אי אפשר לזלזל בתמיכה החמה שהפגין אתמול בישראל נשיא ארה"ב ג'ו ביידן. זאת לא נאמדת רק במילים שנאמרו לעם היושב בציון, אלא בעיקר בתחמושת, בגיבוי מדיני וכן בעוצמה צבאית לצידה של ישראל אל מול האיום מצפון. לתמיכה הזו יש מחיר. והגם שלא היה נעים לדון בו בזמן שהנשיא הנדיב עוד שהה בארץ, עם המראתו מישראל, ועל רקע התחדשות המטחים על מרכז הארץ מעזה – אי אפשר להמשיך ולהכחיש אותו. 100 מיליון דולרים לרצועת עזה, מסדרון הומניטרי דרך מצרים למעבר תרופות, מים ודלק, ובלי אף תמורה בצד הישראלי.
בזמן ש־200 חטופים, ובהם תינוקות וילדים, נשים וזקנים, מוחזקים בידי האויב, ממשלת ישראל ויתרה על קלף מיקוח חיוני לשמירה על חייהם והחזרתם לגבולות ישראל. היא אפשרה למדינה שלישית לרופף את הסגר שהוכרז על הרצועה והרחיקה עוד יותר כל סיכוי לעסקת החזרת השבויים.
מדינת ישראל תחת הנהגתו של נתניהו והשדרה הפיקודית הצבאית הנוכחית פועלת כך כבר שנים. חרף הדרישה למנוע צעדים הומניטריים שונים כדי להחזיר את גופותיהם של הדר גולדין ואורון שאול – הממשלה התעלמה והמשיכה לחזק את חמאס.
וכעת, כשיש מאות אזרחים חיים בידי ארגון טרור רצחני, שוב אנו רואים אותה התנהלות מופקרת. חמאס יקבל לידיו כסף וסיוע, כי אין לארה"ב כל יכולת להבטיח שהאספקה לא תגיע אליו כפי שנעשה בסיוע של אונר"א, וישראל תקבל מחמאס עוד רצח ודם. ככה פשוט.
לא סתם בישיבת הקבינט הראשונה לאחר פרוץ המלחמה יזם השר ישראל כ"ץ את ההחלטה "הומניטרי תמורת הומניטרי" שהתקבלה פה אחד ולפיה סיוע יינתן רק בתמורה להתקדמות בהחזרת החטופים לביתם. ישראל פעלה לנתק את אספקת החשמל, המים והדלק לעזה, וביד השנייה כעת פותחת את השיבר בלחץ אמריקני.
ושוב בישיבת הקבינט האחרונה נאבקו שרים בקבינט כמו כ"ץ, סמוטריץ', בן גביר ואחרים נגד פתיחת המצור על עזה ואחרי דיון של שעות נמנעה קבלת החלטה בנושא.
השרים הבינו שמנוף הלחץ ההומניטרי על הרצועה משמעותי לחייהם של החטופים. גם נתניהו, בסדרה של התבטאויות מתחמקות, הודיע שלא יינתן סיוע לרצועה, ואז מגיע הנשיא האמריקני ומחליט עבור מדינת ישראל בקבינט המצומצם שאותו הסיוע בדיוק יעבור.
אם זה לא היה מבהיל כל כך היינו יכולים לצחוק על היותנו מדינת חסות אמריקנית. הכרת הטוב לארה"ב נעשית על גבי גורל החטופים, כשהדרג המדיני מובל במקום להוביל ומספק הסברים קלושים אגב כך. מגיע לנו יותר מזה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו