שופט העליון ניל הנדל הורה על עריכת משפט חוזר לאדם שהורשע בעבירת רצח ונידון ל-25 שנות מאסר.
לפי כתב האישום שבו הורשע אותו אדם לפני תשע שנים בבית המשפט המחוזי בנצרת, כשהיה קטין הוא ירה כעשר יריות לעבר אוטובוס שהסיע תלמידי בית ספר, וגרם למותו של אחד מהם ולפציעה קשה של אחר. ההרשעה התבססה גם על הודאות שמסר תלמיד נוסף במשטרה. אלא שבהליך אחר זוכה אותו תלמיד והודאותיו במשטרה נפסלו.
בעקבות הדברים, הוגשה הבקשה למשפט חוזר בטענה שביסוס ההרשעה על הראיות שנפסלו היא בגדר עיוות דין.
על פי פסיקת בית המשפט, פסילת הודאות התלמיד היא בגדר נתון חדש, שמתייחס למסקנה משפטית שונה מזו שעליה התבססה ההרשעה. ההתפתחות מצריכה בחינה של הראיות שעליהן מתבססת ההרשעה.
השופט הנדל כי העריך כי מאחר שלא מדובר בראיה חדשה אלא במסקנה משפטית, יש צורך לקיים משפט חוזר במתכונת של החזרת הדיון לבית המשפט העליון, שידון בתיק כמו בערעור פלילי.
יש לציין כי קיימים הבדלים בין התשתית הראייתית שהובילה להרשעה לבין זו שהביאה לזיכוי התלמיד הנוסף. ערכאת הערעור שאישרה בעבר את הרשעת המבקש ציינה כי "קרובה היא למסקנה שלפיה אף ללא מתן משקל ראייתי לגרסת התלמיד הנוסף, ניתן היה להרשיע את המבקש". בית המשפט לא הכריע בשאלה זו, ופתח פתח למסקנה אחרת.
בפסק הדין כתב השופט הנדל: "נראה, אפוא, כי נסיבות המקרה שלפניי עשויות להעלות חשש ממשי לעיוות דין, ומן הראוי לברר מהן השלכות פסילת הודעותיו של החבר, לצד הראיות הנוספות, ביחס להרשעתו של המבקש, ואם יש בה, בין היתר, כדי להשפיע לרבות על משקל הראיות עד כדי להביא לזיכויו של המבקש. ברם, לצורך בירור הדברים, אני סבור כי החזרת התיק לבית המשפט המחוזי, ופתיחתו מחדש לשם שמיעת מכלול הראיות פעם נוספת אינה הדרך הנכונה בעיניי במקרה הקונקרטי".
מעורכי הדין איתן מעוז ומור הרניק-בלום מהפורום לתיקון הרשעות שווא שהוקם על ידי הסניגוריה הציבורית ומעורכת הדין מורן כרמון מהסניגוריה הציבורית נמסר: "קיבלנו בשמחה ובקורת רוח רבה מאוד את החלטת בית המשפט העליון להעניק משפט חוזר לא.ע., שנתון במאסר למעלה מתשע שנים בגין הרשעתו כקטין בעבירת רצח. כפי שבית המשפט העליון התרשם, אכן קיים חשש כבד שהרשעתו ברצח היא הרשעה מוטעית. הבקשה למשפט חוזר מצביעה על כך שההרשעה מתבססת על ראיות שהוכרזו במשפט מקביל כלא קבילות ולא מהימנות, זאת בשל פגמים חמורים מאוד בחקירת העדים אשר גרמו להתקיימותו של עיוות דין חמור. עוצמתה של מערכת המשפט הישראלית נמדדת גם ביכולתה לבחון מחדש גם החלטות חלוטות שגרמו לעיוות דין, וזאת ללא מורא ציבורי וללא שום משוא פנים, וטוב שכך נעשה".