פגישת נתניהו-טראמפ: חצי שנה עברה מהביקור הקודם - והכל השתנה

בעיתונות הישראלית מנסים להציג כל נושא על סדר היום הביטחוני של ישראל בהטיה הכי שלילית שאפשר, אבל ביקור נתניהו הפעם בוושינגטון הוא חיובי ביותר בהשוואה לביקורו הקודם, שהיה לפני... כן, רק לפני כחצי שנה.

לקראת סוף יולי של השנה שעברה הגיע ראש הממשלה במענה להזמנה מהקונגרס כדי לנאום בפני שני בתיו. ראש הממשלה ואנשיו נדרשו לארגן לעצמם מגורים במלון ווטרגייט המפורסם, ולאו דווקא בהיבטים החיוביים של בתי מלון. סגנית הנשיא האריס נעדרה במופגן מהנאום ולאחר מכן הופיעה סולו במסיבת עיתונאים, שבה איימה לא לשתוק על מה שקורה בעזה.

בסבב הזה נתניהו מתארח בבלייר האוס, מעון האורחים הרשמי של הבית הלבן. הציפייה הייתה שנתניהו יבהיר לנשיא האמריקני שלא בכל מקרה הפסקת המלחמה היא דבר חיובי. לישראל ולשאר המזרח התיכון הצופה לעתיד של יציבות, יש הכרח להמשיך בשלב כלשהו את המלחמה בעזה כדי להשלים את היעד של חיסול חמאס. גם אנשים שהשלימו עם המעבר למהלכים מדיניים והשלמת הפסקת האש ושחרור החטופים, הבינו אחרי מופעי האימים של חמאס שאי אפשר להשאיר צבא טרור קניבלי על סף דלתנו.

אם יש דרך מדינית לשחרר את עזה מאחיזת חמאס, ראש הממשלה כנראה יהיה מוכן ללכת בה. שני הסעיפים המיידיים שנתניהו כנראה שוחח עליהם עם טראמפ הם הארכת שלב א' של עסקת החטופים, וכן זירוז משלוחי הנשק בשווי כולל של 8 מיליארד דולר. חזרה למקצה שני בעזה תדרוש בכל מקרה התארגנות מחודשת של צה"ל תחת הרמטכ"ל החדש, האלוף אייל זמיר. בסביבה הפוליטית של ראש הממשלה חושבים במושגים של "זהו רק הסוף של ההתחלה". הערת שוליים: צ'רצ'יל.

השקפות עולם שונות

למרות אהדתו הרבה לישראל, השקפת עולמו של טראמפ שונה מאוד מזו של נתניהו. כפי שמעיד משל השולחן בחדר הסגלגל והעט ה"נהדר", החשיבה של טראמפ היא במושגי נדל"ן. היסטורית טראמפ מאמין שבעידן שהושק אחרי מלחמת העולם השנייה ארה"ב נדפקה. מדינות כביכול חיו על חשבונה. נתניהו חי את ההיסטוריה כפי שהיהודים מבינים אותה, מהסכם מינכן דרך השואה והתפתחות המלחמה הקרה.

נתניהו פוגש את טראמפ בנקודה שבה הוא לכאורה נותן צ'אנס מחודש למדיניות הלחץ המרבי. אלא ששני דיווחים ב"ניו יורק טיימס" וב"טלגרף" הבריטי מבהירים שנושא הגרעין האיראני וההתקדמות לפצצה הפך לבהול. ישראל החלישה מאוד את איראן, והאיראנים מרגישים שההרתעה היחידה שנשארה להם נגד ישראל וארה"ב היא נשק אטומי. ייתכן שמדיניות הלחץ המרבי כבר לא רלוונטית. היגיון דומה מנחה את ראש הממשלה כלפי עזה: ניצחון על חמאס. השותפות הקואליציוניות יעשו טעות גורלית אם יחלישו או יפרקו את הממשלה דווקא כאשר יש לישראל תומך מובהק בבית הלבן.