חטופים כעת, הראש של סינוואר אחר כך: המסקנה המתגבשת לאחר האסון בסג'עייה | פרשנות

שלושה חטופים נורו בשוגג על ידי כוח צה״ל. שמונה מילים מטלטלות. ארוע טראגי, כפי שציין דובר צה״ל, תא״ל דניאל הגרי, שהפך למבשר הלאומי. תקלה שאסור לה לחזור. תקלה שחבל שקרתה.

התאונה הטראגית שינתה לעד גם את חייהם של החיילים הפוגעים, ויש לתהות אם שמונה המילים יביאו לשינוי קונספציה, להתנהלות אחרת ולחשיבה מחודשת, על הדרך שבה יש לפעול בסוגיית החטופים והחטופות.

עם ישראל נע תדיר בין סקנדל לפסטיבל. ממצב שחייבים להיכנס לעזה ולשטח אותה, לחסל את החמאס ולא משנה המחיר, ועם ישראל חי וכל הכבוד לצה״ל, לבין הפגנות שקוראות לעצור הכל ולהחזיר כעת את החטופים ולא משנה המחיר. עכשיו. מיד. רוצים את החטופים חיים בבית היום ולחימה אחר כך.

כל יום שעובר מסכן את חיי למעלה מ-120 החטופות והחטופים, ש נמצאים בידי חמאס והג׳יהאד האסלאמי. מדי יום המבשר הלאומי מודיע על עוד גופות של חטופים שצה״ל מחלץ מהשטח, בעקבות מידע מודיעיני. ולצד טור השמות של החטופים שהוחזרו בחיים, הולכת ועולה עמודת הגופות.

המחאה הספונטנית בשישי בלילה בתל אביב, שהחלה בקריאה בפייסבוק של משפחות החטופים, מתכתבת עם התחושה בציבור שיתכן וההנהגה ויתרה על יתרת החטופים. יצליחו לחלץ, מעולה. לא יצליחו - זה חלק ממחיר הלחימה והמחדל של ה-7 באוקטובר. התחושה התעצמה ב-3 בדצמבר אז החליט ראש הממשלה, בנימין נתניהו, להפסיק את המו״מ בקטאר, ולהחזיר את הצוות לישראל. נכון, החמאס לא עמד בתנאי העסקה, אבל האם נכון היה לעשות שרירים דווקא בנקודה הזאת? מכאן, התחושה שוויתרו עליהם.

אם זה נכון, הדבר מצביע, לדעתי, על חוסר הבנה מוחלט של ההנהגה על שעובר על הציבור, שטרם עיכל את שקרה באוקטובר. אנחנו עדיין חיים את טראומת רון ארד שחיה ונוכחת איתנו, ומדובר על חייל אחד, נווט בחיל האוויר, שנפל בשבי בשנת 1986. בשלב מסוים ניתן היה לחלץ אותו תמורת סכומי כסף גדולים וראש הממשלה סירב לנהל מו״מ. עקבותיו אבדו לעד.

אם יהיו לנו 130 רון ארדים, לא בטוח שנעמוד בזה והטראומה הלאומית עלולה להתעצם עד לנקודה שאין דרך להעריך עדיין לאן תוביל.

משפחות החטופים לא מוכנות להיות רון ארד ודורשות לשחרר ובכל מחיר. אין ספק שדרישתם תעלה ותייקר את מחיר העסקה, ועלולה לעלות, לחברה הישראלית, במחיר דמים כשהמשוחררים יפגעו בנו בעתיד.

אבל דווקא בנקודת זמן זו, וכדי למנוע טראומה לאומית נוספת, ההנהגה חייבת להניח, לפתחו של העולם ושל החמאס, הצעה מרחיקת לכת. קחו את כל האסירים. עד האחרון שבהם. לרוקן את כל בתי הסוהר. לנהל מו״מ גם על גורלו של סינוואר, כולל יציאתו מעזה. להחזיר את כל החטופים החיים ולחלץ את הגופות של כולם, כולל אורון שאול והדר גולדין וכל ישראלי שבידיהם. כולם.

כפי שהיה בטבח באולימפיאדת מינכן, גם אם סינוואר יימלט מעזה, נסגור אתו חשבון. כי דם הנרצחים והנרצחות, החיילות והחיילים, על ידיו, והוא בן מוות. וכעת, להחזיר אותם לפני שטור הנרצחים יגדל.