לפעמים משפט אחד יכול לשנות חיים שלמים. חייל לשעבר, שעבר תקיפה מינית במהלך שירותו הצבאי, כבר זכה להכרה כנכה צה"ל בעקבות האירוע, אבל הוא ביקש עוד פיצוי, עוד הכרה, עוד צדק על פי חוק נפגעי הטרדה מינית. בית המשפט המחוזי קבע כי החייל יקבל את מה שמגיע לו על פי חוק הנכים, לא יותר מזה.
הסיפור החל לפני כמה שנים, כשהחייל עבר זמן קצר לאחר גיוסו תקיפה מינית חמורה בתוך הצבא. זו היתה טראומה קשה שהובילה להכרה בו כנכה צה"ל עם דרגת נכות של 30%, בעיקר בשל פוסט־טראומה. המדינה הכירה בכך, והוא מקבל תגמולים חודשיים בהתאם לחוק הנכים - חוק שנועד לפצות חיילים שנפגעו גופנית או נפשית במהלך השירות הצבאי.
אבל הסיפור לא נגמר שם. לפני שנה וחצי החליט החייל להגיש תביעה נוספת, הפעם במסגרת החוק למניעת הטרדה מינית. דרישתו היתה לקבל פיצוי מרבי של 120 אלף שקלים - הסכום המקסימלי שניתן לפסוק על פי החוק הזה.
מבחינתו, הצבא התרשל בצורה חמורה בטיפול באירוע. הוא טען כי לא קיבל את התמיכה הרגשית והנפשית שהיתה אמורה להינתן לו, וכי הצבא השהה את הפנייתו לטיפול רפואי ואף לא דיווח על האירוע למשטרה הצבאית בזמן. כמו כן, לא שונה מיידית שיבוצו הצבאי לאחר המקרה.
עקרון ייחוד העילה
לדבריו, ההתנהלות הזו הפרה את החוק למניעת הטרדה מינית, שמחייב כל מעסיק - כולל הצבא - לנקוט צעדים סבירים למניעת הטרדות מיניות ולטפל בהן מיידית. תחילה בית משפט השלום קיבל את טענותיו, אבל המדינה, שלא ראתה בכך סוף פסוק, הגישה ערר לבית המשפט המחוזי.
המדינה טענה כי החייל אינו זכאי לפיצוי נוסף, מכיוון שחוק הנכים כבר מכסה את כל הפגיעות שנגרמו לו. יותר מכך, היא התבססה על עקרון ייחוד העילה, שאומר כי אדם לא יכול לתבוע פיצויים על אותו בסיס לפי שני חוקים שונים.
על פי העיקרון הזה, אם הנזקים כבר כוסו במסגרת חוק הנכים, אי אפשר לדרוש פיצויים נוספים על פי חוק אחר, אפילו אם מדובר בחוק למניעת הטרדה מינית.
השופטת תמר בר־אשר, אשר קיבלה את ערר המדינה במלואו, ציינה כי עיקרון ייחוד העילה חל במקרה זה, שכן המשיב כבר הוכר כנכה צה"ל ומקבל תגמולים עבור נזקי הגוף והנפש שנגרמו לו כתוצאה מהפגיעה המינית. לפיכך הוא אינו רשאי לתבוע פיצויים נוספים בגין אותו אירוע, גם אם הטענות נסבות על אופן הטיפול של גורמי הצבא לאחר האירוע.
"עיקרון ייחוד העילה חל על כל ראשי הנזק שנגרמו כתוצאה מהאירוע, ואין לאפשר תביעה נפרדת על בסיס אותו אירוע כשהתובע כבר פוצה על נזקיו במסגרת חוק הנכים", כתבה השופטת בר־אשר בהחלטתה והוסיפה: "כל הטענות וכל העילות הקשורות בהתרחשות שעומדת בבסיס תביעתו של המשיב על פי החוק למניעת הטרדה מינית, נבלעות בכלל הנזקים שבעטיים הוא מפוצה בפועל על פי חוק הנכים".
כמו כן, השופטת הדגישה כי הפיצוי המקסימלי שניתן לפסוק על פי החוק למניעת הטרדה מינית, מיועד למקרים שבהם לא נגרם נזק גוף או נפש משמעותי אשר נפסק על פי חוק הנכים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו