בתום שלושה ימים עמוסים בגרמניה, חותם נשיא המדינה, יצחק הרצוג, את ביקורו במחנה הריכוז ברגן-בלזן לצד נשיא גרמניה פרנק-וולטר שטיינמאיר ונשיא המחוז מיכאל קרצ׳מר. בפתח הביקור, נשיא המדינה ונשיא גרמניה הניחו זר למרגלות האנדרטה שבאתר. לאחר הנחת הזרים פנו הנשיאים לאנדרטת היהודים שהוקמה לאחר המלחמה על ידי ניצולי המחנה. הרצוג נשא תפילת ״קדיש״ לזכרם של הנספים בשואה, באופן דומה לאביו, הנשיא השישי חיים הרצוג ז"ל, אשר הגיע לברגן-בלזן במסגרת ביקורו הממלכתי בגרמניה בשנת 1987, כנשיא ישראל הראשון לבקר בה.
ב-15 באפריל 1945, בשלהי מלחמת העולם השנייה, קבוצת קצינים בריטים שחררה את מחנה האסירים "ברגן-בלזן" מידי הנאצים. באותו השחרור השתתף אביו של נשיא מדינת ישראל, נשיאה השישי של ישראל, חיים הרצוג ז"ל, דאז קצין בצבא הבריטי. את תפילת "אל מלא רחמים" נשא הרב יענקל לנגיאל, אשר השתתף גם בטקס הזיכרון במחנה הריכוז ברגן-בלזן בביקור הממלכתי של שנת 1987.
לאחר מכן הקריאו צעירי האזור, גרמנים ויהודים, קטעים מיומנה של אנה פרנק, שנספתה במחנה בשנת 1945. שני הנשיאים נשאו דברים בפני האורחים והתייחדו עם זכרם של ששת מיליון היהודים, לצד אבן זיכרון אשר הונחה באתר בעת ביקורו של חיים הרצוג ז"ל, על רקע המנון "התקווה" המבוצע על ידי ניצולים בשנת 1945. השירה המצמררת הוקלטה על ידי כתב בעת הגעתו למחנה המשוחרר.
"מכובדיי, תמר לנדאו, בת העיר בויטן (Boyten), הייתה נערה צעירה, ביום שגורשה עם משפחתה, מיד אחרי ליל הבדולח, ונלקחה לעבודות כפיה. סופה של המלחמה תפס אותה כאן, במחנה הריכוז ברגן בלזן, כשהיא קופאת מקור וגוועת מרעב; ממתינה לתורה להישלח לצעדת המוות. לפני בואי לכאן, שוחחתי עם תמר, שבנתה את חייה בירושלים. היא שבה והזכירה לי, כיצד עם שחרור המחנה, נכנסה לכאן שיירה צבאית ובראשה קצין שנעמד על קופסת עץ וצעק ביידיש: מול מאות האנשים, מאות שלדי אדם: ״יִידְן, יִידְן, אֶס לֶעבֶּן נוֹךְ יִידְן״, ובעברית: "יהודים, חיים עוד יהודים". יש עוד יהודים בעולם! הקצין היהודי הזה, היה אבא שלי חיים הרצוג זכרו לברכה לימים נשיא מדינת ישראל.
"ארבעה עשורים אחר כך שב אבא לכאן, כנשיאה השישי של מדינת ישראל היהודית, העצמאית, האיתנה, והדמוקרטית. את ביקורו בחר אבי לפתוח כאן, במקום שבו אני חותם את ביקורי שלי, כשנשא דברים אל קורבנות השואה, וכך אמר: "בשם עם ישראל, בשמה של מדינת ישראל, אני נשבע לזכרכם כי לעד נאמנים נהיה לצו שהורשתם לנו: צו החיים". כך אמר אבא, וכך אני אומר היום, כנשיא מדינת ישראל – מדינתו של העם היהודי; כאן, במקום הנורא הזה, אנחנו זוכרים את הצו שמחייב את כולנו: צו חיים, צו של נצח ישראל, ושל החובה לפעול למענו בכל דור ודור.
"ידידי הנשיא, מחויבותך לזיכרון העבר וללקחיו, השלובה במחויבותך לעתידנו המשותף, הפכו אותך לאחד מידידיה הגדולים ביותר של מדינת ישראל בעולם כולו. פעם אחר פעם אתה מוכיח את היותך בעל ברית אמיץ, וידיד אמת, של מדינתנו ושל העם היהודי. אני מודה לך על מה שעשית ועוד תעשה".
במהלך הביקור במחנה הריכוז נפגש הרצוג עם הניצולים אלברכט ויינברג- אלברכט שמתגורר בעיירה ליר עם משפחתו, אותו מקום שנאלץ לעזוב במלחמת העולם השנייה; יֹוָן רייס- יֹוָן שלאחר המלחמה, למד תואר ברפואה, התחתן והקים משפחה; נעמי רינת שלמדה פסיכולוגיה בהולנד ובישראל ומתגוררת בארץ; מנחם ז' רוזנזפט שנולד במחנה העקורים של ברגן-בלזן וכיום בכיר בקונגרס היהודי העולמי ופרופסור למשפטים בפקולטה למשפטים של האוניברסיטאות קורנל וקולומביה בארצות הברית; יוכבד ריץ-אולווסקי, שאף היא נולדה במחנה עקורים בשנת 1947, בת לשני שורדי שואה מאושוויץ. לאחר שמשפחתה עלתה לארץ, אביה הקים את ארגון "שארית הפליטה", וועד שורדי ברגן-בלזן בארץ. כיום יוכבד ממשיכה את מורשתו של אביה כנשיאת הארגון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו