מומחה למשפט בינלאומי: "לא הייתי מייעץ לנתניהו לבקר בצרפת"

ישראל תערער על צווי המעצר שהוציא בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון לשעבר יואב גלנט - כך הודיעה אמש (רביעי) המדינה לבית הדין. ההחלטה התקבלה בעקבות המלצת הדרג המקצועי, שטוען כי בהחלטת בית הדין נפלו פגמים משמעותיים וכי לישראל יש טיעונים משפטיים חזקים בנושא. 

"ישראל הגישה למעשה שני ערעורים" מסביר פרופ' אליאב ליבליך מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, "האחד טוען שלא ניתן למערכת המשפט הישראלית מספיק זמן לבחון את החשדות בעצמה. חשוב לציין, שגם אם ערעור זה יתקבל, כדי להימנע מחידוש צווי המעצר, ישראל תצטרך לפתוח בחקירה פלילית אמיתית ורצינית נגד נתניהו וגלנט בגין אותם מעשים ובעבירות דומות. אני מתקשה לראות את זה קורה".

לדבריו, "הערעור השני טוען שלבית הדין אין סמכות כלפי האירועים בעזה מכיוון שפלסטין אינה מדינה, ולכן אינה יכולה להיות מדינה חברה בבית הדין. אך בית הדין קבע ב-2021 שפלסטין אכן התקבלה כחברה על ידי המדינות החברות בבית הדין, ואין לו סמכות להפעיל ביקורת שיפוטית על כך. לכן, אני לא חושב שיש סיכויים רבים שהערעור הזה יתקבל".

מה העיקרון שעומד מאחורי חסינות ראשי מדינות?

"העקרון שעומד מאחורי חסינות ראשי מדינות הוא שכל עוד הם מכהנים, לא ראוי שהם ישפטו בבית משפט של מדינה אחרת. הסיבות לכך הן גם סמליות - ריבון אחד לא יכול לשפוט נציג של ריבון שני - אך גם פרקטיות: חשש שמדינות ינצלו את כוחן לרעה וכך תיפגע היציבות הבינלאומית. השאלה המעניינת היא האם חסינות כזו חלה בבית דין בינלאומי. בית הדין הבינלאומי פסק, על פי תקדימים שונים ועל פי פרשנותו את האמנה המקימה אותו, שאין חסינות כזו".

מה סמכותו של בית הדין הפלילי?

"סמכותו לשפוט נאשמים בשורה של פשעים בינלאומיים, כגון פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. יש לו סמכות לגבי מעשים שנעשו בטריטוריה של מדינות חברות בבית הדין, או לגבי מעשים שנעשו על ידי אזרחים של מדינות חברות (גם אם מחוץ לטריטוריה שלהן). כן יש לו סמכות לדון במצבים שמופנים עליו על ידי מועצת הביטחון של האו"ם".

"ככלל, המדינות החברות (124 כיום) מחויבות לשתף פעולה עם בית הדין ולבצע את הצווים שלו. בית הדין הכיר בסמכותו ביחס "למצב בפלשתין" משום שבשנת 2012 הפלסטינים קיבלו הכרה כמדינה על ידי העצרת הכללית של האו"ם, ובהתאם הצטרפו כמדינה גם לבית הדין".

כיצד אתה מפרש את משמעות ההצהרה של צרפת מאתמול בנוגע לחסינות נתניהו?

"מההצהרה של צרפת ניתן להבין כאילו צרפת סבורה שלמנהיגי מדינות שאינן חברות בבית הדין הפלילי בהאג יש חסינות מפני מעצר והסגרה לבית הדין. זו הצהרה מפתיעה כי זו לא עמדתה של צרפת ביחס לצו המעצר של בית הדין נגד ולדימיר פוטין, וגם כי לאחרונה צרפת עצמה הוציאה צו מעצר נגד ראש מדינה מכהן - בשאר אסד. יש לציין, בנוסף, שההצהרה "לא תופסת" כלפי שר הביטחון לשעבר גלנט, משום שכבר אינו בתפקיד, וכן אינה תופסת לגבי צווי מעצר פוטנציאלים נגד קציני צה"ל".

"בנוסף, ההצהרה של ממשלת לצרפת לא מבטיחה שבית משפט מקומי לא יורה לה לקיים את הצו ביחס לנתניהו בכל זאת. בהרשר זה, בעוד ששאלת החסינויות בפני ביה"ד בהאג היא אכן שאלה סבוכה, חשוב להבין שביה"ד כבר קבע בעבר שחסינות כזו לא קיימת ולפיכך לא הייתי מייעץ לנתניהו לבקר שם למרות הצהרתה של צרפת".

האם הצווים יכולים להשפיע על היכולת של ישראל לקבל נשק ואמל"ח ממדינות אחרות? 

"זו שאלה מצוינת, כי חשוב להבין שהעיקר בצווים האלה הוא לא בשאלה האם אדם ייעצר או לא. השפעתם החמורה היא לגבי התפיסה כלפי ישראל במישור הבינלאומי. אם בית הדין קבע שיש ראיות לכאורה לחשדות המדוברות, הדבר יכול לגרום למדינות שלישיות להימנע מקשר עם גורמים ישראלים, או להימנע מאספקת נשק, מתוך חשש להסתבך. יש מדינות שבהן כם אסור לספק נשק במקרים שיש סכנה לפגיעה בזכויות אדם, ובתי משפט מקומיים יכולים לקבוע שהצווים האלה הם ראיה לקיומה של סכנה כזו. זו התפתחות שצריך לקחת מאד ברצינות".

מה המשמעות של הצווים שיש עליהם צו איסור לפרסום כלפי קצינים ופוליטקאים אחרים?

"אנחנו לא יודעים אם יש צווי מעצר כאלה כרגע, אבל בית הדין בהחלט יכול לקבוע צווים סודיים והדבר הזה בהחלט עלול לסכן גורמים נוספים, מעבר לראש הממשלה ושר הביטחון לשעבר"

האם מדינה דמוקרטיות יכולות לצאת בהצהרה לפיה הן לא יאכפו את הצו - או שמא מערכת האכיפה המדינתית עשויה לבלום את המהלך?

"זו הצהרה שתהיה בעייתית מבחינתן כי בהרבה מהמדינות האלה החובות כלפי בית הדין מעוגנות בחקיקה, כך שכל עוד שמערכת המשפט שלהן עצמאית ומתפקדת, יהיה להן קשה להבטיח הבטחות כאלה".

האם ההחלטה בבית הדין הפלילי (ICCׂ) יכולה להשפיע על ההליכים בבית הדין לצדק (ICJ)?

"פורמלית אין קשר בין המוסדות, אבל באופן לא פורמאלי אכן יש השפעה הדדית. אבל חשוב לציין שבעוד שההליכים ב-ICJ מבוססים על האמנה למניעת רצח עם, תובע ה-ICC לא מצא נראה ראיות מספיקות לעבירה זו במישור הפלילי, או בחר שלא להתבסס עליה מסיבות אחרות".

פרופסור אליאב ליבליך, הוא מומחה למשפט בינלאומי מהפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב.