ההזדמנות הגדולה שנותן טראמפ לישראל - לא מה שחשבתם

פגישת הנשיא טראמפ עם ראש ממשלת ישראל הייתה ללא ספק מהחמות שראינו מזה שנים רבות. כיועץ לביטחון לאומי השתתפתי בשתי פגישות של ראשי ממשלה עם הנשיא ביידן.

הפגישה עם ראש הממשלה בנט בחדר הסגלגל התאפיינה בהצהרת מחויבות לביטחון ישראל ולמניעת גרעין איראני ובפגישה עם ראש הממשלה לפיד בירושלים ניתנה "הצהרת ירושלים" שריכזה את כל המחויבויות הנשיאותיות לישראל במסמך בחתימת הנשיא.

ולמרות החשיבות של הפגישות עם ביידן, הנשיא טראמפ הוא נשיא אחר ואלו ימים אחרים. פגישת הנשיא טראמפ עם ראש הממשלה נתניהו היתה מיוחדת לאין שיעור. הצווים הנשיאותיים הרבים שאישר הנשיא בשבועות האחרונים, והמחויבות שהפגין לישראל בהצהרות לתקשורת היו מעל ומעבר אולי אפילו ממה שתיאר לעצמו ראש הממשלה נתניהו.

הנושא האיראני לא עלה בהצהרות כפי שהיה ראוי שיעלה, ויש לקוות שבחדר הסגור ראש הממשלה קיבל מהנשיא טראמפ מחויבויות ברורות להפעלת לחץ כבד על איראן, להימנעות מהסכם חפוז וגרוע ולסיוע לישראל להיערך לתקיפה צבאית במקרה הצורך.

אבל במאמר הזה אני מבקש להתעכב על הצהרת הנשיא טראמפ על רצונו בפינוי מלא של הרצועה והפיכתה לריביירה שתיושב ע"י תושבי העולם כולו. ניכר היה שראש הממשלה היה מופתע מהצהרת הנשיא בנושא, ורבות נכתב על כך שהוא וצוותו לא היו מודעים מראש לתוכנית. הראשונים לקפוץ על המציאה היו תומכי הטרנספר הישראלים שחגגו כאילו הנשיא טראמפ נתן אישור ויממש בעצמו את מדיניותם הקיצונית.

אך לא כך הדבר. לא במקרה מזכיר המדינה רוביו והיועץ לבטחון לאומי וולץ הוציאו מיד הבהרות שארה"ב לא מתכוונת להפעיל כוח צבאי ברצועה ושאינה תומכת בפינוי בכוח של האוכלוסיה העזתית. לכל היותר ארה"ב מתכוונת לפינוי זמני של האזרחים כדי לאפשר פינוי-בינוי ואז להחזירם לבתיהם החדשים.

בזמן שרבים מדי בישראל מתרפקים על האפשרות שהאמריקנים יפתרו עבורנו את בעיית עזה, ושנתעורר בוקר אחד והרצועה ריקה מתושביה לנצח, חשוב שנסתכל נכוחה במציאות. במשך שנים רבות מדי ישראל חיכתה שהבעיה ברצועת עזה תיפתר מעצמה בדרך כזו או אחרת – ובמציאות בפועל דווקא חמאס הוא זה שהלך והתחזק.

גם השבוע, בזמן מסיבת העיתונאים בוושינגטון, המשיך חמאס לחזק את אחיזתו השלטונית ברצועה, את שליטתו על הסיוע ההומניטארי ואת האחיזה ברחובות. מראות השחרור של שלושת החטופים בשבת מלמדים גם הם על המהירות בו חוזר חמאס לשלוט ברחובות.

האוכלוסייה הפלשתינית ברצועת עזה לא תעלם, וגם אם יש בתוכה כאלו שישמחו באפשרות לעזוב את הרצועה אם תינתן להם הזדמנות, הרוב יישאר ויאחז במעט שנותר לו. אני רוצה להאמין שלמעט שוליים קיצוניים בישראל, רב הציבור הישראלי מבין היטב שלא ייתכן פינוי בכח של אוכלוסיה אזרחית כל כך גדולה מהרצועה ושאין מקום לחשוב במושגים הללו.

לעומת זאת, מדברי מזכיר המדינה רוביו והיועץ לביטחון לאומי וולץ אפשר להבין שההזדמנות האמיתית שנתן טראמפ לישראל הוא בהבהרה החד משמעית לכל מדינות האזור, שהגיע הזמן שירדו מהגדר ויעסקו ברצינות בתפקידן ואחריותן להפיכת הרצועה למקום בטוח וללא שליטת חמאס. פרסומים בשבועות האחרונים בעיתונות האמריקאית מפרטים על המגעים שקיימו נציגיו של ראש-הממשלה נתניהו בשלהי ממשל ביידן עם מדינות המפרץ על כניסתן לאירוע "היום שאחרי", תוך סיוע בניהול החיים האזרחיים ובשמירה על הסדר הציבורי. פרסומים אלו מלמדים לכאורה גם על ההתכנות שנתן לכך ראש הממשלה עצמו.

במקום להמשיך את המומנטום הזה ולייצר ברצועה אלטרנטיבה שלטונית אזרחית בגיבוי מדינות המפרץ שדוחקת את חמאס מעמדות השליטה, נראה שגם ראש הממשלה בוחר כעת לקפוץ על ההזדמנות להתלות בתוכנית דמיונית לפינוי הרצועה מיושביה. ראש הממשלה עושה זאת למרות שהוא יודע שלא לכך מתכוון הממשל ושאין כל התכנות לממש אותה ללא שימוש פסול בפינוי כל העזתים בכוח.

מוטב יהיה שראש הממשלה יתמקד בהמשך מימוש עסקת החטופים עד חזרתם כולם ארצה. במקביל צריך ראש הממשלה לנצל את המנוף האדיר שקיבל מהנשיא טראמפ כדי לשדרג את התוכנית עליה עמל בחודשים האחרונים ולהפוך אותה לתוכנית חזקה וברת מימוש.

עם הגיבוי של הנשיא טראמפ המחויבות של מדינות המפרץ לדחיקת חמאס מעזה תהיה גדולה לאין שיעור. כך גם המשאבים להם אפשר לצפות מהן יהיו גדולים יותר, לצורך למימון שיקום הרצועה, החלפת מערכת החינוך הרדיקלית ושמירה על הסדר הציבורי כדי למנוע את חזרת חמאס.
זו ההזדמנות הגדולה שמקבלת ישראל מממשל טראמפ, ואסור לה לפספס אותה.

ד"ר איל חולתא, לשעבר היועץ לבטחון לאומי וראש המל"ל וכיום עמית מחקר בכיר במכון FDD בוושינגטון