הצהרת הנשיא טראמפ הייתה היסטורית וחסרת תקדים, והנשיא החדש הצליח להפתיע אפילו את נתניהו והצוות הישראלי. היא טומנת בחובה תכנית גדולה ושאפתנית שמעוררת תקווה ביחס לפתרון סוגיית עזה אך בד בבד ברור שיש לצידה סימני שאלה רבים תחת סעיף היישום וההיתכנות למימוש התכנית.
אולם, גם אם מתעלמים משאלת הפרטים וגם אם התכנית לא תתממש בדיוק בכיוון שטראמפ הציג, הנשיא החדש של ארה"ב הניח כמה עוגנים משמעותיים לישראל שלא תלויים דווקא בתכנית ההגירה הגדולה שלו לעזה.
למעשה, בעוד מאז תחילת המלחמה נתניהו נמנע מעיסוק ביום שאחרי לרצועת עזה, טראמפ הצהיר כי ארה"ב לוקחת אחריות על היום שאחרי ברצועת עזה. בין אם תכנית ההגירה תצליח ובין אם לאו, העובדה שטראמפ הצהיר כי ארה"ב תשתלט על עזה ותוביל את שיקומה ופירוזה הוא עוגן משמעותי בשאלת עתיד הרצועה ותמונת הסיום של המלחמה.
טראמפ מתואם עם ישראל ביחס לעובדה שחמאס לא יוכל לשלוט יותר בעזה ביום שאחרי ובמובן מסויים הוא שם עצמו בתור הכתובת להציע חלופות, כתובת שלא הייתה עד עכשיו מלבד ישראל או חמאס. אם תרצו בשפה הנדל"נית שטראמפ אוהב - הוא שם את עצמו ליזם של רצועת עזה. האם זה תהיה בדרך של הגירה או בדרך אחרת? נדע בהמשך. דבר אחד ברור - טראמפ הוא הכתובת ליום שאחרי.
כאמור, את טראמפ צריך לקחת בעירבון מוגבל. כולנו זוכרים את תכנית המאה והצהרת נתניהו על "ריבונות ביו"ש כבר ביום ראשון" שהסתיימה בסוף בהסכמי אברהם וויתור על הסיפוח.
בכירים בישראל לא שוללים כי התרחיש יהיה דומה גם סוגיית ההגירה בעזה. התכנית עשויה להיות בסוף העז שיורדת מהפרק בתמורה להשבת החטופים, הגליית ראשי חמאס ורבים מפעיליו ונורמליזציה עם סעודיה ללא דרישות על הבטחות למדינה פלסטינית.
מלבד היותו אוהד ישראל עוד קודם, אחת הסיבות לכך שטראמפ והממשל הקפידו לשדר מסר אחיד ועוד יותר יחד עם רה"מ נתניהו אמש הוא הרצון העז של טראמפ שמוזכר בכל שיחה פומבית שלו, שהוא רוצה להדגיש כי הוא עושה את הדברים הפוך מביידן. בישראל הסבירו לנשיא וצוותו כי תחת ממשל ביידן, הופעל לחץ פומבי מצד ארה"ב על ישראל בסוגיית הגבלות על חימושים, דרישות לסיוע הומניטרי והגבלות בתמרון והפעלת הכוח מה שגרם לחמאס שלא להתפשר בעמדותיו ולהארכת המלחמה.
טראמפ כעת נוהג בדיוק הפוך. משדר לעולם כולו כי אין "אור יום" בין ארה"ב לישראל בתקווה שזה ישפיע על התגמשות במו"מ מול אויבינו להשלמת השבת החטופים והסרת האיום של חמאס מעזה ביום שאחרי.
באשר לסוגיה הפוליטית, ברור שאחרי חזון כזה של טראמפ לעזה, שאמר גם כי הרש"פ לא יכולה לשלוט בעזה וכי הוא שינה את עמדתו ביחס לתמיכה בהקמת מדינה פלסטינית - סמוטריץ' לא יפרוש מהממשלה ובן גביר כבר הצהיר כי הוא מעוניין לחזור אחרי פרישתו הקצרה שהייתה לשם רווח פוליטי.
כאשר יש עד הבחירות שנתיים תחת ממשל טראמפ ברוח הזאת, קשה לראות את מי משותפי ממשלת הימין-חרדים מפרקים את הקואליציה. אין להם, לסמוטריץ' ובן גביר, אלטרנטיבה טובה יותר, גם החרדים לא יקבלו חוק גיוס מקל מבנט לפיד או גנץ, כך שנראה כי כל השותפים יעשו מאמצים גדולים להתגבר על המכשולים הפנימיים כדי להספיק לכהן עוד זמן לצד הממשל החדש בארה"ב. ימים יגידו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו