כזכור, המקרה אירע במלונית בידוד ייעודית לנערים ונערות השוהים במסגרות חוץ ביתיות בתקופת הקורונה. שרף, אז בן 21.5, פגע מינית בקטינה כבת 13 שהוצאה מביתה זה מכבר ומוקמה במסגרת חוץ ביתית שנועדה להגן עליה.

במהלך מספר ימים, הפעיל שרף מכבש לחצים שיטתי על הקטינה, תוך התעלמות מסירוביה החוזרים ומפער הגילאים המשמעותי. למרות התערבותו של מדריך במקום, שביקש להפסיק את ההתנהלות המטרידה, המשיך שרף בניסיונותיו העיקשים.

בהמשך, שרף כפה את עצמו על הקטינה, מעשיו כללו הפשטת מכנסיה בניגוד לרצונה, סטירה, תקיפה מינית תוך אחיזה בגרונה והחדרת אצבעות ואיבר מינו - כל זאת חרף התנגדותה המפורשת.

רק לאחר שמיעת הראיות, שרף הודה במיוחס לו, הורשע באינוס קטינה ובהטרדה מינית וביהמ"ש המחוזי בת"א גזר עליו 6.5 שנות מאסר.

הפרקליטות ערערה על קולת העונש וטענה בערעור, שהוגש על ידי מנהלת המחלקה הפלילית עו"ד רחל מטר ועו"ד ורד חלאוה, שישנן נסיבות מחמירות: גילה הצעיר של הקטינה, פער הגילאים המשמעותי, ניצול בוטה של מצוקה ובידוד, אלימות וכפייה חוזרות, והנזקים העמוקים שנגרמו לקטינה בכל מישורי חייה.

"מסר חד משמעי נגד פגיעות עתידיות בקטינים" 

בית המשפט העליון קיבל, כאמור, את עמדת הפרקליטות והחמיר בעונשו של שרף. ביהמ"ש ציין את הרקע שבמסגרתו התרחש האונס - ימי מגיפת הקורונה ובטרם התאקלמה הקטינה במסגרת החדשה לאחר שהוצאה מביתה בסיוע לשכת הרווחה, והושמה במלונית לצורך בידוד בשל מחלתה.

"או אז, שהיא חולה, בודדת, ומנותקת מתמיכת בני משפחתה או מדמות מגינה אחרת היא היוותה עבור המשיב 'טרף קל'... בעיצומו של משבר בחייה של א', ילדה שעוד לא מלאו לה 14 שנים, היא נאנסה על ידי גבר זר, אשר חפץ להגשים את דחפיו המיניים, ויהי מה. פער הגילים שבין השניים לא עצר בעדו; אזהרות הסובבים ומדריכי המלונית – לא הרתיעו אותו; וגם בדידותה של א' והרקע המורכב ממנו באה – לא הניאו אותו מלהגשים את תוכניתו הזדונית. בתוך יומיים ארוכים של לחצים בלתי פוסקים, המשיב בא על סיפוקו, והותיר את א' חבולה ומצולקת, בגוף ובנפש", כך פורט בפסק דינו של בית המשפט העליון.

בית המשפט העליון אף קבע, בניגוד לעמדת בית המשפט המחוזי, שאין מקום להתחשב בעובדה שכתב האישום תוקן (לאחר השלמות חקירה) לצורך גזירת העונש. הוא אף עמד על חשיבות התיקון למתלוננת. "רק לאחר שתוקן כתב האישום ויוחסה למשיב עבירת אינוס, היא חשה שקיבלה תוקף לפגיעה בה", כתבו השופטים.

בפרקליטות אומרים, כי פסק דין זה נושא משמעות עמוקה בהקשר החברתי והמשפטי הנוכחי. בתקופה רגישה זו, שבה משפחות וקטינים מפונים מבתיהם ונאלצים לשהות במקומות זרים ובמלונות, פסק הדין מהווה מסר הרתעתי חד-משמעי, מרתיע נגד פגיעות עתידיות בקטינים וניצול מצוקתם.

תגובת מנכ"לית המועצה לשלום הילד עו"ד ורד וינדמן על החמרת העונש בגין האונס במלונית הקורונה: "בית המשפט העליון אמר היום בקול ברור, כי עבירות מין בקטינים ראויות לענישה מחמירה ולמסר שאינו משתמע לשתי פנים. ענישה מחמירה היא אמירה חשובה לנערה האמיצה שילדותה נגזלה ממנה, לילדים כמוה שמבקשים לאזור אומץ להתלונן, וכן לעברייני מין למען הרתעת הרבים."

"החלטה תקדימית"

תגובת עו"ד עמית חדד, נועה מילשטיין ונחמי מייזליש וולק המייצגים את הנפגעת בפרשת מלונית הקורנה: "אנו מלווים את המתלוננת ומשפחתה כבר 3 שנים. היום הגיעה לסיומה הדרך הארוכה. בהחלטה ברורה של בית המשפט העליון שקובעת שהמעשים שביצע ירין הם חמורים במיוחד ועל כן נקבע לו עונש הולם. פסק הדין של בית המשפט העליון מבהיר עד כמה חשוב היה המאבק שניהלנו אז להחמיר את כתב האישום מבעילה אסורה בהסכמה לאונס.

"זו הייתה החלטה תקדימית והיום ברור לכל שהיא גם נכונה. אנו מקווים ומתפללים שהמתלוננת ומשפחתה ימצאו נחמה, ולו פרוטה בפסק דינו של בית המשפט העליון ויצליחו לאסוף את השברים ויתחילו במסע הריפוי הארוך."