המסר של האמירויות: רואים באיראן איום - אבל מדברים עם כולם

ביקורו של ראש הממשלה נפתלי בנט באיחוד האמירויות, ופגישתו עם יורש העצר מוחמד בן זאיד, היו יכולים להיחשב רק כביטוי להתחממות נוספת במערכת היחסים בין שתי המדינות, שתפסה תאוצה במהלך השנה הראשונה לכינונה, אלמלא נערך בעיתוי קריטי: מבוי סתום בשיחות הגרעין עם איראן בווינה, והלמות תופי מלחמה ברקע.

אפשר לומר שכל המדינות החתומות על "הסכמי אברהם" - מדינות המפרץ, ישראל וארה"ב, שהיתה המתווכת - מבינות שרגע ההכרעה הולך ומתקרב, וכי יש רק שתי אפשרויות. או שהאיראנים יתקפלו, ייסוגו מהדרישות הבלתי אפשריות שהציגו ויחתמו על הסכם, טוב יותר או פחות, או ש"האופציה הצבאית" תהפוך לחלופה בלתי נמנעת, כפי שכבר נדונה בשיחות שר הביטחון גנץ בוושינגטון בשבוע שעבר.

זו הסיבה שהמרוץ האיראני לפצצה יהפוך מטבע הדברים לאחד הנושאים העיקריים בשיחות בנט עם יורש העצר, בצד קידום היחסים הדו־צדדיים. המפרציות מודאגות, ובצדק, מהשלכות אפשריות של תקיפת מתקני הגרעין באיראן בידי ארה"ב, ישראל או שתיהן, גם בגלל קרבתן לאיראן וגם מפני שהאיראנים הבהירו להן פעם אחר פעם, שאינם שבעי רצון, בלשון המעטה, מן הברית שכרתו עם ירושלים.

פחות מובנת הדאגה שהביעו גורמים ביטחונים בישראל מפני התקרבות בין איראן לאיחוד האמירויות, כפי שמצאה ביטוי בביקור שערך בשבוע שעבר בטהרן היועץ לביטחון לאומי של האמירויות, טחנון בן זאיד, בצד התקווה שהביעו אותם גורמים עלומי שם שבנט יצליח בביקורו "לבלום את ההתקרבות הזו". נכון שהביקור בטהרן של היועץ, אחיו למחצה של יורש העצר בן זאיד, הוא הביקור הראשון של אישיות בכירה מאיחוד האמירויות זה חמש שנים; ונכון שהוא נערך על רקע החשש בקרב מדינות המפרץ, וגם של סעודיה, שאי אפשר לסמוך רק אמריקה של ביידן שתספק להן הגנה מפני האיראנים - ולכן צריך להידבר גם עם טהרן. אבל איחוד האמירויות לא החליפה צד.

קשר שעשוי להפוך לערוץ חשאי לאיראן

רק בחודש שעבר השתתפו כוחות צבא מן האמירויות בתמרון הימי המשותף עם ארה"ב וישראל בים סוף, שנועד לשגר מסר תקיף לאיראנים. במקביל, כהכנה לאפשרות של התלקחות צבאית, חתמה איחוד האמירויות על הסכם לרכישת מערכת הגנה אווירית מדרום קוריאה בשווי 3.5 מיליארד דולר (מה שמייתר, לפי שעה, את הדילמה בישראל אם למכור למפרציות את מערכת כיפת ברזל להגנה מפני טילים). הקשרים עם ארה"ב הם בעלי חשיבות עליונה למדינות המפרץ, ומסיבה זו נענתה אבו דאבי ללחצי ארה"ב וביטלה פרויקט שהחלו הסינים לבנות בנמל האמירות, ושנחשד על ידי האמריקנים כפרויקט צבאי.

לא מדובר כאן בהחלפת צד וגם לא בחימום מפתיע של היחסים בין האמירויות לבין איראן על חשבון היחסים עם ישראל. האמירויות סוחרות זה שנים עם איראן, אבל רואות במשטר האייתוללות איום על ביטחונן ועל ביטחון המפרץ, ומאמינות שאפשר לסמוך על ישראל שתסייע להן בכל דרך אפשרית.
כל העניין הוא בכך שיורש העצר, מוחמד בן זאיד, שנפגש היום עם ראש הממשלה בנט, רוצה לראות ולהציג עצמו כגורם מעצמתי באזור שמסוגל לדבר עם כולם - גם עם הישראלים, גם עם האמריקנים וגם האיראנים.

בנסיבות שבהן ייקלעו שיחות וינה למשבר ללא מוצא, עשוי דווקא הקשר הזה של האמירויות להפוך לערוץ חשאי של העברת מסרים בין הצדדים, רגע לפני שהמטוסים ימריאו לדרכם.