"אם יש פה ילד שמבין עברית - לבוא בריצה": הציר שבו מנסים למנוע ממחבלי חמאס להבריח חטופים

צהרי היום, ציר סלאח א-דין שחוצה את עזה לאורכה מתמלא אלפי תושבים שמבקשים לעבור דרומה. המבוגרים שבהם, גברים ונשים, מרימים את ידיהם, נושאים תעודות זהות וממשיכים להתקדם בהליכה איטית. הפינוי המרכזי עכשיו הוא מתוך שכונת זייתון והעיר עזה.

מי שמאבטחים ומפעילים כעת את התנועה בציר הזה, שהפך למסדרון הומניטרי בעבור מאות אלפי בני אדם, הם כוחות צה"ל מחטיבת ירושלים (16), חי"ר מילואים שהצטרפו השבוע לתמרון ברצועה.
ההמון מתנקז לאזור שמדרום לעיר עזה, ששם פתח צה"ל מעבר הומניטרי המשמש נקודת בידוק.

התנועה בקטע הזה של הציר מתנהלת לפי הליך מסודר, והמאמץ הוא לפקוח עין על העוברים דרומה ולנסות למנוע מאנשי חמאס להסתנן פנימה לשיירה ולהיטמע בה בחסות האוכלוסייה.

שולפים חשודים מההמון

תוך כדי תנועה הכוחות כורזים לחשודים פוטנציאליים לעצור מייד, לצאת מתוך ההמון ולהתקרב מזרחה למרחב סטרילי. "אתה עם החולצה השחורה, לידך הולך הילד בירוק, בוא לפה", אומרים החיילים בערבית. וכך מדי כמה דקות הם שבים ושולפים עוד חשודים, שמתאספים בקבוצה אחת במרחק בטוח מהכוחות. קצתם מתושאלים קצרות, אחרים ממתינים או נשלחים להמשך חקירה, ויש כאלה שמשוחררים כעבור דקות ספורות אחרי דו שיח שמנהלים מרחוק עם הכוחות, ואז חוברים שוב לשיירה לאחר שבצבא השתכנעו שהם לא מהווים סיכון.

הכל קורה מהר, כל שנייה חשובה, אין זמן לטעויות. פתאום שומעים עברית. "אם יש ילד או ילדה שמבינים עברית, לבוא עכשיו לפה בריצה", כורזים החיילים, "לא לפחד, בואו אלי". הקריאות האלה בעברית הן חלק מהמאמץ להשיב את השבויים והנעדרים הישראלים. הן מכוונות לאוזניהם של חטופים ישראלים במקרה שחמאס אולי מנסה להטמיעם בתוך מסת התושבים שזורמים אל החלקים הדרומיים של עזה, תוך ניצול המסדרון ההומניטרי.

המרחק בין מרחב בידוק האוכלוסייה ועד לאזור שבו כבר לא מתנהלת לחימה הוא פחות מקילומטר. מאז נפתח, עברו במסדרון ההומניטרי כ־330 אלף עזתים לדרום הרצועה. פינוי האוכלוסייה חשוב כדי לייצר תנאים נוחים ללחימה ולאפשר חופש פעולה לכוחות, וגם כדי למנוע פגיעה באזרחים.

לצד סלאח א־דין שמשמש הציר הראשי לתנועת תושבים מצפון לדרום, יש מעבר הומניטרי גם דרך "ציר החוף" במערב הרצועה. לפי הערכות בצבא, נותרו כמה עשרות אלפים שטרם התפנו.  הם עושים את דרכם למרחב הבטוח בחלקים הדרומיים, ושם יצטרפו לקרוביהם שכבר עזבו והשאירו הכל מאחור. מספרם של אלה שהתעקשו עד עכשיו להישאר בבתיהם בצפון, הולך ומתמעט ככל שנוקפים ימי הלחימה. הם מבינים שהמלחמה הזאת היא אחרת, ושישראל מתכוונת ללכת עד הסוף. חמאס לא הותיר ברירה, לא לישראל ולא להם. כשענני העשן יתפזרו ותיפסק האש, עבור רבים מהאנשים שצועדים פה החיים בוודאי יתחלקו ללפני ואחרי המלחמה.

לא מעיזים לפתוח את הפה

"עדיין מוקדם לחשוב על העתיד", הסבירו כמה מתושבי עזה במשך השבועות האחרונים. נראה שגם ברגעים האלה הם בעיקר רוצים להציל את עצמם ואת בני משפחותיהם. צועדים קדימה, משתדלים לא להפנות את הראש לאחור, מי יודע מתי תהיה הפעם הבאה שיחזרו למקומות שעזבו, ואיך הם ייראו. חמאס עדיין נוכח וחזק. גם אלה שמסתייגים מהטבח שעשו מחבלי הארגון ב־7 באוקטובר, לא ממש מעיזים לפתוח את הפה. מתי מעט יפלטו כי "אינם תומכים במה שקרה". לאוזן הישראלית זה אולי לא נחשב ולא נחרץ מספיק, אבל במציאות הנוכחית גם אמירה כללית כזאת היא משהו.

קולות פיצוצים וירי באוויר. השמיים מתכסים בעשן סמיך שמעיד על תקיפה שהתרחשה לפני דקות בג'בליה שבצפון הרצועה. בתי מסחר ומבנים לאורך "הכביש ההומניטרי" הרוסים ופגועים מהקרבות. נוכחות של צבא בכל מקום. "עברנו כוחות בדרך שממש עכשיו נתקלו בצד ימין שלכם. ההיתקלות בעיצומה, נדע עוד מעט תוצאות", אומר אל"מ ניתאי עוקשי, מח"ט חטיבת ירושלים.

כמה קילומטרים מערבה - פאתי שכונת זייתון, שאליה התרחבה הלחימה ביומיים האחרונים. בדרך רואים שרידים של מה שעד לא מזמן שימש תחנת דלק והופצץ בתקיפות. החיילים תפסו כמה בתים מבודדים באזור החקלאי, לאחר שפעלו לטהר את השטח. 

"לאט־לאט משמידים את האויב ומאתרים אמצעי לחימה בכל המרחב. באזורים האלה אין תושבים, כולם פונו כדי לייצר פה בסוף מסדרון יחסית מטוהר ובטוח", אומר עוקשי. "אם יש אזרח שנמצא פה, אנחנו כנראה נוציא אותו בבטחה ולא נהרוג אותו, אבל צריך להגיד את זה - בהתקפה פה כל מי שהיה הם מחבלים, ראינו תצפיתנים ואחרים עם עם אר.פי.ג'י וקלצ'ניקוב". אם מתקדמים 200-100 מטרים צפונה עלולים להיכנס לאזור הלא מטוהר, שאמנם נמצא בשליטה מבצעית של הצבא, אך עדיין קיימת בו סכנה שמחבלים ייצאו מפירי מנהרות.

בלב החולות - בית שעליו השתלט הצבא. הסימנים על הקירות מסגירים את הקרבות שהיו פה. הכניסה מובילה לאכסדרה ולרחבה ענקית של חצר עם עצי הדר וזית. על קיר במרפסת מונחת נרגילה מסורתית מוזהבת. פסטורליה מטעה. אחרי כמה צעדים לאורך ההדרים בגן של הווילה, החיילים מורים לעצור. "לא להתקרב, מצאנו שם רימונים", הם מזהירים. בתוך הבית בחדר אחורי הוסוו מטענים, שגם אותם איתר הצבא.

"זה מסר לכל האויבים שלנו, שעם מדינת ישראל לא מתעסקים", אומר עוקשי. "לא בחרנו את המלחמה הזאת, אבל מרגע שזה קרה אנחנו פה להביס את חמאס. הרגש שלי נמצא ב־7 באוקטובר, זה מה שמבחינתי עושה לי את העצבות ואת הדרייב להשלים את המשימה".

אתה מאמין שנוכל לראות עזה אחרת?

"אנחנו עובדים כדי שזה יקרה. אני מאוד מאמין גם בצבא וגם במדינה שמעכשיו אנחנו נראה עזה אחרת, אך ימים יגידו. האויב משאיר אותנו דרוכים. חמאס כל הזמן מנסה לזנב, אנחנו כל הזמן מוצאים אמל"ח ופירים".

אתה מצליח לראות את הסוף?

"אני חושבן שכן. יש לי הרבה חלומות על עזה, מבחינתי עוד חודשיים תטיילי פה על קו החוף. כולם יודעים שחוף עזה זה חוף יפה, והלוואי שכל מדינת ישראל תוכל לבוא ולהיות פה על חוף הים".