נפתח בתובנה מושכלת ומבוססת מידע: לא יהיה הסכם נורמליזציה עם סעודיה לפני כניסתו של דונלד טראמפ לבית הלבן, אף שיש לקראת זה הכנות, שיחות ודיונים קדחתניים בין אנשי טראמפ לכל הנוגעים בדבר, לרבות ישראל. את החצי הראשון של המשפט אני מצטט מפיו של דיפלומט סעודי בכיר (אישיות שעמה אני בקשר מאז הסכמי אברהם), והוא זה שפנה אליי לאחר הפרסום אתמול בישראל בדבר התקרבות לנורמליזציה.
נזכיר כי האפשרות הזו פורסמה ב"ישראל היום" בחודש אוגוסט מפי גורם מדיני ישראלי בכיר מאוד, שהסביר כי הפסד של הדמוקרטים בבחירות עשוי דווקא להאיץ נורמליזציה בתקופת הביניים, כי אז יקל על הנשיא ביידן לקבל אישור לכך מהקונגרס. הקונגרס יידרש לאשר הסכם כזה בשל החלק של הסכם ההגנה הביטחוני בין סעודיה לארצות הברית, והרפובליקנים לא מתלהבים לאשר הסכם שכזה.
אלא שלפי גורמים המעורים בסוגיה, האפשרות הזו ירדה מהפרק גם בשל החלטה משותפת של הנשיא היוצא ביידן עם הנשיא החוזר טראמפ. לממשל טראמפ כוונות להפעיל מחדש את התוכנית לסידור מחדש במזרח התיכון. בשל המלחמה שנפתחה בשבעה באוקטובר, ולאור שינוי תמונת יחסי הכוחות באדיבות ההישגים הישראליים בלבנון ומול איראן, שחוללו מהפכה ממש – התוכנית החדשה הזו בת-מימוש יותר מתמיד.
בנוסף, גם אם לממשל היוצא היה סיכוי לקדם הסכם משולש עם סעודיה וישראל, שתי המדינות השותפות מעוניינות להמתין לטראמפ, הנוח בהרבה מבחינת שתיהן. לא בכדי שליחו של טראמפ, סטיב וויטקוף, ביקר באזור בימים האחרונים ונפגש בריאד עם השושבין העיקרי מוחמד בן סלמאן (MBS), יורש העצר הסעודי, האיש שאיתו אפשר לעשות ביזנס, כמו שטראמפ אוהב.
נכון לעכשיו, לפי דברי הדיפלומט הסעודי שאושרו גם על ידי שני גורמים ישראלי ואמריקני, השיחות הלא-רשמיות בונות את תוואי ההסכם בשני מישורים: האחד משולש – ישראלי-אמריקני-סעודי, שיעסוק בהיבט הביטחוני לרבות ברית הגנה והתייחסות לסוגיית הקמת מתקן גרעין אזרחי סעודי. השני אזורי, שישתף את רוב מדינות האזור מהמפרץ ועד לבנון (לפי דרישה של צרפת), ויהיה מקיף דוגמת "תוכנית המאה" ואף הרבה יותר – "מגה-תוכנית". הבעיות במישור הראשון הן היקפה של הברית הביטחונית והצורך באישור הסנאט לברית שכזו. הקלף הישראלי החזק הוא הידיעה כי אם הברית תכלול את ישראל לרבות נורמליזציה, סיכוייה לעבור את הסנאט גבוהים.
המישור השני יכלול בתוכו, לבד מהתוכניות הכלכליות המקיפות, פיתוח אזורי נרחב במימון של מדינות המפרץ במדינות החלשות – ירדן, לבנון וגם הפלשתינים. כאן נעוצה המחלוקת העיקרית, לפחות לכאורה. הסעודים חזרו ואמרו כי פתרונה של הבעיה הפלשתינית והקמת מדינה עבורם היא חלק בלתי נפרד מהנורמליזציה.
מנגד, גם הם לא סומכים ולו במעט על הרשות הפלשתינית, שבעיניהם היא מושחתת ולא יעילה. לכן דרשו רפורמות ושינויים מרחיקי לכת בה. בפגישה שהייתה בריאד בינואר השנה, בהשתתפות היועץ לביטחון לאומי הסעודי ובכירים נוספים, וראשי המודיעין הפלשתיני, המצרי והירדני, הובהר לפלשתינים כי רק שינויים מרחיקי לכת בהנהגת הרשות ובהתנהלותה יביאו לתמיכתם בהשתתפותה בתוכנית "היום שאחרי".
הדיפלומט הסעודי אומר כי החלפת ראש הממשלה הפלשתיני הייתה חלק מהיענות אבו מאזן לדרישות, וכי לאחר בחירת טראמפ ניכר שיש התקדמות נוספת, לרבות המבצע נגד הג'יהאד האסלאמי וחמאס בג'נין.
בישראל, או לפחות בקואליציה הנוכחית, יתקשו לקבל התקדמות למדינה פלשתינית, גם אם מדובר רק במס שפתיים. גם למעורבות של הרשות הפלשתינית בניהול אזרחי של הרצועה יתקשה נתניהו לקבל הסכמה. המשמעות היא כי לכשיתקדמו המגעים לקראת סיום, נתניהו יצטרך להתעמת עם השותפים הקואליציוניים על סעיפים אלה.
הוא יציג את התמורה הנכבדה, אבל בסוף יצטרך להחליט: הסכם היסטורי וארגון מחדש של המזרח התיכון כולו, גם במחיר החלפת הקואליציה, או המשך שליטה ישראלית על הרצועה והקפאת המצב ביהודה ושומרון. זו הדילמה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו