בעקבות הסנקציות של טראמפ: יצוא הנפט נבלם וכלכלת איראן קורסת

איראן נמצאת בדרכה לחדלות פירעון ולמשבר כלכלי בלתי הפיך - כך אומר ל"ישראל היום" גורם כלכלי אמריקני, המעורה ביישום העיצומים על הרפובליקה האסלאמית. הוא מסתמך, בין השאר, על נתון חדש ומפתיע בעוצמתו: יצוא הנפט של איראן בחודש ינואר נחתך בכ־40% - מ־1.5 מיליון חביות ביום ל־800 עד 900 אלף בלבד.

את התפנית הזאת אפשר לייחס רק למדיניות העצימה של הנשיא טראמפ ללחץ כלכלי מקסימלי על איראן, כדי להכריח אותה לוותר על תוכנית הגרעין. בירושלים מקווים כי הלחץ הזה יביא לקריסת המשטר האיראני תומך הטרור בעצמו.

להוריד את היצוא לאפס

הנשיא טראמפ הצהיר וחתם על צווים ליישום מדיניות הלחץ המקסימלי על איראן, הכוללת עיצומים כבדים, בעיקר על יצוא הנפט ומוצריו - ענף היצוא הכלכלי העיקרי של טהרן. העיצומים היו קיימים מאז תום הכהונה הקודמת של טראמפ, אבל בתקופת ביידן יישומם היה לא יעיל, כנראה במכוון. יצוא זה החזיק את כלכלת איראן, אִפשר לה להמשיך לתמוך בגורמי טרור רבים באזור כמו החות'ים, חיזבאללה וחמאס, וכן להמשיך לפתח את תוכנית הגרעין הצבאית, את הטילים, את הכטב"מים ועוד.

כל זה הסתיים כאשר הנשיא טראמפ הכריז לפני שבועיים על הכוונה להוריד את היצוא האיראני לכמעט אפס. בסוף השבוע הגדיר שר האוצר האמריקני סקוט בסנט את הצעד בראיון ל"פוקס ניוז" ואמר: "אנחנו מחויבים להחזיר את האיראנים ליצוא של 100 אלף חביות ביום, כפי שהיה כשהנשיא טראמפ סיים את כהונתו הראשונה. הכלכלה שלהם נמצאת במצב די שברירי כרגע. יש להם אינפלציה ענקית, יש להם גירעון תקציבי עצום, ואם נחזיר אותם לרמות של טראמפ 1.0 - אני מאמין שהם ייקלעו למצוקה כלכלית קשה".

במינוס 20 מעלות

אבל משבר האנרגיה הוא הקשה ביותר. עבור האזרחים באיראן מדובר בסבל ובתנאי מחיה קשים, עם טמפרטורות של מינוס 20 מעלות בצפון. הצד החמור יותר הוא המשבר המתגלגל במגזר העסקי והתעשייתי, שבעטיו קרסו עסקים ומפעלים בשל אי־אספקת חשמל, והמספרים רק עולים.

את הגברת הלחץ על איראן החל דווקא הנשיא ביידן בשלהי נשיאותו, כאשר הורה על עיצומים נגד 35 חברות תובלה ימית וחברות פיננסיות שסייעו לאיראן להבריח את הנפט אל הלקוחה הגדולה ביותר שלה - סין. העיצומים הללו החלו להשפיע רק בדצמבר, כאשר יצוא הנפט של איראן ירד בכ־10%, אבל בינואר חלה כאמור המכה המשמעותית יותר. בין החברות המסייעות לאיראן יש לפחות שתיים מהאמירויות, ועוד חברות ממלזיה, מרוסיה, מעיראק וממדינות אחרות.

מלזיה אפשרה לאיראן להשתמש במים הטריטוריאליים שלה לשֵׁיט מכליות, שהעבירו את הנפט האיראני ממכליות איראניות לכאלה של חברות אחרות, אשר משם שטו לסין כדי לפרוק את הנפט. זו היתה השיטה העיקרית לעקיפת העיצומים, אך העיצומים שבהם החל ביידן באוקטובר, ושטראמפ הגביר כעת, מפחיתים מאוד את נפח ההברחות גם בדרך זו.

מקור משפטי אמריקני בכיר אומר כי הרחבת העיצומים לא רק על האוניות המעורבות, אלא גם על החברות, הבעלים, המתווכים, המממנים והבנקים, עם חיבורים לפעילויות אלה - היא שסייעה להפחתת היצוא הדרמטית.

צעד נוסף ומעניין מאוד הוא התגובה של סין, הנפגעת העיקרית מהעיצומים. אל קבוצת הנמלים "שאנדונג" נאסרה כניסה של מכליות וחברות מרשימת העיצומים של ארה"ב. לדברי המקור, הצעד הבא הוא התמקדות במרכזים הפיננסיים שסין משתמשת בהם בעסקאותיה עם טהרן. כמובטח, טראמפ משתמש בעקביות בנשק הכלכלי מול מדינות שונות, חלקן ידידותיות, עם מכסים, סנקציות ואמצעים אחרים, ומרחיב את הצעדים הללו על איראן ועל סין, ועל בעלות בריתן, בשל הפרות של מדיניות אמריקנית.

יוותרו על תוכנית הגרעין?

ומה ההשפעה של המשבר הכלכלי והעיצומים? ההערכות המודיעיניות בישראל מצביעות על פוטנציאל לערעור המשטר. עם זאת, קיימת אפשרות כי בשל לחץ שיפעילו הנשיא האיראני מסעוד פזשכיאן והיועץ מוחמד זריף, הם יצליחו לשכנע את המנהיג חמינאי להיכנס למשא ומתן שיפחית לפחות חלק מהעיצומים, בתמורה לוויתור על תוכנית הגרעין.

הנשיא טראמפ ינהל את המשא ומתן. הוא מנסה להביא את איראן למצב קשה, אבל עלול גם להסתפק בכך - כלומר, לחתום על הסכם גרעין שיהיה טוב מקודמו, עם הפסקה מלאה של המרוץ לפצצה, ואולי גם של תוכנית הטילים. אבל יהיה זה הסכם שיותיר את המשטר האסלאמיסטי הטרוריסטי בשלטון.