בסוף השבוע נכנס לתוקפו באופן רשמי החוק האוסר את פעילות אונר"א בשטח ישראל. החוק, שעבר ברוב עצום של 92 חברי כנסת, יוצא אל הפועל חרף המוני הסתייגויות וניסיונות של מדינות העולם למנוע את החלתו בישראל.

כעת, לראשונה, נחשף המנגנון שלפיו עבדו עשרות הגופים המעורבים בגיבוש החלופות שתוכננו עבור תושבי מזרח ירושלים, וכן האבסורד הגדול ביותר שמגיע מצד התושבים שמודים: שירותי אונר"א היו ירודים ופיתחו שוק שחור בסחורות, שהגיעו מהארגון.

במשך החודשים האחרונים עבדו במרץ עשרות גופים כדי להצליח לספק חלופות לתושבי מזרח ירושלים שהתבססו, בחלקם, על שירותי אונר"א, והחל מסוף השבוע אמורים להתבסס על שירותי המדינה.

לפני כחודשיים פרסמנו לראשונה ב"ישראל היום" כתבה על החלופות המתוכננות עבור אותם תושבים במזרח העיר בתחומי החינוך, הבריאות, הרווחה והתברואה. ביום רביעי האחרון הודיעו במשרד ירושלים ומסורת ישראל כי כלל ההיערכות בנושא הושלמה. כעת אנו חושפים לראשונה את המנגנון שהוביל ליצירת התוכנית.

למעשה, כבר בחודש אפריל האחרון קיבלו במשרד פנייה מהמטה לביטחון לאומי בעניין יצירת חלופות לשירותי אונר"א הניתנים במזרח ירושלים, והתחילו לעבוד על גיבוש תוכנית בנושא. רבים מן היסודות לתוכנית שגובשה נגזרו מהחלטה 3790 של ממשלת ישראל ה־34, שסוכמה רק שש שנים מוקדם יותר, בשנת 2018.

מדובר בהחלטה שמטרתה צמצום הפערים החברתיים והכלכליים במזרח ירושלים, לצד פיתוח מאסיבי של הכלכלה באזור. "למדנו הרבה מהתהליך שעודנו קורה בשל ההחלטה לפני שש שנים", מעיד בכיר במשרד, "וככה יצאנו לדרך".

כחלק מאותה למידה, הבינו במשרד כי על התהליך להגיע מלמטה, ולא "שייפול על התושבים דרך החלטת ממשלה", כלשון אותו בכיר. לפיכך הוקם צוות ייעודי שמיפה את הצרכים העולים מתושבי מזרח העיר, ובאופן תקדימי אותו צוות נכנס לנבכי הקהילה במזרח ירושלים, נפגש עם בכירים בתחומים שונים, שמע ועדי הורים וכך גזר את המסקנות הרלוונטיות.

אותם מפגשים במזרח העיר העלו עדויות מעניינות, ובהן כזו שלפיה שירותי אונר"א שניתנו היו ברמה ירודה, ולא השתוו לשירותים המקבילים הניתנים על ידי ישראל במגוון תחומים. זאת ועוד, עלה גם כי חלוקת התרופות בחינם כחלק מהמערך הבריאותי שמפעילה אונר"א במזרח העיר, הביאה ליצירת שוק שחור ולמצב של סחר בתרופות ללא פיקוח.

הכנסת הצוותים למזרח העיר הייתה צעד מורכב מאוד, שכן רוב התושבים מביעים סלידה מקבלת השירותים מהמדינה, ולא מוכנים לשמוע על אלטרנטיבות בחסותה.

זאת ועוד, חשוב לציין כי המוסדות המופעלים על ידי הארגון אינם רשמיים וכלל לא נמצאים בקשר עם עיריית ירושלים, עובדה שהקשתה משמעותית ליצור תמונת מצב אקטואלית לגביהם מצד צוותי שיתוף הציבור.

החלפה הכרחית גם לתושבים

עם זאת, בשיחות של אותם צוותים עם נציגים ממזרח העיר בחדרי חדרים, הודו התושבים כי החלפת השירותים שאונר"א מעניקה היא צעד הכרחי. גורם מתוך צוות הפעולה במזרח העיר סיפר ל"ישראל היום": "תחשוב שקבלת השירותים מאונר"א נותנת לתושבים במזרח ירושלים סוג של מעמד.

"כל הזמן יש חשש בקהילה אם אדם זה או אחר משתף פעולה עם ישראל, וזה שאתה שולח את הילדים שלך למוסדות לימוד של אונר"א או מחסן אותם בקופות החולים של הארגון, זה מכסה אותך.

"זה צוות מעורב, אנחנו מגיעים עם חבר'ה מקומיים", מסביר אותו חבר צוות על התהליך עצמו. "בסוף, האנשים האלה נמצאים בסטטוס מאוד רגיש, הם מעין סוכנים בתוך הקהילה שלהם. דרכם אנחנו מצליחים להבין את הקושי שיש למשפחות להצטרף, למשל, לבתי ספר ישראליים, מכיוון שבשיחות סגורות איתנו הן מעלות את החשש 'איך אני אתפס בחוץ, בקהילה שלי'.

"לכן אנחנו יושבים עם כל מי שצריך ומסבירים את החשיבות בקבלת השירותים הישראליים האיכותיים יותר, על אף הלחצים מבית ומחוץ. באופן הזה התושבים מבינים שאנחנו רוצים חיים טובים יותר עבורם, ואותה אמא מבינה שמטרתנו היא שהילד שלה ישתלב בעולם התעסוקה באופן המיטבי כשיגדל, ממש כמו שהיא רוצה שיקרה".

כפי שחשפנו ב"ישראל היום", החלפת שירותי אונר"א בבירה מתמקדת, לפחות בשלב ההתחלתי, בעיקר בתחומי החינוך והבריאות. הצוותים שנכנסו למזרח העיר וקיימו שיחות עם התושבים העלו מסקנות רבות באשר לשני התחומים הללו.

כך, למשל, בנושא החינוך אמרו ההורים כי קיימת אי‏־שביעות רצון משמעותית מרמת הלימודים בבתי הספר שמפעילה אונר"א, וכי הם מרגישים שאין להם יכולת להשפיע על המתרחש בבתי הספר.

הדבר מתבטא בירידה המתמדת במספר התלמידים הלומדים במוסדות הללו: עם תחילת שנות ה־90 למדו במוסדות אונר"א כ־2,900 תלמידים, בשנת 2018 למדו בהם כ־1,800 ובסיום 2023 נרשם מספר שפל של כ־800 תלמידים בלבד. מדובר באי־אמון משמעותי של ההורים במסגרות החינוכיות של הארגון, ובהוכחה כי התושבים מעוניינים בשיפור איכות החיים.

"בשש השנים האחרונות נפל האסימון בקרב הורים רבים במזרח העיר", מעיד חבר הצוות, "הם אמרו לנו 'די, חאלאס עם מערכת החינוך המוסתת שלא מקדמת את הילדים שלנו לשום מקום'. הם מבינים שזו תוכנית מיושנת שעברה מן העולם, ועכשיו יש נהירה לתוכנית הישראלית".

חינוך בלתי מספק

הנתונים שנאספו מתוך ששת מוסדות החינוך של הארגון בירושלים מאששים זאת: רק 3% מהבנים בוגרי כיתות ד' הפגינו רמת אוריינות התואמת את גילם, ובקרב בוגרי כיתות ח' המצב גרוע עוד יותר ועומד על 2.3% בלבד.

בקרב כלל התלמידים והתלמידות המצב נמוך בהרבה מהממוצע ועומד על 8.3%. הנתונים נמוכים בכל קנה מידה, ונובעים מהיעדר הכשרה של מורים ומהיעדר פיקוח וסטנדרטים בסיסיים של מערכות חינוך מקבילות בארץ ובעולם.

תושבי העיר העלו טענות קשות גם בנוגע לתחום הבריאות המופעל על ידי הארגון. בתוך כך, עלה כי מערך החיסונים הניתן  על ידי אונר"א דל מאוד ביחס לשירותי החיסונים הניתנים על ידי המרפאות הישראליות.

כך, למשל, בעוד במוסדות הבריאות של הארגון מעניקים חיסונים לעשר מחלות בלבד, במרפאות הישראליות מעניקים חיסונים לעשר המחלות הללו, יחד עם חיסונים המיועדים לנגיף רוטה, פנאומוקוק, אבעבועות רוח, צהבת מסוג A ו־HPV. זאת ועוד, עלה כי שירותי "טיפת החלב" במרפאות הארגון הם שירותי רפואה ראשונית בלבד, ללא מענה בתחום התפתחות הילד.

"אם אמא מבקשת מעקב התפתחותי שוטף, ניטור שוטף של גדילה והתפתחות של הילד או זיהוי מוקדם של קשיים התפתחותיים, שולחים אותה החוצה לוואדי ג'וז או לשועפאט כדי לקבל שירות אמיתי", מציין חבר הצוות, "זה לא שירות ראוי".

למעשה, קיום המרפאות של אונר"א בשטחי מזרח ירושלים יצר מצב אבסורדי אצל התושבים, שרובם בעלי כרטיסי קופות חולים של משרד הבריאות ומקבלים שירות דרך שני הגופים גם יחד. במשרד מסבירים זאת: "בתקופת הקורונה דווח שיותר מ־93% ממקבלי החיסונים במזרח העיר התחסנו במרפאות של משרד הבריאות. זה אומר שכמעט כל מי שרשום כמקבל שירות באונר"א, סומך יותר על מערכת הבריאות הישראלית".

הדבר קורה בשל ההטבות שהתושבים זכאים להן מטעם ארגון הסיוע; על פי הגדרתו, התושבים המוגדרים כפליטים זכאים לקבל תרופות בחינם, ואף טיפולי שיניים בחינם, מה שמוביל לקבלת שירותים כפולים מצידם.

עם סיום השלב ההתחלתי, שכולל העברת תלמידים לבתי ספר עירוניים והרחבת פעילות המרפאות הקיימות, יחל השלב השני. "מדובר בשלב שעתיד לצאת לפועל בסביבות חודש ספטמבר", מציינת לירון יפלח, סמנכ"לית משרד ירושלים ומסורת ישראל. "אנחנו נקים מבנים יבילים שבהם נשכן את התלמידים, מהלך שיחסוך את הנסיעה שלהם מחוץ למחנה הפליטים כדי להגיע לבתי הספר. נוסף על כך, נמשיך לעבות את השירות הרפואי במזרח העיר".

באשר לשלב השלישי, לירון מציינת כי "בתחום החינוך נקים קריית חינוך לכלל התלמידים המתגוררים בשועפאט, לצד קידום הקמת קריית חינוך בכפר עקב. בתחום הבריאות סוכם על הקמת מבנה רב־תכליתי שיספק, בין היתר, שירותי בריאות, פנאי ורווחה". עוד היא מוסיפה כי "אם נגלה צרכים נוספים, אנחנו כבר מוכנים לתת את המענה. רווחה, פנאי, תברואה, תרבות, קהילתיות, שירות לגיל השלישי - אנחנו שם ולוקחים אחריות מלאה".

נכון לעכשיו, מדובר בתוכנית שעלותה נאמדת בכ־60 מיליון שקלים, והיד עוד נטויה לפי הצרכים שיעלו מהשטח. על פי יפלח, מדובר באסטרטגיה ברורה: "אנחנו משחקים לטווח ארוך. אנחנו מסתכלים על הדור הבא, ועל זה שבא אחריו.

"לימודי העברית שיקבלו התלמידים, הלימודים במעבדות, פעילויות הפנאי והתרבות, ההפסקות במגרשי הספורט - כל אלה מהווים את הדרך להשתלב בעתיד במקומות תעסוקה איכותיים, ולא להידרדר לפעילויות מסוכנות.

"זה תהליך מורכב שזז לאט, אבל הוא זז ומניב פירות. אם במזרח העיר זה מורכב, במחנה הפליטים שועפאט זה מורכב פי שבעה, אבל אנחנו לא חוששים מהאתגר הזה".