השיח מול האמריקנים: לגרום לממשל ביידן לעבור מאמירות למעשים

היועץ האמריקני לביטחון לאומי ג'ייק סאליבן נחת אמש בישראל לפגישות עם מקבילו ראש המל"ל צחי הנגבי ועם רה"מ, הנשיא, והשרים דרמר, גלנט וכהן. מייד אחריו יגיע שר החוץ בלינקן שייפגש עם רובם.

הרבה נכתב לקראת הפגישות ומרבית הפרשנים גם "יודעים" כבר על מה ידברו, מה כל צד יציג, על מה יסכימו ועל מה לא, אנסה לא לחזור על הדברים, אלא להדגיש מה חשוב לעשות ומה אסור לעשות.

עם בחירתו מחדש, העמיד רה"מ נתניהו בראש סדר העדיפויות שלושה נושאים: איראן, הרחבת הסכמי אברהם וצרוף סעודיה, טיפול בנושאי פנים. אין ספק ששני הראשונים יעמדו במרכז השיח ואילו לנושא השלישי אין מקום, הוא עניינה הבלעדי והפנימי של ישראל.

האינטרס הישראלי

האורחים יבואו כמובן עם רשימת נושאים משלהם: איראן (בגישה קצת שונה מאתנו), הבעיה הפלשתינית, מדיניות הממשלה בהר הבית ובאיו"ש והשפעתה על היחסים עם ירדן ומצרים, רוסיה (כולל בסוריה) ואוקראינה, סין, מדינות המפרץ, וניסיון להבין כיוונים מרכזיים בנושאי הפנים.

בנושא הפלשתיני חשוב להציג מדוע אין לנו בעצם פרטנר למו"מ אמיתי בשלב הזה, במיוחד לאחר שאבו-מאזן בחר לתקוף את ישראל בשדה הבינלאומי ועל כך עליו לשלם מחיר. חשוב להרגיע את האורחים שאין לממשלה החדשה כוונות לשנות את הסטטוס קוו בהר הבית, וכמו שבכירים ירדנים מתבטאים מדי פעם בדרך לא מקובלת, כך יהיו מדי פעם אירועים מקומיים של בכירים ישראליים, צריך להבין ולקבל את הקשרם ולהרגיע.

בנושא סין מומלץ לאמץ את הגישה האמריקנית, להעביר את הטיפול לפסים מקצועיים, ולהבהיר שבכל קונפליקט עמדתנו ברורה, והתהליכים הרגולטוריים שהחלו מלמדים על כך. כל ניסיון אמריקני להעלות שיח בנושאי פנים, חייב להידחות בנימוס ובתקיפות, תוך הבהרה חד-משמעית שמדובר בענייניה הפנימיים של מדינת ישראל.

אבל אסור להתבלבל, איראן חייבת להיות מרכז השיח, למרות שכוונת האורחים תהיה שונה. זה כולל את ההתנהגות האגרסיבית בגרעין, התמיכה בארגוני הטרור וחימושם בנשק מתקדם, הסכנות בהתקרבות לרוסיה והניסיונות להתבסס בסוריה. השיח על רוסיה, אוקראינה, סוריה ומדינות המפרץ חייב להיעשות מפרספקטיבה איראנית בלבד, זה ישרת אינטרסים ישראליים ויקל על העברת המסר שרק איום צבאי אמין ומוכנות אמיתית לפעולה, בתוספת לחץ כלכלי מסיבי ותמיכה אקטיבית במהומות יגרמו אולי לשינוי.

העצב החשוף: פגיעה בזכויות אדם

ארה"ב וישראל רואות כמעט עין בעין את תמונת המצב המודיעינית בגרעין, אבל חלוקות על חלק מדרכי הפעולה. טהראן מעשירה ל-60 אחוז, יכולה לעבור מיידית ל-90 אחוז, מייצרת אורניום מתכתי, צברה חומר בקיע ברמות העשרה שונות (עד 60) למספר פצצות, מונעת מהפקחים גישה לאתרים החשודים ומסרבת לענות על השאלות הפתוחות מול סבא"א.

איראן הפעילה סחיטה גרעינית שאילצה את רוברט מאלי, הנציג האמריקני לשיחות, ומנהליו, לפחות בשלוש הזדמנויות, להורות למנכ"ל סבא"א לסגת מכוונתו לפרסם דו"ח קשה על ההפרות האיראניות ולדרוש בורד מיוחד, או הפניית הנושא למועצת הביטחון של האו"ם (מחשש לוטו). ארה"ב והאירופיות מסרבות בשלב זה להפעיל סנאפ-בק שיחזיר את כל הסנקציות.

המהומות באיראן, פתחו לישראל ולארה"ב כר פעולה חדש ונרחב ואפשרות לחידוש שיתוף הפעולה ובכך השיחות חייבות להתמקד. דעת הקהל האמריקאית, שהפכה "אדישה" להפרות הגרעיניות, לא נשארה אדישה להרג נערות ונשים שנגע בעצב האמריקני הפתוח של פגיעה בזכויות אדם. זה, בנוסף לשיתוף הפעולה האיראני והרוסי בהרג נערות ונשים גם באוקראינה, יעזור להעביר מסר של צורך בשינוי אמריקני.

"לא" להסרת הסנקציות

ישראל תשמח להסכם מקיף שישבית את היכולת להגיע לגרעין, לתמיד ובכל המסלולים, אבל זה לא יקרה. הרעיון להציע מו"מ מבוסס "יותר תמורת יותר", כפי שהעלו לצערי גם כמה ישראלים בכירים, מוטעה מיסודו וישחק לידיהם של מאלי והאיראנים. סופו של המו"מ יהיה ללא ספק "הרבה יותר תמורת הרבה פחות". הסרת הסנקציות הנרחבת, כחלק מההסכם, תזרים לאיראן מיליארדי דולרים, תאפשר לה לשקם את הכלכלה ולהמשיך לתמוך בטרור, ותשלח מסר לשווקים כי עשיית עסקים עם איראן מותרת וכדאית. התמורה האיראנית תהיה מינורית, ולצד "הלבנת" חטאי העבר איראן תישאר קרובה לסטטוס מדינת סף גרעינית. ישראל חייבת להוריד בשיחות כל מחשבה על עסקה מעין זו.

לשלב ידיים במאבק בגרעין

ישראל חייבת להציג את היערכותה למערכה כוללת ורחבה מול איראן והגרעין, כולל פיתוח מערכת הנשק, שלפי גילויי הרמטכ"ל היוצא ממשיכה להתקדם בקבוצה חשאית באיראן, למרות ההכחשות.
ישראל וארה"ב חייבות לשלב ידיים במאמץ להחלשת הממשל ובפעילות אקטיבית לתמיכה במהומות, שהן ההזדמנות הראשונה מאז הפלת השאה לשינוי המשטר. הפעילות תכלול את המישור הכלכלי (ליבוי אי האמון במערכת הכלכלית והבנקאית, עידוד משיכת ההשקעות בבנקים ומיטוט הריאל), המודיעיני (שחרור מידע על בכירי משה"מ ועל תנועות הכוחות האיראניים), האופרטיבי (שיבוש יכולות מדינתיות ותעשיות מפתח, עידוד שביתות והמשך המב"ם), והמעשי (כולל העברת אמצעי לחימה פשוטים למפגינים).

הפעילות תעביר מסר למדינות המפרץ שארה"ב "החליפה דיסקט" והיא חוזרת לתמיכה במאבק המשותף מול איראן. זה יהיה הצעד הראשון להשבת האמון ולהרחבת מסגרת הסכמי אברהם, כולל סעודיה. ביידן התבטא לאחרונה ש"צריך לשחרר את איראן" וש"הסכם הגרעין בעצם מת", האמירות חייבות להפוך למעשים והמפגשים הקרובים הם פלטפורמה ליצור בסיס משותף למימושם.