מתווה העסקה החדשה: נתניהו קונה זמן ומנטרל את לחצי הקואליציה וההפגנות

המתווה המחודש לעסקה לשחרור החטופים מארגן מחדש את הלחצים הפוליטיים בתוך הקואליציה ומחוצה לה על ראש הממשלה נתניהו.

באופן המיידי ביותר, נראה שנמצאה הנוסחה להותיר את בני גנץ בתוך הקואליציה בלי לענות על כל האולטימטום הרחב שהציג ובדרך הקלה יחסית: להניח מתווה מחודש על שולחן המשא ומתן שבו ישראל שוב הולכת כברת דרך משמעותית לכיוון דרישות ארגון הטרור חמאס ולהמתין. עוד לפני שידרשו כאן להסכמת הקבינט הרחב - חמאס יצטרך לאשר את פרטי המתווה. ההיסטוריה העכשווית מלמדת שלא בקלות יאמרו שם כן לעסקה שלא כוללת את סיום המלחמה באופן רשמי ומוחלט.

בשלב הזה, מי שאמר לא מזמן שהחזרת החטופים היא היעד הראשון במעלה לא יוכל לצאת מהקואליציה, לפרק את קבינט המלחמה ולהותיר את גורל העסקה בידי סמוטריץ' ובן גביר. גנץ יידרש לחישוב מסלול מחדש ולהישאר כל עוד המשא ומתן מתקיים ויש סיכוי סביר לעסקה.

כשאפילו יו"ר האופוזיציה לפיד מציע רשת ביטחון לממשלה כדי להעביר עסקה - מר ממלכתיות לא יכול ללכת הביתה. בדרך הזו - נתניהו מקבל את רשת הביטחון החשובה לו - שותפות עם המחנה הממלכתי גם כלפי פנים אל מול הציבור היהודי המשרת וגם כלפי חוץ אל מול הממשל האמריקני שרואה ממשלה רחבה שמובילה כנראה ביעד הבא גם לטיפול בחיזבאללה.

ומה באשר ללחצים מתוך ה-64? בסביבת נתניהו הביעו תסכול מההתנגדות האוטומטית של בן גביר, סמוטריץ' וחברי כנסת מהליכוד מיד עם צאת השבת. לדבריהם - מדובר בחבורה שטרם נחשפה לפרטי העסקה ולכן ההתנגדות האוטומטית היא ניסיון לצבור נקודות ולא התייחסות למהות. ככל שיעבור הזמן - ההערכה היא שהתנגדות בן גביר וסמוטריץ' לעומת האולטימטום המידי של גנץ תתארך והאיום על הפלת הממשלה ייצא לפועל רק באישור העסקה בממשלה - עד לרגע הזה יש עוד כברת דרך לעבור ולממשלת ה-64 לא נשקף איום בטווח הנראה לעין.

הזמן הוא המימד החשוב ביותר בהצעה הנוכחית

נתניהו מצידו קונה את הזמן הנדרש מול הקואליציה והלחצים מבית, גם מנטרל את ההפגנות ההולכות ומתהוות ברחובות, שהרי הוא לא עוד גורם המעכב עסקה אלא מקדם אותה, ובעיקר - צפוי להגיע ולנאום בקונגרס בעוד שבועות ספורים מעמדה נוחה יותר לממשל (עד לרגע שבו ישא את הנאום).

הזמן הוא המימד החשוב ביותר בעסקה הזו: ביידן קונה בעזרת העסקה, אם תצא לפועל, זמן שקט בפרקים קצובים בני 42 ימים כל אחד, שמגיעים עד למועד הבחירות. נתניהו קונה זמן לטובת יעדים נוספים על הפרק - השבת החטופים, ניסיון לגבש עסקה שתוביל להגליית ראשי חמאס מהרצועה וכמובן, סופסוף - טיפול בגבול הצפוני והשבת התושבים שם לבתיהם.

במפלגות החרדיות עסוקים בצרות אחרות. בהינתן הדיון המתקיים בבג"ץ והדרך הסלולה לגיוס בני הישיבות, הם יידרשו להחליט מהיכן נוח יותר לקיים מאבק ב"גזירות בג"ץ". נתניהו ינסה לשכנע אותם שמנעמי הממשלה עדיפים על מדבר אופוזיציוני תוך מאבקים חסרי סיכוי.

ומה קורה בליכוד? שם דווקא לא נשמע קולם של השרים שיידרשו לאשר את המתווה בקבינט הרחב - ההערכה היא בעקבות שיחות איתם, שכל מתווה שלא יכלול את המילים המפורשות "סיום מלחמה" יזכה לתמיכתם, ולחברי הכנסת מהעשירייה השלישית אין לאן ללכת, כשניסיונות הפלת הממשלה הם בעיקר מן השמאל המגבה עסקה.

אם הגעתם עד הלום ומלמלתם לעצמכם כי המאמר עוסק בשיקולים הפוליטיים של כל חברי הקואליציה הרחבה אך לא במהות - אתם כמובן צודקים. בשלב הזה כל עוד שוב ממתינים לתשובת חמאס, פחות חשוב מה יאמרו היהודים עד שחמאס יגיד את צמד המילים: רוצה אני. האינטרס הפוליטי של נתניהו הוא לדחות את העיסוק בוויתורים הנלווים לעסקה, לשלב שבו היא אכן תצא לפועל. אז תעלה מורשתו למבחן - האם לשאת ולתת עם ארגון טרור והחזרת מאות מחבלים לשטח היא המורשת שירצה שתקשר בשמו?