת כמבקרת הולך ונשחק עד שהוא כמעט ולא קיים, עד שבאים בטענות לוועדת הכנסת כשאינה מאשרת את מה שהממשלה הציעה. לא כך צריך להיות מבנה הפרדת הרשויות".
לדבריו, "ברשות המבצעת גם חל שיבוש, ראש הממשלה היה ראשון בין שווים, היום אף אחד לא רואה אותם כשווים וכולם רואים את ראש הממשלה כראשון. תראו מה קרה עם ההחלטות עם הקורונה: ראש הממשלה מקבל החלטה, הולך לציבור ומודיע עליה, אח"כ זה היה הולך לממשלה ואח"כ לכנסת".
ברק המשיך ואמר כי בשנים האחרונות חלה הידרדרות ביחסים בין הרשויות: "עכשיו המחלוקת הרבה יותר עמוקה, הביקורת על בית המשפט חרגה מכל מסגרת מתקבלת על הדעת. גם בתי המשפט השלום והמחוזי סובלים מזה - היום לא רוצים לתקן חקיקה בענייני אלימות כלפי נשים שמא בית המשפט יצטרך להתעסק בשאלות של אלימות. יש חוסר אמון מלא במערכת".
"בית המשפט לא צריך להיכנס לבונקר. יש פה התקפה עליו, מפגיזים אותו. אבל הוא לא צריך להיכנס לבונקר, ולהגיד- נמתין, יבואו ימים טובים יותר. לא יודע אם יבואו ימים טובים ומתי יבואו ימים יותר טובים, עליו לעמוד זקוף, ולהמשיך ולתת את אותם פסקי הדין שהיה נותן אילולא היו יורים עליו. יחד עם זאת, אם יש לך קייס שיש לך ספקות לגביו, אז בסיטואציה כזאת כשיש יריות כאלה אתה לא צריך לבחור באותה החלטה שתגביר את האש. בית המשפט הוא כיפת הברזל של הדמוקרטיה הישראלית ואסור שכשיש התקפות על כיפת הברזל שהיא תיכנס לבונקר".
לבסוף אמר ברק: "יש מקום לנהל שיח ולהגיע לפשרות בדברים האלה. אני יודע שאני נתפס בתור אויב העם שנלחם באיזושהי דון קישוטיות. לא, אני לא כזה, יש מקום לשיח, אבל הוא צריך לבוא מתוך כבוד הדדי, ולא מתוך שיח כוחני. דוגמה לשיח כוחני הוא חוק יסוד: הלאום. אני אמרתי שאני בעד חוק היסוד ורואה במדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, אך האופן שבו הוא נעשה היה בכוח ולא בהידברות. אם היו עושים בהידברות, היו מגיעים לאותו הרעיון, תוך שמירה על הזכויות האינדיבידואליות של כל אדם בישראל".
ח"כ גדעון סער (הליכוד) התראיין גם הוא בכנס, והתייחס לריכוז הסמכויות בידי היועץ המשפטי לממשלה: "כאשר היועמ"ש נוקט עמדה בשאלת מימון ההגנה של ראש הממשלה כנאשם, ניתן למצוא לזה הצדקה אבל ברור שזה נמצא בניגוד חזיתי לעמדתו כתובע הכללי. הממסד המשפטי הוותיק במדינת ישראל התקשה להשתחרר מהתפיסה הזו מהסיבה שבעבר, מוסד היועמ"ש על כל כובעיו תרם לביצור ערכים של שלטון החוק והשוויון בפני החוק. פיצול תפקיד היועמ"ש יהפוך את התביעה הכללית לעוד יותר תביעתית, אבל ימנע את ניגוד האינטרסים המובנה בתפקיד ואת ריכוז הסמכויות הקיצוני בידי אדם שבסופו של דבר לא נבחר, אלא ממונה. זה יחזק גם את היכולת של הממשלה להיעזר בשירותי ייעוץ וייצוג. פיצול התפקיד נדרש גם כדי להבטיח את הצלחת המוסד הזה, וגם את הצלחת העקרונות שביסוד שלטון החוק כיום".
באשר למערכת האיזונים בין הרשויות, אמר: "המעורבות של בית המשפט העליון בסוגיות פוליטיות בכלל, ובחקיקת הכנסת בפרט, נמצאת במגמת תאוצה קיצונית. יש כאן היפר-אקטיביזם. אין רשות שהכוח שלה צריך להיות מוחלט והביקורת השיפוטית היא חשובה. אך נוצר רושם פעם אחר פעם, שתמיד זה בא מצד מאוד מסויים, כך בנוגע לפסקי דין בעניין ההתיישבות. מה שקורה היום מסוכן גם לרשות השופטת עצמה כי ככל שהתהליך מזוהה על ידי ציבור הולך וגדל כפלישה לרשויות האחרות זה מערער את האמון בה. צריך לעשות מהלך היסטורי ולגבש רוב חוצה מחנות פוליטיים במידת האפשר, שיחוקק את חוק יסוד: החקיקה. לכך כמה חלקים: עיגון היכולת של בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ להתערב בדבר חקיקה בלתי חוקתי, כשהעילות חייבות להיות מוגדרות, תוך קביעה כי לא כל בית משפט יכול לעשות זאת ודרישת רוב מיוחס לכך. אחר כך רוב מיוחס בכנסת יוכל לחוקק התגברות".
"כשבג"ץ מקיים דיון בהרכב מורחב בחקיקת חוק יסוד: הלאום, הוא בעצם אומר לכנסת שהוא מתערב בסמכות שלה כרשות מכוננת. זאת שבירה של כל הכלים. כשמסתכלים על המהות של חוק: יסוד הלאום, אין צל של עילה של התערבות, ובכך בג"ץ חותר כאן תחת הניסיון להשלים את החוקה. חוק הלאום הוא פרק מפרקי החוקה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו