ותזרח השמש

הצעדים הנחושים שאותם נוקט ממשל טראמפ בחזית ההסתה והאנטישמיות יובילו, ללא ספק, לתוצאות. אלו לא יסתכמו בדיכוי ההשתוללות בקמפוסים והיחס ליהודי ארה"ב, אלא יבנו מחדש את מערכת הערכים האמריקנית ויצבעו את החברה המערבית כולה בלבן - יבחינו סוף־סוף בין אור לחושך.

הצעדים עצמם מטלטלים ומעוררי הערצה. החל ממבצע "שלום קולומביה" - עצירת התקציבים לאוניברסיטה העוינת, דרך האזהרה למוסדות "עילית" אחרים, ועד למעצר ולצו הגירוש נגד מחמוד חליל, אחד מראשי מחוללי מהומות הטרור הפלשתיני בקמפוסים. הנחישות של ממשל טראמפ ברורה והמהלכים יניבו תוצאות, אבל חשוב לרשום לעצמנו את המשמעויות ואת ההשלכות הנרחבות יותר. קודם כל, כשמתעמקים בטרמינולוגיה ובבהירות המוסרית של ראשי הממשל הנוכחי, אי אפשר שלא להבחין בכל מה שלא היה קיים בממשל הקודם - זה שהתיימר להגן על זכויות, על מוסר ועל הומניות. כל מחמאה ושבח לממשל טראמפ מחמירים עוד יותר את תעודת הנכשל לממשל ביידן - מבססים את אחריותו הישירה לאנטישמיות ולרדיפת ישראל, שלא לומר אשמתו. עכשיו קל להפנים מה יכול ממשל פדרלי לחולל, מה חייבת היתה לעשות האדמיניסטרציה הקודמת במשך כל שנות הכהונה שלה, ובמיוחד מאז פרץ מסע ההשתוללות אחרי 7 באוקטובר.

נכחתי לפני פחות משנה במצעד - הפגנה פרו־פלשתינית בוושינגטון, קרוב מאוד לבית הלבן. סביר להניח שמחמוד חליל מקולומביה, שממתין עכשיו לגירוש בכלא הלא סימפטי בלואיזיאנה, היה גם ממובילי המיזם ההוא. חוץ מקריאות "מהים ועד הירדן" השגרתיות, המפגינים הכריזו "לא רוצים שתי מדינות - רוצים 48'". כלומר, חיסולה המוחלט של ישראל. הממשל הדמוקרטי, הנאור לכאורה, אפשר את ההסתה הפומבית הזו לחיסול המדינה הידידה, לצד הרדיפות הפיזיות נגד יהודים וישראלים. עכשיו גם ידוע עד כמה הוא, למעשה, מימן ועודד את המסע הזה בתקציבים פדרליים, לא הסתפק בעמידה נפשעת מנגד.

בדור האחרון, מאז התהפכה המחשבה הרפובליקנית בארה"ב, נסב ויכוח לגבי מי באמת ידידים שלנו בארה"ב - הדמוקרטים או הרפובליקנים. ממשל טראמפ פיזר בתוך פחות מחודשיים את המחלוקת והוכיח מה טיבם של בכירי המפלגה הדמוקרטית, ובהם יהודים כמו מזכיר המדינה לשעבר אנתוני בלינקן, או צ'אק שומר - מנהיג הדמוקרטים בסנאט. השבוע אמר דונלד טראמפ ששומר נולד אמנם יהודי, אבל הפך להיות פלשתיני. כמה פשוט, צודק וממצה.

מה שמתחולל בוושינגטון עכשיו מלמד מה חייב היה לעשות הממשל הדמוקרטי, לפחות מאז ברק אובמה. מאז התבססה העלילה האנטי־ישראלית - אנטישמית, פרו־טרוריסטית, במעוזי הליברליות והווק - ערש המחשבה והאלקטורט של המפלגה הדמוקרטית. המעשים הנוכחיים מלמדים מה חייב היה לעשות ממשל ביידן ולא עשה. כי מעבר לנזק ולעוינות הישירים שחולל הממשל שקשר לנו את הידיים, הכריח אותנו לפטם את האויב, מנע מאיתנו חימושים, וגם סירס וחנק את יכולת הפעולה מול התקפות האויב - הוא הפקיר את אזרחיו היהודים ואפשר את צמיחת העלילה האנטישמית האלימה. הכל משיקולים אלקטורליים וערכיים. מכיוון שהם נמנים עם הבוחרים וההוגים שלו, הוא טיפח את האויבים שלנו, את האנטישמים, מכחישי ההיסטוריה, ממציאי תורות הכזב, אויבי ההגינות והאנושות. אשמתו מרחיקת לכת.

מי שדומה שמתחילים להתפכח הם יהודי ארה"ב. ציבור שברובו נותר תומך הדמוקרטים, אף שבדור האחרון הזרם המרכזי במפלגה הרפובליקנית אימץ את מערכת הערכים שלנו, מעבר לכל חשבון אינטרסנטי. למרות שהמפלגה שבה תמך שינתה את פניה ועברה תהליך הפוך. בכנס של ארגון יהודי גדול בוושינגטון, ביוני האחרון, לא יכולתי שלא להבחין כיצד הזרם המרכזי היהודי אמנם התפכח בתפיסותיו לגבי הערבים ומדינת ישראל, אבל עדיין היה שבוי בעיוורון לגבי ממשל ביידן, אל מול הרפובליקנים.

ההוכחות הדרמטיות שמספק הממשל הנוכחי מיום תחילת כהונתו מולידות קריאות תמיכה והשתאות גם מבכירי היהדות האמריקנים, שלא לדבר על סטודנטים יהודים באוניברסיטאות השנאה, שמתחילים להרים את הראש. סביר שהמהלכים הללו ישנו את דפוסי ההצבעה המסורתיים של היהודים בארה"ב, אבל לא רק את שלהם.

ההוכחות לאשמת ממשל ביידן מציפות גם את כיבוס אופיו של הממשל הקודם בידי אליטה תקשורתית, פוליטית ואקדמית בארץ. מטילות צל כבד על מכחישי אשמת הדמוקרטים בתקשורת ובפוליטיקה הישראלית, מי שניסו למכור לנו שכל מעשי ביידן ושות' נובעים מציונות צרופה. הם עשו זאת בכוונת מכוון - כדי לעודד את הלחץ הבלתי הוגן שבכירי הממשל הפעילו עלינו. הם ניסו לכופף את הכרעת הציבור הישראלי באמצעות הלחץ מארה"ב.

בכל מקרה ותזרח השמש - סוף־סוף מוכח מי מקרין אור ומי הביא את החושך. מי הומני, צודק וידידותי, ומי העלה את האופל מאחורי הסיסמאות הצבועות שלו.

בהירות מוסרית גלובלית

המאבק הזה בארה"ב לא רלוונטי רק לישראל וליהודים, כי ההיפוך והעיוות המוסרי שהתחולל נוגעים לכל מנעד הערכים האמריקניים - המערביים. זה יותר מדור שהלבן הפך לשחור וההפך. לא בכדי מנהיגי הפורעים כמו מחמוד חליל מקולומביה - פלשתיני שהגיע לארה"ב לפני כשנתיים, הובילו מאבק למהפכה גלובלית. פסלי ראשי המהפכה האמריקנית חובלו, ההיסטוריה האמריקנית והמערבית הוצאה אל מחוץ למשפחת העמים, כל מה שהאמריקנים ואנשי המערב האמינו בו מאז תחילת עידן התבונה הושחר בכוונה. מנהיגים, מצביאים, הוגי דעות, פילוסופים והאדם הלבן הגלובלי הואשמו בכל פשע אפשרי. בד בבד, רוצחי, טובחי ואנשי חמאס, איראן ודומיהם הועלו על נס. העולם נהפך על ראשו.  

החיבוק שהעניק העולם האקדמי, הפוליטי והתקשורתי המזוהה עם הדמוקרטים לקווי המחשבה והפעולה הללו, מתלכד עם ההיפוך המושגי והמוסרי שמתחולל באירופה הקלאסית עשרות בשנים. כאשר בניגוד לארה"ב הוא עדיין לא עובר טלטלה משמעותית נוסח דונלד טראמפ. קחו את האופן שבו הגיב האיחוד האירופי לתיעוד הנרחב, המצמרר, של מעשה הטבח נגד העלאווים בסוריה השבוע. דוברות האיחוד האירופי האשימה דווקא את שרידי ממשל אסד ושיבחה את זריזות החקירה של השלטון האסלאמיסטי הנוכחי. 

בעוד אותם דוברים מגנים ומחרפים כל מקרה של מעצר פלשתיני במחסום ביו"ש, שלא לדבר על גינוי ההתגוננות שלנו נגד מתקפת הברברים מעזה - לא נמצאו גינויים, חרפות וחרמות נגד מי שתועדו רוצחים, מענים, משפילים, שורפים ומבצעים רצח עם בשידור חי. הצביעות, השקר והאלסטיות המוסרית שמאפיינים את מי שמכונים בתי הדין של האג, כמו גם גופי האו"ם ששוב העלילו עלינו עלילת זוועה השבוע, ממשיכים להוביל את הפוליטיקאים ואת קובעי הטון באירופה ובאו"ם.

כך, בעוד ארה"ב עוברת מהפך ערכי, חוזרת לפלנטת הטוב והצדק, אירופה ויתר הגופים הגלובליים, ממש לא. כל עוד ממשל טראמפ בשלטון זה פחות מעניין אותנו - אנחנו מוגנים לקדנציה, אבל את שעת הכושר הזו אנחנו חייבים לנצל עד תום.