יש משהו טרגי במצב היחסים בין טורקיה לישראל. קיימים בסוריה אינטרסים משותפים לשתי המדינות. ההפצצות הישראליות על הציר הפרו־איראני החלישו את המשטר בדמשק, מה שתרם לניצחון המורדים שבהם טורקיה תמכה. אותו ניצחון הביא לבסוף להפלת אסד, שישראל ניצלה כדי להסיר איומים בצפון ולפגוע בבעלות בריתה של טהרן. במציאות אחרת היה אפשר לחלום על שיתוף פעולה ישראלי־טורקי כדי לבלום את איראן, המפסידה הגדולה של ההתפתחויות האחרונות בסוריה.
אך ישראל וטורקיה רחוקות מלשתף פעולה ונמצאות בתוך אחד המשברים החריפים בתולדות יחסיהן, בשל התגובה הטורקית למלחמה בעזה. מיד עם תחילת הפעילות הצבאית ברצועת עזה, הנשיא הטורקי רג'פ טאיפ ארדואן החל להתבטא באופן קיצוני נגד ישראל. טורקיה פועלת נגד ישראל בארגונים הבינלאומיים ונשארת אחת התומכות הגדולות של חמאס. בצעד חסר תקדים, שרבים חשבו שהוא בלתי אפשרי, ארדואן גם החליט על ניתוק קשרי הסחר בין שתי המדינות.
עמדה זאת הובילה ישראלים רבים לחשוש מההתקדמות הטורקית בסוריה ולהפרחת אזהרות שטורקיה עלולה להפוך לסוג של "איראן חדשה" עבור ירושלים. אין חולק על כך שעל ישראל להיערך למציאות שבה יש לה גבול וירטואלי עם טורקיה בסוריה, אך אין להפריז בתיאור האיום הטורקי. טורקיה היא לא איראן - לא מבחינת פוליטיקה פנימית, לא באחיזתה בסוריה וגם לא ביחסה לישראל. טורקיה וישראל עדיין מנהלות יחסים מדיניים, גם אם ברמה נמוכה. ספק אם אפשר לשאוף להרבה יותר מזה כעת. היחסים הם כיום שדה הריסות, והנזק שהמשבר הנוכחי גורם יורגש עוד שנים רבות. למרות זאת, לא מן הנמנע שארדואן ישנה את עמדתו כלפי ישראל כשתיגמר המלחמה בעזה. הנשיא הטורקי כבר הוכיח לאורך השנים את יכולתו לבצע פניות חדות בנושא. לא בטוח שההנהגה הישראלית תהיה מוכנה לסלוח לו על מה שקרה בשנה וחצי האחרונות.
יותר מזה, גם אם מנהיגי שתי המדינות יגיעו להסדרה, הקרע בין שתי החברות כה עמוק עד שיהיה קשה לגשר עליו. בטורקיה העוינות כלפי ישראל "הרוצחת והפושעת" קיימת בכל קבוצות האוכלוסייה, ובישראל האווירה היא של "העות'מאנים באים". שתי התופעות מחזקות זו את זו במין מעגל קסמים הרסני.
האמירות מצד תומכי ארדואן ש"שחרור פלשתין" הוא המשך טבעי לסוף משטר אסד, מגבירות את החששות בישראל לגבי כוונות טורקיה. מנגד, הטורקים תופסים את היחס הישראלי לטורקיה כאיום, ואת הקריאות לתמוך בכורדים ולחיזוק הקשרים עם יוון וקפריסין כהוכחה לפחדיהם, הכמעט פרנואידיים אך הנפוצים, וכעדות לקואליציה בינלאומית המתגבשת נגד מדינתם.
דעת קהל עוינת אינה גורם חדש ביחסי טורקיה־ישראל, אך תמיד היו קבוצות במדינות שלקחו על עצמן את תחזוק היחסים. בשנות ה־90 היו אלה אנשי הצבא, וב־15 השנים האחרונות אנשי העסקים הוסיפו תוכן חדש ליחסים. גם בתקופות של משבר מדיני בין טורקיה לישראל, הסחר ביניהן פרח ונחשב כחוט מחבר שמונע נקיטת צעדים קיצוניים. בהקשר זה, החלטת ארדואן להטיל חרם היא בעלת משמעות כבדה. בכל יום שעובר אנשי העסקים הטורקים והישראלים מוצאים חלופות לצד השני ונוצרת מציאות חדשה שבה שיקום הסחר ההדדי, במקרה שהממשלות ירצו אותו, הופך ליותר ויותר קשה. במילים אחרות, מעטים הם הדברים המחברים אותנו לטורקיה כיום, ויהיה קשה לבנות קשרים חדשים בטווח הארוך.
על ישראל להיות המבוגר האחראי
גורם אחר שישפיע רבות על דינמיקת היחסים בין שתי המדינות הוא מאזן הכוח ביניהן. במשך עשרות שנים היתה קיימת אסימטריה לטובת טורקיה. המשמעות האסטרטגית של היחסים עבור ישראל היתה כה גבוהה, שאנקרה קבעה את קצב ועומק היחסים. הנורמליזציה האחרונה בין אנקרה לירושלים התרחשה במציאות שונה: מעמדה של ישראל התחזק בעקבות שיתופי פעולה במזרח הים התיכון והסכמי אברהם, וטורקיה, לעומת זאת, נתפסה כמבודדת ומוחלשת. לראשונה בתולדות היחסים ישראל יכלה להכתיב את קצב התקדמותם.
כעת המצב מאוד נזיל. באנקרה וגם בירושלים קיים ביטחון עצמי גדול, אך יש בשתי המדינות גם נקודות חולשה. למרות יותר משנה של לחימה, ישראל טרם השיגה את מטרות המלחמה. המצב הלא יציב בסוריה עוד עלול להתהפך על טורקיה. כמו כן, מוקדם עדיין לדעת מה יהיו השלכות ממשל טראמפ החדש על המזרח התיכון. מאזן הכוח בין אנקרה לירושלים עלול להשתנות, וכל שינוי כזה ישפיע גם על היחסים ביניהן.
ישראל וטורקיה נמצאות כעת באחת התקופות המורכבות והמאתגרות ביחסיהן, שבה קיימים סיכונים ברורים והזדמנויות מוגבלות. לצד צורך אמיתי להיערך לכל תרחיש אפשרי, במיוחד בסוריה, עדיין כדאי לכוון את החשיבה למקסום ההזדמנויות הקיימות, ולהימנע מהגדרת טורקיה כאיום על ישראל. לצד הזהירות המתבקשת, על ישראל להיות "המבוגר האחראי" ולפעול בהיגיון, למרות הרגשות העולים למשמע עוד נאום עוין של ארדואן. האינטרסים של ישראל באזור דורשים בעת הנוכחית מציאת "מודוס ויוונדי" (הסדר זמני) עם טורקיה. דבר כזה מורכב, רגיש ולא פופולרי, אך הכרחי.
ד"ר רמי דניאל הוא מומחה ליחסי ישראל־טורקיה וחוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי INSS
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו