מתקופה של מלחמה לעידן של שלום – ההזדמנות של ממשל טראמפ

אחרי 16 חודשים של מלחמה, חילופי הממשל בוושינגטון, מביאים למזרח התיכון הזדמנות גדולה ואפשרות אמיתית לחולל שינוי בסיטואציה הנפיצה. ממשל טראמפ, בכהונה השנייה שלו, ינסה להוביל את האזור מחשדנות ואיבה לתקווה והכרה, מחוסר אמון מוחלט לשיתוף פעולה פורה במגוון רחב של נושאים, מתקופה של מלחמה לעידן של שלום.

ההסכם להשבת החטופים שהושג בסיוע של טראמפ והצוות שלו, שינוי הגישה של הממשל בהתמודדות עם האתגר האיראני, ושילוב הזרועות המלא עם ישראל בהיבט הבטחוני מהווים את ראשית הצירים בדרך בה צועד כעת המזרח התיכון.  

בקדנציה הראשונה של דונלד טראמפ כנשיא ארה"ב הועמקו והורחבו מערכות היחסים האסטרטגיות שבין ישראל לארה"ב. נחתמה ברית הגנה, התממשה הבטחה של עשרות שנים והשגרירות האמריקאית עברה מת"א לירושלים, הגולן הוכר כשטח ישראלי בגלל חשיבותו האסטרטגית.

למרות זאת, בשנת הכהונה האחרונה שלו בבית הלבן, טראמפ הניח תוכנית שלום אזורית שהבשילה בסופו של דבר ל"הסכמי אברהם" ולכינון שלום בין ישראל לבין איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו וסודאן. ההסכמים הללו מהווים עדיין את התשתית להסכם גדול ומשמעותי יותר בין ישראל לערב הסעודית.

הסכם שעדיין, למרות המלחמה, או אולי אפילו בגללה, נמצא על הפרק ועושה רושם שדווקא 16 החודשים בהם מתנהלת המלחמה באזור העמיקו עוד יותר את האפשרות לשיתופי הפעולה בין ערב הסעודית לישראל, והובילו למסקנה כי הסכם בין המדינות הוא אינטרס משותף לשני הצדדים שמבקשים יציבות, ביטחון, ויכולת להתפתח כלכלית, תיירותית, וטכנולוגית.

עוד בטרם הושבע הנשיא טראמפ לכהונה ה-2 שלו, הוא עצמו והצוות שילווה אותו בקדנציה היו מעורבים מאוד בהשגת ההסכם השני לשחרור החטופים. שיחות שהגיעו למבוי סתום גם בחודש מאי וגם בחודש יולי, מגעים שהתחממו והתקררו לאורך יותר משנה, הבשילו גם בזכות הלחצים שהפעיל טראמפ והצוות שלו על המתווכות, על חמאס ועל ישראל.

עבור הממשל החדש מדובר היה בהישג חשוב שגם נותן איתות חשוב לכל האזור – לטראמפ כנשיא יש אפשרות להפעיל מנופי לחץ על כל אחד מהצדדים. גם על ישראל. מימוש ההסכם שנחתם עד סופו, והמעבר לשלב השני שלו, יעלו את הדיפלומטיה האזורית חזרה למסלול של שיחות לבניית עתיד אזורי משותף.

מאז חתימת "הסכמי אברהם" בספטמבר 2020 שם לעצמו טראמפ מטרה ברורה להרחיב אותם מתוך הבנה כי מדובר באינטרס של כלל השחקנים באזור, ומתוך הכרה כי ההשפעה של מהלך כזה תהיה כלל עולמית ורחבה למגוון של נושאים גיאו-פוליטיים. טראמפ והצוות שלו יודעים כי למרות המלחמה באזור, דווקא שיתוף הפעולה בין ישראל למדינות מהמפרץ הלך והתפתח גם לאורך ה-16 החודשים האחרונים.

ברית ההגנה האזורית, שדובר בה רבות, הפכה מרעיון למעשה. במספר רב של הזדמנויות, ארה"ב יחד עם מדינות באזור, סייעו לישראל להגן על עצמה מפני מתקפות שביצעה איראן בעצמה או באמצעות שלוחיה. המלחמה חידדה אצל שחקנים באזור כי עליהם להיות פעילים ומעורבים יותר בהשגת היציבות ושמירה עליה. יש מדינות שמוכנות היום להיות הרבה יותר מעורבות מאשר בעבר. מדובר בנקודה בעלת משמעות אסטרטגית ליכולת גם להגיע להסכמים אזוריים חדשים.

האופטימיות לגבי האפשרות שהמאמצים של ממשל טראמפ לשנות את פני המזרח התיכון אכן יצליחו נובעת מכך שהאזור אכן נמצא בצומת דרכים היסטורית. במובנים רבים זה נראה שיש התלכדות של נסיבות ואינטרסים משותפים אצל הרבה שחקנים באזור. מבחינת טראמפ ואנשיו, הגענו לרגע שבו צריכים להזיז הצידה יריבויות ואפילו אידיאולוגיות כדי לייצר הסכמות רחבות ככל האפשר.

קוביות הדומינו במזרח התיכון בהחלט בשלות להסתדר ולהתחבר. הממשל החדש בוושינגטון מכיר את האזור ברמה עמוקה, והאנשים שטראמפ בחר כדי להוביל ולקדם את התהליכים מאוד מנוסים ויודעים בדיוק איזה מנופי לחץ אפשר להפעיל על מנת להצליח להגיע לנקודה שבה יהיה הסכם נורמליזציה בין ערב הסעודית לישראל, ותושג הסכמה רחבה לשקם את עזה תוך הוצאתו של חמאס מהמשוואה.

• הכותב משמש כמנכ"ל ועידת הנשיאים, ארגון הגג של הקהילות היהודיות בארה"ב