הילדים שהפכו לסמל אינם אחרי שנה וחצי של תקוות ושמועות: נקבע מותם של שניים מבני משפחת ביבס - הבן כפיר ואחיו הגדול אריאל, שהפכו לסמל מאז נחטפו ב-7 באוקטובר ועל פי הממצאים נרצחו בשבי. האב ירדן, ששוחרר מהשבי אחרי 484 ימים, יתאבל עליהם עם משפחתו. לפי הודעת צה"ל הגופה הנוספת שנמסרה אינה של שירי ביבס, ולא נמצאה התאמה לאף חטוף או חטופה אחרים. מדובר בגופה אנונימית ללא זיהוי.
"זו הפרה חמורה ביותר של ארגון הטרור חמאס אשר מחייב על פי ההסכם להשיב ארבעה חטופים חללים. אנחנו דורשים מחמאס להשיב הביתה את שירי ביחד עם כל חטופינו", נכתב בהודעת צה"ל.
בני משפחת ביבס בהצהרה מיוחדת מכיכר החטופים בת"א (28.11.23) // שמואל בוכריס
משפחת ביבס מניר עוז נחטפה בשבת השחורה. שירי, שאבא שלה יוסי עלה מארגנטינה בגיל 18, התחתנה עם ירדן ביבס, ויחד נולדו להם שני בנים. הבכור אריאל זכה מאביו לכינוי ״הג'ינג'י התימני הראשון״, ילד חכם ושובב. כפיר, שהפך לסמל מיד עם פרסום תמונתו ב-7 באוקטובר, נולד כארבע שנים אחריו. סרטונים של ירדן מנשק אותו על גבו וגורם לו להתפקע מצחוק הם זכר לחיים השמחים שלהם בקיבוץ.
באותה שבת השתלטו המחבלים על ניר עוז, הם הגיעו לביתם של משפחת ביבס, חדרו את הדלת הנעולה על ידי מברגה וציוד שהביאו איתם ונכנסו אל הממ"ד, שם התחבאו הארבעה. האב ירדן דיווח למשפחתו בזמן אמת על כניסת המחבלים וכתב "זה מרגיש כמו הסוף". הוא ניסה להגן על המשפחה עם נשקו האישי והותקף.
בתמונות הוא נראה כשהוא על אופנוע בין שני מחבלים, פצוע ומדמם מראשו, בעוד המחבל אוחז בפטיש עם סימני דם. במהלך המתקפה נהרג גם הכלב של המשפחה - טוני.
ירדן בן ה-34 נחטף בנפרד ממשפחתו, כשהוא פצוע. הסרטון של שירי מנסה לגונן בידיה על שני ילדיה, כשמבט מבועת על פניה ומסביבה מחבלים רבים ואכזריים, הפכה לסמל החטיפה, ולא נתנה מנוח לאימהות רבות ולכולם. בכל יום ניסו רבים לדלות פרטי מידע, האם המשפחה מניר עוז ברשימה, ותמונותיהם הופיעו בעיתונים, בטלוויזיה, וברחבי הרשת עם הסמל הכל כך מזוהה עמם – שיערם האדמוני.
"זה מרגיש כמו הסוף"
בשנה שעברה, לפני שנה ויום בדיוק, טענו בארגון הטרור הרצחני חמאס כי שלושת בני המשפחה מתים והאשימו את צה"ל. בישראל לא יכלו להישאר אדישים וזמן קצר לאחר מכן הודיע דובר צה"ל כי הוא בודק את מהימנות טענת חמאס, לפיה בני המשפחה נהרגו במהלך הפצצות צה"ל ברצועת עזה במלחמת חרבות ברזל.
גם הוריה של שירי, יוסי ומרגיט סילברמן נרצחו בשבת השחורה.
בבוקר הפעימה השנייה, קרוביהם של הביבסים פרסמו פוסט, שבו כתבו על הימים הקשים שעוברים עליהם והביעו ביקורת על התקשורת והממשלה:
"בוקר 477. גם הלילה לא נחה נפשנו. אתמול בשעה 16:00, כשהתפרסמה רשימת המיועדות לשחרור - קרס עלינו עולמנו. למרות שהכינו אותנו לכך, קיווינו לראות את שירי והילדים ברשימה, שהייתה אמורה להיות רשימת אזרחיות.
"בערב, כאשר הדלקנו חדשות, הכאב שלנו, המאבק שלנו, ובעיקר השיח הכל כך חשוב על המורכבות והאסון על כך שהם לא ברשימה נעלם מפיהם של השדרנים באולפנים. האם החשש הכבד לחייהם מבטל את העובדה שהם אזרחים בשבי שצריכים לחזור הביתה? האם החשש הכבד לחייהם מבטל את העובדה שהמדינה מחויבת בעיסקה זו להעניק לנו וודאות? האם החשש הכבד לחייה של שירי אומר שכבר אין צורך לשים את תמונתה כאזרחית חטופה בעזה שגורלה אינו ידוע? התשובה היא לא".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו