"הכל שפיט, אבל לא כל דבר מצדיק התערבות": הקריירה המשפטית של מרים נאור

מההגנה על מערכת המשפט עד לפסק הדין שהסעיר את המדינה - סיכום הקריירה: נשיאת העליון לשעבר, מרים נאור, שהלכה לעולמה בגיל 74, הייתה ידועה בקו האקטיביסטי הגורס מעורבות של בית המשפט בהחלטות הממשלה והרשות המחוקקת.

במהלך כהונתה כנשיאת בית המשפט העליון, ידעה עימותים לא מעטים עם שרת המשפטים דאז, איילת שקד, שדרשה קו שמרני יותר מבית המשפט. בנובמבר 2016 התפרסם מכתב שכתבה נאור, לנוכח הפרסומים על כוונת שקד לבטל את התיקון לחוק שקבע כי בחירתו של שופט לבית המשפט העליון דורשת רוב של שבעה מתוך שבעה בוועדה למינוי שופטים, ובכך לשלול את כוח הווטו של השופטים, להם שלושה נציגים בוועדה. נאור כינתה את ההצעה "הצבת אקדח על השולחן".

על מערכת היחסים הטעונה בינה לבין השרה שקד אמרה בעבר: "מערכת היחסים האישית שלי עם שרת המשפטים איילת שקד היא מצוינת. בתום תקופה ראשונית, איך אגדיר זאת, שבה האחת בודקת את השנייה ומתקיימת במהלכה הסתגלות הדדית. זה נכון שהיו מקרים שזכו לתהודה תקשורתית אבל צריך להביא בחשבון את העובדה שסוגיות נפיצות רבות נסגרו בהסכמה כאן בלשכתי או בשיחות טלפון. בסופו של דבר, למרות צחצוחי החרבות, הגענו להסכמות".

נאור השתתפה בעבר בדיון ציבורי שהתקיים בוועדה החוקה, חוק ומשפט בנושא שיטת בחירתו של נשיא בית המשפט העליון. במסגרת הדיון סנגרה של שיטת הסיניוריטי ומנעה ניסיונות לשנות את הרוב הדרוש לבחירתם של שופטי בית המשפט העליון בוועדה לבחירת שופטית.

בראיון שהתפרסם לקראת פרישתה באוקטובר 2017 מכס העליון, בביטאון "עורך הדין" של לשכת עורכי הדיון, סיפרה נאור על רצונה לחזור להסתובב באין מפריע וללא מאבטחים בשוק מחנה יהודה בירושלים.

בסיום הראיון אמרה: "אני קודם כל רוצה חופש, והרבה. לאחר מכן אני מתכוונת לכתוב שני ספרים. האחד, כפי שציינתי, יעסוק בהליך קביעת עובדות, והאחר יהיה ספר בלשים לילדים. תוכנו יושב לי כבר בראש אבל הוא צריך לעבור למחשב".

נאור הביעה צער שלא הצליחה לקדם את בנייתו של בית משפט חדש בירושלים. היא אמרה: "רציתי מאוד שמהלך הקמתם ייכנס לפסים מעשיים אך לצערי הדבר לא הסתייע. אלו דברים שתלויים בגורמים אחרים ולא בי ומה שמעכב את הקמתם הוא כסף".

על העימותים שלה עם פוליטיקאים אמרה: "נאמרו נגדנו המון דיבורים כמו האמירה שירימו על בית המשפט העליון כף של טרקטור D-9 (ח"כ דאז מוטי יוגב; י.א) ואמירות נוספות שהן יותר מאשר אמירות לא מוצלחות. אין אופציה כזו של להיכנע לאיומים ולהשמצות. בית המשפט העליון היה בית משפט חזק, הוא עדיין חזק והוא יהיה חזק. הוא בית משפט שלא ניתן לאיים עליו ולא ניתן להפחיד אותו".

לשאלה מי באמת קובע – בית המשפט העליון או הרשות המחוקקת השיבה: "ישנם איזונים ובלמים בין הרשויות כמו בכל משטר דמוקרטי ואנחנו לא עוסקים בשאלה האם ניצחנו אותם או לא. תפקידו של המחוקק לחוקק ותפקידנו להעביר, במקרים מתאימים, ביקורת שיפוטית, תוך מתן כבוד הדדי ומתוך הכרה בעליונות הכנסת. יחד עם זאת, אם החוק אינו חוקתי, תפקידנו לומר זאת".

בנוגע לסוגיה האם בית המשפט יכול להתערב בכל נושא אשר בו יחפוץ ענתה נאור כי "הכול שפיט, אבל לא כל דבר מצדיק התערבות". נאור הביעה מפוליטיזציה בבחירת השופטית שלטענתה "תמיד הייתה".

המשפט שקומם את הציבור החרדי

אחד מפסקי הדין המפורסמים ביותר של נאור היה הרשעתו בפלילים של אריה דרעי ושליחתו לארבע שנות מאסר (שהומרו מאוחר יותר על ידי העליון לשלושה).

נאור הייתה חברה בהרכב שניהל את המשפט בבית המשפט המחוזי בירושלים, לצד השופטים דאז יעקב צמח ומוסיה ארד.

דרעי הורשע בקבל שוחד, מרמה והפרת אמונים וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. על עברות אלו הוטל קלון שמנע ממנו לחזור למערכת הפוליטית בשבע השנים הבאות.

וכך כתבו בפסק הדין במרץ 1999: "קשה היא תמונת השוחד, שנתגלתה בראיות ותוארה בהכרעת הדין. אין מדובר בכישלון בודד של צעיר שעתה זה נחשף למנעמי השלטון, אלא במי שהתמיד באורח חיים המיוסד על אדני שוחד. לקיחת השוחד השתרעה על פני כל חמש השנים שבהן מילא נאשם 1 (דרעי; י.א) תפקידים ממלכתיים.

"היא פסקה אך בפתיחת חקירת המשטרה. נאשם 1 החל לקבל שוחד בעת היותו עוזר שר הפנים, המשיך בכך בהיותו מנהל כללי של משרד הפנים או מועמד לתפקיד זה, וגם אחרי כן - בתקופת היותו שר הפנים... חמש שנות השוחד עומדות בסימן חפץ נאשם 1 להתעשרות אישית מהירה בדרך של עשיית הון מהכהונות הממלכתיות".

המשפט נוהל בהפגנות תקופות והתקפות מילוליות קשות מקרב הציבור החרדי על מערכת המשפט בכלל והשופטים אשר דנו בתיק בפרט.

בנוסף, עו"ד יהודית מייזלס, מומחית לדיני משפחה, מציינת כי "השופטת נאור הייתה אחד מהשופטים הראשונים שקבעו כי אין לשלול רכוש של בת זוג בשל בגידה. בדנג"ץ 8537/18 שזכה לכינוי פרשת הבוגדת, שניתן יוני 2021, בהרכב מורחב של תשעה שופטים, אוזכרה פסיקה חשובה זו, והשופטים נסמכו עליה, עת הפכו את הפסיקה הקודמת והחזירו את בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ לתפקד כשומר הסף על בתי הדין הרבניים.

פסק דינה של השופטת נאור קבע עוד בשנת 2008, בבג"ץ 8928/06, כי על בתי הדין הרבניים, בעת שנידונים לפניהם ענייני רכוש הנכרכים בענייני הנישואין והגירושין, לפסוק על פי הדין האזרחי. במסגרת זו, אין לשלול רכוש של בן זוג בשל בגידה. באותו פסק דין התערבה השופטת נאור בפסק דינו של בית הדין הרבני הגדול, שנתן משקל לבגידתה של האישה בתקופת הנישואין על מנת להצדיק סטייה מכלל איזון הנכסים השווה הקבוע בחוק יחסי ממון".

"בית הדין הרבני הגדול קנס את האישה על בגידתה וקבע כי היא לא תקבל כל חלק בזכויות הסוציאליות שצבר בעלה במקום עבודתו. אולם, השופטת נאור נחלצה לעזרתה של האישה, ביטלה את פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול וקבעה באופן חד-משמעי כי בגידה לא תהווה עילה לחלוקת רכוש באופן בלתי-שוויוני".