מול הסכם הגרעין, גם היכולות שישראל בונה כבר לא יועילו

החזרה לקרקע המציאות אחרי האופוריה בעת ביקור הנשיא ג'ו ביידן בישראל ובסעודיה, ההצהרות הלוחמניות של בכירים איראנים ונסראללה, וכינוס ועידת רוסיה/טורקיה/איראן בטהרן - כל אלה מחייבים הערכת מצב מפוכחת ובניית תוכנית לשימור ולהגברת ההרתעה מול איראן, חיזבאללה וחמאס והמשך השיח מול ארה"ב למניעת חזרה להסכם הגרעין הנוראי מ־2015.

לקראת ביקור ביידן הציבה ישראל כמה מטרות מרכזיות, שחלקן לא הושגו וחלקן הושגו באופן חלקי. למרות זאת, ישראל חייבת להמשיך בפעולותיה ובמאמציה, לאור האירועים באזור ואלו שצפויים בקרוב.

המשימה הקשה ביותר בביקור היתה הבהרת הסכנות בחזרה להסכם הגרעין, למרות שאיפות הממשל בראשות ביידן ושליחו רוב מאלי. במשימה זו נחלה ישראל, כצפוי, כישלון. הממשל ממשיך בנחישותו, בסיוע קולות לא אחראיים מישראל, לעשות כל טעות אפשרית על מנת לחזור להסכם. אמנם הרטוריקה האמריקנית תוקפנית ומציגה שלא יהיו יותר ויתורים ושההסכם הוא בבחינת "Take it or leave it", אבל זה לא באמת המצב.

מטרות המשנה בביקור, שעסקו בהידוק שיתוף הפעולה הטכנולוגי בין ישראל לארה"ב ובניסיון לקדם צעדי נורמליזציה ראשוניים מול סעודיה, הניבו הצלחות חלקיות. ההבהרות שהעיסוק בנושא הפלשתיני אינו ראוי בעת הזאת נפלו כנראה על אוזניים קשובות, למרות ההצהרות האמריקניות והסעודיות.

סבב השיחות האחרון בין איראן לארה"ב ולאירופים בקטאר נגמר בכישלון חרוץ וללא התקדמות. האיראנים הציגו דרישות חדשות ולא הסכימו לקבל את ההסכם שהושג בסבבים הקודמים. למרות זאת, הצדדים לא הציגו את הסבב ככישלון, ובימים אלו מתנהלים מגעים בין הצדדים לתיאום סבב נוסף, בין ארה"ב לאיראן ובין סבא"א (הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית) לבני שיחה בטהרן, כדי לנסות פעם נוספת "לרבע את המעגל".

ההסכם שהתגבש, וכונה "ההסכם של פוטין", אמנם לא נחתם, אבל העובדה שההסכם הגרוע הובל על ידי פוטין ונוסח על ידי שליחו אוליאנוב לא השתנתה. זה קורה בזמן שרוסיה ממשיכה בהתנהגותה התוקפנית באוקראינה, ואיראן מסייעת לה בלחימה ובמצור הכלכלי בעצות לעקיפת הסנקציות. למרות זאת, וכשפוטין מארגן מפגש פסגה באיראן עם ארדואן, ארה"ב ממשיכה ליישר קו עם ההובלה הרוסית במו"מ מול איראן.

ההסכם יסלול את הדרך לגרעין

מפגש הפסגה בטהרן הדגיש את האבסורד בהתנהגות האמריקנית והציב אתגרים לא פשוטים. במפגש המוזר הזה, שכותרתו הרשמית היתה דיון על סוריה, היו כנראה יותר אי־הסכמות מאשר הסכמות, משום שכל צד חיפש מענה לאינטרסים שלו, למרות ההצהרות הפומביות.

טורקיה חיפשה פתרון לשאיפותיה בצפון־מזרח סוריה, גירוש הכורדים והחזרת הפליטים הסורים. איראן חיפשה תמיכה בחזרה להסכם בתנאים שלה ועקיפת הסנקציות האמריקניות, ורוסיה חיפשה תמיכה איראנית ואולי טורקית באמל"ח ללחימה באוקראינה, אך בעיקר "להכניס אצבע לעין האמריקנית".

איך ניתן להסביר מפגש כזה ימים אחרי שאיראן שיגרה טרוריסטים לטורקיה לצורך פגיעה בישראלים והפרה את ריבונותה? איך המפגש מסתדר עם המאבק האידיאולוגי של האחים המוסלמים? ועם המאבק השיעי־סוני? כנראה מאבק האינטרסים ניצח.

החזרה להסכם הגרעין היא טעות חמורה, והבכירים לשעבר ובהווה שמצדדים בה גורמים נזק לישראל בהדלפת דעותיהם לתקשורת. זו זכותו וחובתו של מי שבתפקיד רשמי להציג את עמדתו, אבל רק בחדרים סגורים. ההסכם המתגבש, והסכנה שהוא יהפוך אפילו לגרוע יותר אם יתקבלו הדרישות האיראניות החדשות, מבוסס על ההסכם הגרוע מ־2015, עם ויתורים נוספים. הוא לא מתחשב בזמן שחלף ובזמן הקצר שנותר לפקיעת המגבלות. הוא לא מתחשב בממצאים מארכיון הגרעין ובהפרות שגילה מערך הפיקוח של סבא"א.

ההסכם יאפשר לאיראן הגעה ודאית לסטטוס של מדינת סף גרעינית ולפצצה, מה שיוביל למרוץ חימוש נרחב באזורנו. אין בו כלים ומנופים שיאלצו את האיראנים לנהל מו"מ להסכם "ארוך וחזק יותר" לפני פקיעתו, כפי שהבטיח ומבטיח הנשיא ביידן.

האיראנים יקבלו בחתימה מאות מיליארדים שיאפשרו להם לשקם את הכלכלה, להעצים את הפיתוח וההצטיידות הגרעינית והקונבנציונלית ולהגביר את התמיכה בחיזבאללה, בחמאס, בחות'ים ובטרור.

"שעון הזמן" שהצדדים מפעילים מבוסס על אינטרסים מקומיים. לאיראן אין תשובות לחקירות הפתוחות וחשוב להם להמשיך במצג שווא של שיחות עד לכינוס בורד סבא"א. ייתכן שאין בכוונתם להגיע להסכם, עד שיהפכו למדינת סף ויזכו להסכם בתנאים שהם יכתיבו. ויתור על חקירת התיקים הפתוחים ידרדר את מעמד סבא"א ויהפוך אותה ללא רלוונטית.

לאמריקנים נוח כנראה להמשיך את השיחות, לפחות עד בחירות נובמבר.

נרוויח זמן - במחיר כבד

אלה שטוענים כי החזרה להסכם גרועה מאוד, אבל זו האלטרנטיבה הפחות גרועה, כדי לקנות זמן שיאפשר להתכונן טוב יותר לקראת פעולה עתידית - טועים ומטעים. הזמן שישראל לכאורה "תרוויח" יהיה במחיר כבד. במסגרת הסכם, איראן תתקדם מאוד, ולישראל יהיה קשה מאוד להפעיל יכולות שלכאורה בנתה בזמן ש"הרוויחה".

ללא הסכם איראן תהיה בעמדת חולשה וללא לגיטימציה. לישראל ולארה"ב - אף שתנסה להתחמק - תהיה לגיטימציה לפגיעה כואבת בתוכנית.

הצהרות הבכירים האיראנים על היכולות הגרעיניות שלהם משדרות חולשה ופאניקה. ההצהרות נועדו בעיקר ללחוץ על ארה"ב לחזור להסכם. איראן רחוקה לפחות שנה וחצי עד שנתיים מהיכולת הטכנולוגית להפוך חומר בקיע ברמת העשרה גבוהה, שאותו היא קרובה להשיג, לפצצה. עובדה זו לא אמורה לגרום לישראל לשקוט אל שמריה במאמציה למנוע מאיראן הגעה לחומר הבקיע וליכולת לפתח מערכת נשק, בכל דרך שתידרש.

גם איומיו האחרונים של נסראללה ואיומי חמאס מלמדים על חולשה ופאניקה. עם זאת, ישראל לא יכולה לעבור לסדר היום על התגרויות חיזבאללה ושיגור כטב"מים לישראל שלוש פעמים לאחרונה, ושש פעמים בשנה האחרונה. כדי לשמר הרתעה מול לבנון ומול איראן, ישראל חייבת להגיב, ונסראללה נתן לה כלים לשנות את המשוואה בלבנון ולטפל, בתגובה להתגרויות, בנשק המדויק שמפותח ומיוצר לאחרונה על אדמת לבנון, בניגוד להבנות הלא־כתובות.

תגובה לא מידתית

מול חמאס בעזה, התגובה הישראלית לכל התגרות חייבת להיות בלתי מידתית, תוך ניצול ה"הזדמנויות" לטפל במנהיגים. זה יכול אמנם להוביל להסלמה ולהידרדרות, אבל צריך לקחת סיכון, אחרת ההרתעה תיפגע אנושות.

כמו כן, מנהיגי איראן חייבים להבין שהסתיים העידן שבו ראש התמנון, החתול, או האריה - כל אחד והדימוי שלו - נשאר חסין וייפגעו רק הזרועות המבצעות. נתניהו הכניס את השינוי הזה לתפיסת הביטחון ב־2018, וחייבים להמשיך לממשו.