אחת ההחלטות הראשונות עם הכניסה למשבר הקורונה הייתה לעצור את מתכונת הלימודים במערכת החינוך ולעבור ללמידה מרחוק. כעת, עם ניתוח אסטרטגיית היציאה, מתנהל ויכוח באשר לחזרה לשגרה במערכת. במוקד הדיון סוגיית החופש הגדול, והשאלה היא האם לסיים את השנה באמצע יולי, או להמשיך את הלימודים באוגוסט. לשאלה הזו יש זוויות ניתוח שונות, אך החשובה שבהן אינה קשורה בהכרח לחינוך.
ההחלטה לעצור את הלימודים במערכת החינוך, ובעקבותיה מעבר ללימודים מרחוק, היא סוגיית בעלת השלכות משמעותיות. עתה ברור כי מערכת החינוך לא תחזור לפעילות מוסדרת, לא בבתי הספר, הגנים והאקדמיה, לבטח לא בחודש הקרוב, ולא ברור מה הלאה.
חלק מאסטרטגיית היציאה מהמשבר, שתכליתה הנעת המשק, הוא החשיבה על החינוך. הרעיון המרכזי כאן אינו הלימוד של ילדינו – אל תטעו בכך, אלא תפקידה של המערכת בהקשר המסורתי שלה, והוא העסקת הילדים על מנת לאפשר להוריהם לעבוד – הרי לשם כך הוקם מוסד בית הספר במקור, אי שם לפני מאתיים שנה. לכן, הזוויות שחשובות לניתוח כאן הן בראיית משקית ולא חינוכית. החינוך במקרה הזה לא משרת את הלמידה, ולא את האקדמיה – הוא משרת את החברה בראייה כוללת של חזרה לפעולה, ולשם מניעת קריסה – כך יש להתבונן בסוגייה.
אם תשאלו את המורה הממוצע לגבי דעתו על ביטול החופש הגדול הוא יגיד לכם מיד : "ארגוני המורים לא יתנו לזה יד". וזה נכון. אולם פה מערכת השיקולים חייבת להיות שונה. ממשלת ישראל חייבת לחשוב על "עסקת חבילה" בדיוק כמו אז במשבר הגדול של אמצע שנות ה-80. ולהכניס בהקשר הזה את ארגוני המורים לעניין, כולל תמרוץ משמעותי למורים עצמם.
מערכת החינוך חייבת לפעול בקיץ – זה לא שאלה של האם, אלא שאלה של איך. לא ניתן להניע את המשק לתפקוד מלא ואפילו להקמה מחדש כשההורים נשארים בבית כ"בייביסיטר". זה לא עובד ככה. וכאן מחוייב מצד המערכת וארגוני המורים חשיבה אחרת.
איך ייראו הלימודים בקיץ? פה יש הזדמנות ללכת על פעולה גמישה, של 6 שעות ביום, הכוללת לאחריה גם חוגים – זו הזדמנות למערכת להניע סדר יום חדש בהקשר חינוכי. לא להתנגד אלא להירתם. גם כך הטיסות לחו"ל לא יחזרו כל כך בקרוב – אז אין לאן למהר. זו גם הזדמנות לבחון מחדש את כל הקונספט של החופש הגדול, שגם כך בסיומו, בספטמבר חוזרים התלמידים ל-2 שבועות לפני חופשת ראש השנה. זו אפשרות לבחון שהחופשה הגדולה של השנה תהייה במסגרת החגים. כך יוכל המשק להתניע ולפעול ברציפות ביולי-אוגוסט. אולי גם נכון בראייה ארוכת טווח.
ההחלטה לבטל את חופשת יולי-אוגוסט תאפשר גם למערכות להתניע בהדרגתיות, ובמקביל לבצע בקרה של מערכת הבריאות. ההבנה שביולי-אוגוסט מתקיימים לימודים מאפשרת דירוג מהסוג המתבקש.
חשוב שבהחלטות האלו הטיעונים הפוליטיים-ארגוניים יישארו מחוץ לתחום, ולשם כך מתחייבת שקיפות. עיסקת חבילה חדשה חייבת להסתכל על התנעת המשק ביעילות תוך רתימת כלל הגורמים המשפיעים. כולנו חייבים להיכנס תחת האלונקה במקרה הזה, ולהבין שאין דרך טובה יותר.
כמו בכל משבר עמוק ומשמעותי גם כאן, כולנו נדרשים לבחון הנחות יסוד מחדש. הרבה דפוסי פעולה שהשתרשו משך שנים מתחייבים חשיבה מחודשת. משבר הקורונה הציב לנו מספר אתגרים, החשוב שבהם הוא להתאים את המערכות ודפוסי החיים שלנו למציאות חדשנית. לכן, חשוב שבכל מערכת יתקיים צוות חשיבה, כזה שימליץ אחרי למידה מתמשכת, איך יראה היום שאחרי. לא רק אחרי הקורונה אלא אולי סוף סוף להתחבר לפעמוני המאה ה-21. מערכות רבות התעלמו מהם משך שנים – ייתכן ודווקא הנגיף הזה הוא הצלצול הגואל של מערכת החינוך
הכותב הינו מורה לאזרחות לשעבר, כיום מוביל תכנית להעצמת מורים מנהיגים
