לראש ולא לזנב: אלרון, השופט השמרן שלא הולך בתלם, מחפש את הדרך לפסגה

"אני נלחמתי בקורס הזה כי אחת השאלות שנשאלה למועמד הייתה מאיזה מוצא הוא". כך אמרה לחוקרי המשטרה ב־2019 הח"כ לשעבר נורית קורן מהליכוד בנוגע לקורס השפיטה שעוברים מועמדים כחלק מהוועדה לבחירת שופטים.

את עדותה מסרה אז כחלק מחקירת פרשת כרייף־נווה. "לקח לי שנה שלמה עם הנשיאה בדימוס מרים נאור לשנות את התשאול בדבר המוצא. כל הזמן ניסיתי להילחם נגד הגזענות ונגד זה שלא מאפשרים לאנשים להתקדם בגלל מוצא".

קורן, יחד עם השר לשעבר משה כחלון ועם יו"ר לשכת עורכי הדין אפי נווה, קידמו את השופט יוסף אלרון, במקור אלפריח, אל כס השיפוט בעליון. שלושת המזרחיים עשו זאת חרף התנגדותם של הנשיאה דאז נאור ז"ל, ובעיקר נשיאת העליון כיום אסתר חיות והשופט יצחק עמית. לפי פרסום ב"ידיעות אחרונות" מ־2016, חיות אמרה עליו שהוא "לא קורץ מחומר שממנו עשוי שופט עליון", ועד היום סבור אלרון, כמו רבים מחברי הוועדה דאז, כי הרקע לכך הוא עדתי־תרבותי.

נתק עם עמית וחיות

אף שהוא מכהן מזה כמה שנים בעליון, גורמים בביהמ"ש אומרים כי קשריו של אלרון עם עמיתיו לבית המשפט אינם מהמשופרים. כך, למשל, גורם בביהמ"ש העליון מספר כי השופט אלרון רגז כאשר עוזרת משפטית שלו עברה לעבוד עם השופטת דפנה ברק־ארז, לתחושתו מבלי שהשופטת שיתפה אותו בכך. השופטת ברק־ארז שללה זאת ומסרה כי "גייסה את העוזרת המשפטית לאחר שהאחרונה סיכמה על סיום עבודתה בלשכת השופט אלרון. השופטת ברק־ארז  עדכנה על כך את השופט אלרון באופן אישי".

בין אלרון לבין השופט עמית שוררת איבה של ממש. בעוד אלרון תמך במינויו של יצחק עמית לעליון, כאשר אלרון התמודד לתפקיד, עמית כאמור הביע התנגדות. אלרון כה נפגע מכך, שמקורב אליו אומר כי בפני חבריו הוא מכנה את עמית "הקטן". אלרון העריך כי חיות ועמית אף מפעילים נגדו עיתונאים כדי לסכל את מינויו לעליון, ואמר למקורב אליו כי עושים לו רצח אופי ורצח מקצועי. דווקא בשל כך אלרון הופתע לקבל אז טלפון מנשיא ביהמ"ש העליון לשעבר מאיר שמגר ז"ל, שבירך וחיזק אותו בדרכו לעליון.

הגלגל מסתובב

איך שגלגל מסתובב לו. כעת השופט אלרון הוא שקורא תיגר על בחירתו של עמית לנשיא ביהמ"ש העליון. המחלוקת בין עמית לאלרון אינה רק אישית אלא גם משפטית-אידיאולוגית. בעוד השופט עמית מזוהה עם מחנה השופטים האקטיביסטיים בעליון, השופט אלרון מזוהה עם זה השמרני, והפער מצוי גם בדין הפלילי. בפסק הדין לגבי רוצח נעה אייל ז"ל מחה השופט עמית כי המשפט עובר "משיח של ראיות לשיח של זכויות", וכי בתי המשפט עוסקים בזכויות חשודים ונאשמים יתר על המידה, כמו טענות הגנה מן הצדיק ומחדלי חקירה, מה שגורם להימשכות הליכים.

בנאום שנשא לאחר מכן השופט אלרון הוא הציג עמדה הפוכה וביקר את השופט עמית. "שמירת זכויות בהליך הפלילי היא אבן יסוד של ההליך כולו. מי שמבקש לטעון נגד דיון או להגבלת הדיון בהליך הפלילי, לטעמי מסיג את המשפט הפלילי שנים לאחור", אמר. ברור מי הוא ה"מי" הזה. ביולי האחרון חזר על כך אלרון במאמר שכתב, שבו הזהיר מפני שיח "ייעול וזירוז ההליך הפלילי" ככזה העלול לפגוע בזכויות חשודים ונאשמים ויבוא על חשבונם. "אנו עלולים להגיע לתוצאות משפטיות בלתי רצויות אשר תחושת הצדק אינה מתיישבת עימן", כתב.

תקרית חריגה עם שופטים

מקורב נוסף לאלרון אמר ל"ישראל היום" כי אלרון שוחח עימו על תקרית חריגה במהלך ישיבת שופטים. לדבריו, אלרון סיפר לו כי סביב הדיון בבג"ץ שפיר־פשרת־האוזר בהרכב שופטים מורחב התקיימה התייעצות בחדר הישיבות. הנשיאה חיות ערכה סבב השמעת עמדות של שבעת השופטים. אלרון והשופט סולברג השמיעו דעת מיעוט נגד העתירות. לדברי המקורב, אלרון סיפר לו שכאשר טען כי יש לדחות אותן על הסף, ואף נימק מדוע, "השופטים צחקו לי". בפסק הדין הסופי כתב אלרון: "ערב הדיון בעתירות כבר סברתי כי אל לנו להידרש אליהן, ומאז אף נתחזקה דעתי".

אלרון כתב עוד כי "העתירות שלפנינו מבקשות להביא את בית המשפט אל תוך 'המגרש הפוליטי', לגרום לו להתערב בניהול משברים קואליציוניים ובפשרות הנרקמות אגב כך, ולצורך כך אף להתחקות אחר מניעיהם של חברי הכנסת – וכל זאת ללא תשתית ברורה לכך בחוק, בחוק יסוד או בעקרונות שיטת המשפט הישראלית".

אלרון מתח ביקורת על חברי ההרכב וכתב: "אל לו לבית המשפט להיכנס לזירה הפוליטית ולקבוע הסדרים ראשוניים המצויים באחריות נבחרי הציבור החבים הסברים לבוחריהם". יחד עם השופטים נועם סולברג ודוד מינץ, אלרון התנגד בפסק הדין לכל התערבות של בג"ץ בחוקי יסוד, וכתב: "קשה להלום כי בית משפט זה ייטול לעצמו סמכות לבקר את ההצדקות לחקיקת חוק יסוד, והוא שיקבע ויאמר את המילה האחרונה באשר לשאלה אם ראוי להכליל בחוקה הכתובה של המדינה הוראה זו או אחרת – ואילו לנבחרי הציבור לא תהא שום אפשרות להשיג על כך".

מקורב לסולברג ולשטיין

אלרון רוחש הערכה רבה לשופט סולברג, וכפי שפרסם אבישי גרינצייג ב"כאן 11", הציע לסולברג להעמיד עצמו לבחירה לנשיאות העליון במקומו, אך סולברג סירב. סולברג הכחיש זאת ומסר כי לא קיבל הצעה כזאת.

גורם המקורב לסולברג סיפר כי בעוד הוא צועד במסדרון לשכות השופטים, ניגש אליו גורם בביהמ"ש ואמר לו שהשופט אלרון התלונן כי בשעה שהוא מצטט אותו בהחלטותיו, סולברג אינו עושה זאת כלפיו. סולברג הודה לגורם שהביא זאת לידיעתו. סולברג מסר "לא היו דברים מעולם".

השופט המקורב ביותר אל אלרון הוא שופט שמרן נוסף - אלכס שטיין. לא פעם נכנס שטיין אל לשכתו של אלרון ומהדלת בקעו קולות צחוק רמים. במסיבת הסיום שנערכה למנהל בתיהמ"ש הקודם, יגאל מרזל, התקיימה שירה בציבור של השופטים ועוזריהם. שטיין ואלרון נצפו עוזבים יחד את האירוע זמן לא רב לאחר תחילתו.

כבר עם הכרזתו הפך אלרון מושא לביקורת ולעג בפי תומכי האקטיביזם השיפוטי. אלרון, כך נטען, שבר את נוהג מינוי נשיאים לפי שיטת הסניוריטי, שנמצאת במחלוקת ארוכת שנים.

בישראל היו אלה דווקא שופטי העליון ששברו את המנהג, הרבה לפני אלרון. ב־2010 ביקשה שופטת בית הדין הארצי לעבודה נילי ארד להתמנות לנשיאת בית הדין, אלא ששני שופטים היו ותיקים ממנה. למזלה, נשיאת ביהמ"ש העליון דאז, דורית ביניש, היתה חברתה הטובה. ביניש הובילה את מינויה של ארד בוועדה לבחירת שופטים - בניגוד לשיטת הסניוריטי.

גר בחיפה, ישן בירושלים

אף שאלרון מתגורר עם רעייתו בחיפה, במהלך השבוע הוא ישן בבית מלון בירושלים ועוסק רוב שעות היום בעבודת השיפוט. רק בסופי שבוע הוא מצפין אל משפחתו.

ב־2017 פרסם עו"ד שמחה רוטמן, כיום יו"ר ועדת החוקה ושותפו הבולט של שר המשפטים לרפורמה המשפטית, מאמר שבו קרא למנות את אלרון לעליון, בין השאר "בגלל היותו מחוץ למשפחה". אלרון שלל כי הוא מצוי בקשר או מתואם עם גורמים פוליטיים, וכך גם מסר שר המשפטים יריב לוין.

בכל מקרה, עם תיאורו של רוטמן הוא בוודאי מזדהה. אלרון אינו מעוניין להצטרף למשפחה - הוא מעוניין לעמוד בראשה.

תגובת דוברות מערכת בתי המשפט: "לשופט עמית יחסים מצוינים עם כל שופטי העליון ומעבר לכך אין בדעתנו להתייחס לרכילות מעין זו".

תגובת השופט אלרון: "יחסי העבודה של השופט אלרון עם הנשיאה חיות מצוינים ובניגוד לאמור בשאילתה אין לו כל טענה כלפיה. מעבר לכך השופט אינו מתכוון להתיחס".