אסון אקולוגי וכלכלי בשווי מאות מיליונים: כך הפקירה המדינה את ים המלח

בנוסף, הדו"ח מצביע על אובדן הכנסות למדינה בסך של למעלה מ-120 מיליון שקלים בעשור האחרון בגין פעילות כרייה שלא נגבו ממפעלי ים המלח, ועל היעדר דרישה לשיקום אתרי כרייה בהם הסתיימה הפעילות.

עיקרי הדו"ח

• חוסר אפקטיביות בפיקוח על פעילות הכרייה של מפעלי ים המלח, כשמשרד האנרגיה לא אסדר את הפעילות ולא קיבל דיווחים על כמויות החומרים המופקים מאז 2011.

• הפסד למדינה של מאות מיליוני שקלים מאי גביית היטלים והטמנה, כולל למעלה מ-120 מיליון ש"ח בגין פעילות כרייה בעשור האחרון ו-90-135 מיליון ש"ח מהיטלי הטמנה ב-2023 בלבד.

• נזקים סביבתיים חמורים לאזור, כולל 8 אירועי דליפה לשמורת מדבר יהודה מאז 2020 והתייבשות של כ-250 קמ"ר משטח ים המלח מאז חקיקת חוק הזיכיון.

• אין טיפול הולם בפסולת התעשייתית המצטברת בכמויות עצומות, הכוללת 15,000 טון בוצה מלחית ו-2 מיליון טון פסולת מלח מדי שנה וזיהום קרקע של כ-300,000 קוב עקב פינוי מזוט.

• רשות מקרקעי ישראל לא מימשה את תפקידה כנאמן הציבור, לא בחנה את האפשרות לצמצם את שטח הזיכיון (כ-240,000 דונם), לא קיימה סיורי פיקוח ולא עדכנה את גובה דמי החכירה לאורך השנים.

כאמור, הדו"ח מצביע על כשל חמור בפיקוח ממשלתי על פעילות חברת מפעלי ים המלח (מי"ה). עד שנת 2009 לא התקיים פיקוח כלל על פעילות הכרייה הנרחבת בים המלח. למרות שבאותה שנה סוכם מתווה פיקוח, משרד האנרגיה לא עמד על מימושו המלא, ומשנת 2011 המשרד כלל לא קיבל דיווחים ממי"ה על כמויות החומרים שהפיקה מהים.

בדיקת המבקר העלתה כי האסדרה שמיושמת על ידי המשרד מול עשרות גורמים אחרים המקיימים פעולות חציבה בארץ, לא יושמה כלל מול פעילות הכרייה של מי"ה. כמו כן, רשות ניקוז ים המלח לא דרשה לקבל תוכנית מעודכנת בדבר הכרייה בנחלים חימר וצין, ומשרדי האנרגיה והגנת הסביבה לא דרשו לבצע שיקום של אתרי כרייה שהסתיימה בהם הפעילות.

נזקים סביבתיים מתמשכים

הדו"ח חושף כי כ-250 קמ"ר משטח ים המלח התייבשו מאז חוקק חוק הזיכיון, ובשנים האחרונות התרחשו מספר אירועי זיהום חמורים. מאז שנת 2020 תועדו שמונה אירועי דליפה לשמורת מדבר יהודה, שגרמו לפגיעה קשה בסביבה. הדליפות התבצעו מתשתיות לגביהן המשרד להגנת הסביבה לא קבע תנאים סביבתיים ברישיון העסק.

אירוע חמור במיוחד התרחש בשנת 2022, כאשר אירעה דליפה בתעלת ההזנה שגרמה לנזק אקולוגי משמעותי בנחל צאלים. רק לאחר האירוע פעל המשרד להגנת הסביבה להכללת תנאים סביבתיים ברישיון להפעלת התעלה. כמו כן, נמצא כי בתנאי הרישיון למפעל הברום לא נכללה התייחסות לטיפול בשפכי המפעל ובמפגעי אסבסט.

פסולת תעשייתית ללא טיפול

בעיה סביבתית נוספת שעולה מהדו"ח היא הצטברות של כמויות עצומות של פסולת תעשייתית. מפעלי ים המלח עורמים מדי שנה כמויות נרחבות של פסולת בוצה מלחית (15,000 טונות), פסולת מלח (2,000,000 טונות) ומלח קציר. למרות זאת, עד למועד סיום הביקורת, המשרד להגנת הסביבה לא קבע הנחיות לגבי אופן הטיפול בזרמים השונים של הפסולת.

בהר פסולת המלח קיים גם זיהום קרקע של כ-300,000 קוב עקב פינוי מזוט אליו. אתרי הפסולת מהווים מפגע נופי משמעותי הנצפה למרחוק, ופוגעים באזור בעל חשיבות תיירותית וסביבתית מהמעלה הראשונה.

אובדן הכנסות למדינה

הדו"ח מצביע על אובדן הכנסות משמעותי לקופת המדינה כתוצאה מכשלי הפיקוח. בעשור האחרון לא נגבו ממפעלי ים המלח למעלה מ-120 מיליון שקלים בגין פעילות הכרייה שביצעה.

בנוסף, רק בשנת 2023, סכום היטל ההטמנה שהמשרד להגנת הסביבה היה צריך לגבות ממי"ה בגין הפסולת נע בין 90 ל-135 מיליון שקלים, אך סכום זה לא נגבה.

נמצא גם כי במהלך השנים הוקמו בשטח מתקנים חדשים, ואף שמדובר במקרקעין הכוללים ערכי טבע, נוף ומורשת, רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) לא קיימה סיורי פיקוח בשטח. כמו כן, למרות שרמ"י ידעה שחלק מהחשמל המיוצר בתחנת הכוח החדשה אינו מיועד לשימוש עצמי, היא לא פעלה להסדרת השימוש ולא גבתה תשלום בגינו.

רמ"י לא מימשה אחריותה

הדו"ח מצביע על כך שרשות מקרקעי ישראל, האחראית על ניהול הקרקע כנאמן הציבור, לא בחנה את האפשרות לפעול לצמצום שטח הזיכיון, שמשתרע על פני כ-240,000 דונם.

בנוסף, רמ"י ומשרד האוצר לא בחנו במהלך השנים את האפשרות לשינוי גובה דמי החכירה עבור שטח עצום זה, דבר שעשוי היה להגדיל משמעותית את ההכנסות לקופת המדינה.

בסיכומו, דו"ח המבקר מצביע על כשל מערכתי בשמירה על משאב טבע ייחודי ובעל חשיבות בינלאומית. הממצאים מעלים תמונה עגומה של היעדר פיקוח, אכיפה לקויה, נזקים סביבתיים מתמשכים ואובדן הכנסות למדינה. הדו"ח מדגיש את הצורך הדחוף בהסדרת הפיקוח על פעילות מפעלי ים המלח, בשיקום הנזקים הסביבתיים שנגרמו ובגביית התשלומים המגיעים לקופת המדינה.

"ים המלח שלנו ולא של עידן עופר"

מארגון לובי 99 נמסר בתגובה: "הדו"ח הוא קריאת השכמה לכל העוסקים במלאכה, לקראת תום הזיכיון ולקראת הזיכיון העתידי. מדינת ישראל הפקירה את ים המלח במשך שנים בידי התאגיד ICL (כי"ל), ועל הרגולטורים לשנות גישה ולהתחיל לדאוג לאינטרס הציבורי, לאוצר הטבע הנדיר שהוא ים המלח, שמצוי בבעלות שלנו, האזרחים, ולא של עידן עופר".

"אנחנו מתריעים מזה שנים שבשטח הזיכיון מתקיימת מדינת כי"ל ולא מדינת ישראל – והנה, הדו"ח מוכיח שכך הדבר. הרגולטורים, מצדם, מתנערים מאחריות ולא עושים את הנדרש כדי להגן על האינטרס הציבורי, הסביבתי והכלכלי, שאותו כי"ל רומסת ברגל גסה".

"כבר לפני שנה נפגשנו עם המפקח על המכרות במשרד האנרגיה וקראנו לו לעשות את תפקידו ולפקח על הנעשה בשטח הזיכיון, כולל גביית כסף על החציבה - 120 מיליון שקל שיכולים לשמש את הקופה הציבורית, אך לא מעניינים אותו ואת רמ"י. גם למשרד להגנת הסביבה יש כשל בשמירה על הסביבה - כבר לפני שנה קראנו להסדיר את אתרי הפסולת הענקיים שנמצאים בשטח הזיכיון ומכילים עשרות טונות של פסולת - חלקה מסוכנת ומזהמת. כעת מתברר שאם האתרים היו מוכרזים כאתרי הטמנה, קרן הניקיון הייתה מתעשרת בכמאה מיליון ש"ח נוספים בשנה, לטובת הציבור כולו. לקראת תום הזיכיון הנוכחי ולקראת הזיכיון הבא, הממשלה חייבת לשנות גישה ולהתחיל לדאוג באמת לאוצרות הטבע ולסביבה בים המלח, ששייכים לציבור הישראלי כולו, ולא רק לעידן עופר".

ממשרד האנרגיה נמסר: "לעמדת משרד האנרגיה והתשתיות, פרשנותו של המבקר את פקודת המכרות, אינה נכונה. מחצבות בתחום הזיכיון, אשר משמשות את בעל הזיכיון לצרכי המפעל שלו ואינן משמשות למסחר בחומרי מחצבה, אינן טעונות רישיון לפי פקודת המכרות, ואינן נדרשות לשלם לקרן לשיקום מחצבות. חובת השיקום של כלל אתרי הכרייה בתחום זיכיון ים המלח חלה על חברת "מפעלי ים המלח", בעלת הזיכיון לפי חוק זיכיון ים המלח, בדומה לכלל חובות החברה לשיקום ולהסדרה של שטחים אחרים בתחום הזיכיון. המשרד עורך ביקורות תקופתיות לאתרים אלה ולא תועדו במסגרתן חריגות כרייה ביחס לתכניות המאושרות".