במו ידיהם, שרי הקבינט וראש הממשלה מאריכים את הלחימה ברצועת עזה, מרחיקים את כניעת חמאס ומדללים את הסיכויים להחזרת החטופים. על מחיר החיים שמשלמים חיילינו בעומק שטח האויב לא נרחיב. די לראות את שמות הנופלים בשבת, המצטרפים לרשימה ארוכה מדי של גיבורים שנפלו בהגנה על ישראל ועל הבטחת עתידה.
בעוד מאז תחילת המלחמה ישראל מחזיקה ביד אחת ביעד השאפתני אך הראוי, להשמיד את יכולות השלטון והצבא של חמאס, ולאחר מכן אף צירפה אליו את השבת החטופים - בידה השנייה היא מאריכה את אורך הנשימה של הארגון בכל פעולה שנקטה בחודש האחרון: אספקת הסיוע, הכנסת הדלק והחתירה לסיום.
אורך נשימה
לצד פעולות המלחמה המוצלחות של החיילים בשטח, נעדרת הסתכלות מתכללת על הצעדים הנדרשים להשגת יעדי המלחמה, ובהם פגיעה בתשתיות האזרחיות של חמאס. רק ביום שישי פרסמנו בעיתון זה כיצד משרד הביטחון עוצם עיניים אל מול שיתוף הפעולה של האו"ם עם ארגוני צדקה של חמאס, שהוכרזו ארגוני טרור ושפועלים מול האוכלוסייה ברצועה כל העת שבה מועבר הסיוע ההומניטרי פנימה.
לא רק זו, בישראל אפילו מודים שחרף הידיעה שארגוני טרור מוכרזים פועלים ברצועה בחסות האו"ם - אין ידם משגת לעצור אותם. כאילו לא למדנו כלום משורת המחדלים הארוכה שהובילה למתקפת הפתע של 7 באוקטובר.
מעיון באורך הדרישות שמציג ארגון הטרור הרצחני, שאנס, שרף וערף ראשי אזרחינו רק לפני חודשיים לטובת החזרת החטופים, אפשר היה לטעות ולחשוב כאילו הארגון הנרדף שאלפים מלוחמיו כבר נהרגו על ידינו הוא שידו על העליונה.
התחושה הזו, גם אם היא לא משקפת את הפגיעות שספג הארגון בשטח - כן משקפת אורך נשימה. היא גם יכולה להשתנות בשורה של החלטות פשוטות, בהובלת הדרג המדיני: לעצור את העברת הדלק שמשאיר את חמאס במחילותיו ושמאפשר לו להמשיך במתקפות יזומות על כוחותינו, לצמצם למינימום את העברת הסיוע באמצעות ארגונים חלופיים במקום האו"ם, ולסגור לאלתר את מעבר כרם שלום שמחדש את התלות העזתית בישראל.
ההחלטות הכאילו־מוסריות של ממשלת ישראל, גם אם הן נכפות מצד ארה"ב, משקפות סולם ערכים פגום. כאילו חיי החטופים בעזה לא משתווים לחיי העזתים, שלטובתם מועמדות מאות משאיות סיוע מדי שבוע. כאילו אלה שנחטפו מבתיהם אחרי התעללות ורצח בני משפחותיהם אינם בני־הגנה עולמית, כזו שמזדעקים עבורה במוסדות האו"ם הצבועים.
עוזרים למפלצות
בעוד בארה"ב ובאו"ם יכולים לשגות בסולם הערכים שלהם - לממשלת ישראל אין את הזכות הזו. אגב, את סולם הערכים העקום הזה אנחנו מכירים עוד מלפני המלחמה. למשל, הפעילות במעברים המשיכה בזמן ששניים מאזרחינו היו חטופים שם לצד שתי גופות חיילינו. גם הפועלים העזתים המשיכו להתפרנס בישראל באלפיהם, בזמן שמעת לעת שוגרו אלפי רקטות במטרה לרצוח אותנו.
רוצים נתונים המשקפים כמה עקום זה? בזמן שחטופינו נמצאים במצב לא ידוע בעזה, סובלים מרעב ומקור וחמאס מסרב לדון בהחזרתם - מתאם פעולות הממשלה בשטחים, הפועל תחת משרד הביטחון, מפרסם השבת שבית חולים שדה ברפיח, המופעל על ידי הסהר האדום, צפוי להתחיל לטפל בחולים בימים הקרובים.
ארבעה בתי חולים שדה נוספים שנמצאים בתהליך הקמה צפויים להיות פעילים בימים הקרובים. הושלם השלב הראשון של הקמת קו מים ממתקני התפלה ניידים הממוקמים בצד המצרי, ועד לאזור רפיח. בשישי הועברו לרצועת עזה 49 משאיות סיוע הומניטרי, וכן ארבע מכליות גז לבישול. מכליות דלק נכנסו לאורך כל השבוע שעבר.
הסיוע הזה, להבדיל ממה שמנסים להסביר, לא מבדיל אותנו ממפלצות חמאס - להפך, הוא מסייע לאותן מפלצות להמשיך להתעלל באזרחינו שם, ונותן להם אורך רוח להילחם בחיילינו.
בכלי ה"עזרה לחפים מפשע", ישראל לא דואגת לתושבי עזה. היא מתאכזרת לאזרחיה תחילה, וכנזק משני מסייעת לארגון הרצחני במקום להוביל למיטוט חמאס כפי שהכריזה בעצמה. זו לא איוולת וזו לא טיפשות - זו אכזריות במקרה הרע ועצימת עיניים במקרה הרע פחות. הגיע הזמן להיפוך בסולם הערכים של הדרג המדיני: אנשינו תחילה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו