היועמ"שית נגד הסדר הפשרה בתובענות הייצוגיות נגד בנק הפועלים והבנק הבינלאומי

היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה הגישה היום (שלישי) לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד התנגדות להסדר פשרה בשתי תובענות ייצוגיות: האחת נגד בנק הפועלים בע"מ, והשנייה נגד הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ.

התובענה הוגשה בטענות לחיוב שלא כדין בגין סיווג שגוי של פעולות העברת מטבע חוץ (מט"ח) כפעולות "סחר חוץ", וגביית עמלה שגויה בהתאם. הצדדים פנו להליכי גישור, שבמסגרתם נחתמו הסדרי הפשרה, כל אחד בעניינו, אך עמדתה של בהרב-מיארה היא כי אין לאשר את ההסדרים במתכונתם הנוכחית.

בתובענה הייצוגית נטען כי במסגרת העברת מט"ח פשוטה, שניתן לגבות בגינה עמלת העברת מט"ח רגילה, הן בנק הפועלים בע"מ והן הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ חייבו בעמלות דווקא תחת פעולות "סחר חוץ", שעמלתן גבוהה יותר. זאת, כשמרבית העסקאות המדוברות עניינן הוא רכישת מוצרים לשימוש עצמי.

הבנקים, מצידם, טענו כי יש לסווג את הפעולות שנעשו לפי מהותן ומטרתן, ומאחר שהם סוברים שמדובר בהעברות מט"ח לצורך יבוא מוצרים לישראל - יש לסווגן כ"סחר חוץ" ולגבות עבורן עמלה בהתאם.

הסכום שיושב למתלוננים

בליבו של הסדר הפשרה עומדות התחייבויות לעתיד והשבה לעבר. הבנקים מתחייבים כהתחייבות לעתיד לערוך שינוי בטופס הייעודי שעל הלקוח למלא על מנת להעביר מט"ח לחו"ל, כך שתתווסף רובריקה של "יבוא טובין לשימוש עצמי", שיחויב בעמלת העברת מט"ח רגילה. עם זאת, בטופס יובהר כי ניתן לבחור בפעולה כזו רק בעסקות שסכומן הוא 20 אלף דולר ומטה.

במבט צופה פני עבר, הבנקים מתחייבים לבצע השבה בסך של 1,400,952 שקלים למתלוננים, שנגזרת מהשבה של 100% מהפרש העמלות שנגבו בתקופה הרלוונטית עבור העברות מט"ח שבוצעו לצורך רכישת טובין בחו"ל לשימוש עצמי. בשני הסדרי הפשרה הסכום הוא סופי, ואליו לא יתווספו הפרשי הצמדה וריבית. עמדת היועצת המשפטית לממשלה היא שחלקים מסוימים בהסדרי הפשרה מעוררים קושי שאינו מאפשר לאשרם כפי שהם.

ההסדרה העתידית המוצעת ביחס לסיווג העברת מט"ח לצרכי עמלה בהתאם לסכום ההעברה, המשמש כאינדיקציה למטרת ההעברה, ולא בהתאם למהות השירות הניתן ללקוח אינה כדין. קושי זה מתחזק לנוכח העובדה שהבנקים נמנעו מלהבהיר מה השירות הנוסף שהם מעניקים ללקוחותיהם במסגרת העברת מט"ח בהיקף העולה על 20,000 דולר.

לפיכך, ולפי פרשנות כללי העמלות והעיקרון שלפיו לא ניתן לאשר הסדר פשרה המנוגד להוראות דין, לעמדת היועצת המשפטית לממשלה, אין מקום לאשר את ההסדרה. כמו כן, לפי הסדר הפשרה לקוחות הבנקים שחשבונם יהיה סגור במועד ההשבה לא יהיו זכאים להשבה אישית וישירה, והתשלומים המגיעים להם יועברו לקרן תובענות ייצוגיות.

הדבר מעורר קושי כיוון שסעד לטובת הציבור, כחלופה להשבה פרטנית, מותר רק אם בית המשפט מוצא שהשבה פרטנית אינה מעשית. הבנקים לא הציגו כל נימוק מדוע בעניין זה ההשבה הפרטנית אינה מעשית לחברי קבוצה שחשבונם סגור. לכן תחילה יש לשקול הוספת מנגנון להשבה ישירה לחברי הקבוצה שחשבונם סגור. ועוד, הפשרה באחת התובענות מונעת מחברי הקבוצה שביצעו העברות מט"ח לצורך ביצוע עסקאות מסחריות להגיש תביעות אישיות, או ייצוגיות, בגין הטענות שהועלו במסגרת ההליכים המשפטיים (מעשה בית-דין), על אף שלא ניתן להם כל פיצוי.

בנוסף לכך, הקביעה כי לסכומי הפשרה לא יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מעוררת קושי לאור הסיכויים והסיכונים הטמונים בהליכים הנידונים בעניין זה. העמלות שיש להשיב מכוח הסדרי הפשרה נגבו במהלך שבע שנים, ובכלל, ההשבה בפועל אינה מידית (תוך 6 חודשים ממועד אישור הסדרי הפשרה). בנסיבות אלה יש קושי בהשבה ללא הצמדה כלל. וכן, התניית הסדרי הפשרה באי מינוי בודק – אינה כדין.

בשני הסדרי הפשרה נקבע שאם בית המשפט יחליט למנות בודק הצדדים יוכלו לחזור בהם מהסדרי הפשרה, אולם תנאי זה אינו כדין. לפי חוק תובענות ייצוגיות ההחלטה על מינוי בודק נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט. מינוי בודק אינו עניין שנתון לשיקול דעת הצדדים לפשרה, והוא מהווה אמצעי עזר להערכת סבירות והגינות ההסדר.