הזנחה רפואית ומחסור במזון: עדויות קשות מהמעון הירושלמי לילדים חרדים שהוצאו מבתיהם

מרכז החירום "קן דרור" בשכונת בית וגן בירושלים, המופעל על ידי "עמותת בית בלומנטל", הוא מעון המיועד לבנים ולבנות חרדים (בהפרדה), שאינם יכולים להתגורר בבתיהם. המקום קיים שנתיים, ולפניו פעל מרכז אחר בשכונת רמת שלמה בירושלים בשם "מבטח עוז", שנסגר עקב כשלים בניהול. במרכז שוהים בתפוסה מלאה 17 בנים ו-17 בנות בגילים 3 עד 14, והוא בדרך כלל מלא.

יהודית סגל, בת 29 ואם לחמישה המתגוררת בסמוך ל"קן דרור", עבדה כאם בית במקום במשך כשלושה חודשים. היא מספרת שמייד עם תחילת עבודתה, החלה להבחין בהזנחה קשה של הילדים: "כבר בימים הראשונים שמתי לב להזנחה נוראית של הילדים - מבחינת ביגוד, מבחינת מחיה ומבחינה רפואית. הילדים לבושים בגדים שאינם תואמים לעונה, שלא לדבר על כך שאין קשר בין פריטי הלבוש, ושחלקם קרועים. חלק מהילדים עם שיער מגודל ומלא כינים".

סגל מוסיפה כי מבחינת האוכל, המצב היה בלתי נסבל: "היתה קמצנות נוראית. כמות מדויקת של אוכל לכל ילד, ולא משנה מה גילו או גודלו. פעם הביאו שבעה בורקסים קטנים ל-17 ילדים רעבים! פניתי למנהל והוא אמר שיטפל. הטיפול היה שהורידו תשעה בורקסים מהבנות, והן נאלצו להסתפק באורז בלבד".

היא מדגישה את הבעיות ההיגייניות והרפואיות: "מבחינת היגיינה אישית של הילדים, יש בעיה של מחסור בנייר טואלט. אצל הבנות חסרו פדים, כי המנהל טען שהן מחליפות יותר מדי. מבחינה רפואית, הייתי צריכה להילחם כדי לקנות משקפיים לילד בן 10 עם מספר 3.5, והם טענו שלא צריך כי בעוד חצי שנה יש לו זכאות לקבל משקפיים חינם מהרווחה".

רוחמה (שם בדוי), עובדת נוספת שעבדה גם היא כאם בית במקום, מוסיפה עדות דומה: "המנכ"ל מתנהל בקמצנות פתולוגית. יש תקציבים למקום, יש תרומות, אבל הילדים לא מקבלים מענה. היה חוסר של מצעים למיטות. חצי שנה הייתי שם אם בית, התחננתי למצעים ולא קיבלת". 

יש גם חוסרים קשים במזון, "יום אחד הוא צרח עלי למה הזמנתי הרבה מצרכים. זה בסיסי - הבנות רעבות, מותר להן לאכול גם מעבר לארוחות. הוא התקמצן על קורנפלקס, על חלב. אישר קרטון חלב אחד ליום ל־17 בנות, ארבע מדריכות ועוד אנשי צוות. כמעט 30 אנשים צריכים להסתפק בקרטון חלב אחד".

"הבנות לא אהבו אוכל קפוא - פסטה קפואה, אורז קפוא. אז מה התחליף? לחם עם ממרח. הוא צעק עלי אם זרקתי אוכל מקולקל, וצעק גם אם הכנתי אוכל חדש עבור הבנות. הרופאה אמרה לתת לילדים ויטמינים. הוא צעק עלי: 'את לא קונה ויטמינים. מי אמר שצריך?' אמרתי לו: 'אתה אומר לא לקנות ברזל וויטמין C לילדה שהרופאה אמרה שהיא צריכה?'

"היו ילדים שהגיעו למרכז בלי כלום, בלי בגדים. הוא נתן לי 200 שקל לקנות לילדה מלתחה שלמה - חורף, קיץ, תחתונים, חגים, שבת, פיג'מה, נעליים, נעלי בית. לא היה גז בפסח, אז הוא אמר לי 'תסתדרי'. הבנות הגיעו לבית שלי לבשל. כל הפסח עזרתי להן להכין אוכל. הוא לא הסכים לפתור את הבעיה. אפילו טוסטר לא הסכים להביא או גז חשמלי חדש. הוא לא הסכים לקנות לילדות בגדים חדשים, רק פעם בשנה.

"באחת הפעמים הוא צרח עלי בגלל תרופות שקניתי לילדים, בהוראת הרופאה. 'את לא שפויה. את לא נורמלית', הוא נופף בידיו. הרגשתי אלימות. יצאתי בסערה של בכי והגשתי מכתב התפטרות".

רות (שם בדוי), היא מדריכה נוספת שעובדת במקום, אשר הגישה מכתב התפטרות. היא מספרת: "הייתי צריכה חלב לילדים. מוטי אמר: 'אם אין חלב, סימן שהשתמשתם בצורה לא נכונה'. צעקו עלי שהכנתי טוסט לילד שלא היה לו מה לאכול. הייתי צריכה להתחנן שיקנו לילדים נעליים. העבירו אותי מאחד לשני, מהרכזת למנהל ולאם הבית, ואז אמרו לי: 'לא קונים לו נעליים כי קנינו לו לא מזמן'. אמרתי: 'אבל הילד הולך בנעליים קרועות'. רק אחרי חודש שהוא הלך ככה, קנו לו. לילדה אחרת הנחו אותי לקנות נעליים ב־30 שקל בלבד. הוצאתי כל הזמן כספים שלי. אלתרתי ארוחות ערב ממני. לא היתה לי ברירה".

גם הורים שילדיהם שהו במקום, מעידים על תנאים קשים.

מרדכי (שם בדוי) הוא אב ששני בניו נשלחו ל"קן דרור", וגם הוא נחשף לטענתו לתנאים הקשים השוררים שם: "תנאי הסביבה היו קשים. שמן נשפך על הרצפה וניקו אותו רק אחרי שהערתי שמישהו יכול להחליק. הבן שלי בשיא הקיץ חבש כובע גרב, כי לא מצא את הכיפה שלו. היה ילד שהתחנן למשקפיים ולא קיבל מסיבות תקציביות. אני מתפלל שיוציאו לי את הילדים משם".

גילה (שם בדוי) היא אם לילד בן 9 ששהה במקום. היא מספרת: "ראיתי שם ציוד שבור והרוס. חוסר תחזוקה מבחינת ניקיון מינימלי. הילד שלי הגיע מאוד מוזנח לפגישות, לא מסופר, עם ציפורניים ארוכות. כינים הלכו לו על הראש. הבאתי לו קוצץ ציפורניים. נפגשתי עם שלוש נשים שהיו אם בית כמה חודשים בודדים. אני יושבת בחדר המשפחות, והשולחן שם מתפרק. השירותים מזוהמים ובכיור יש קורי עכביש.

"לקח להם חודשים לבצע הערכה פסיכיאטרית. הם לא יצרו קשר עם הפסיכיאטר הקבוע של הילד, והוא לא קיבל טיפול תרופתי מותאם. גם לא לקחו אותו לטיפולי שיניים. אין לילדים מרחב שם, אין מטפל רגשי או עובד סוציאלי צמוד".

תגובת משרד הרווחה והביטחון החברתי היתה נחרצת: "שלומם וביטחונם של הילדים במרכזי החירום עומדים בראש סדר העדיפויות של משרד הרווחה, ואנו רואים בחומרה רבה כל חריגה מהנהלים וסטייה מתנאי ההתקשרות של המרכז עם המשרד, שמטרתם להבטיח תנאים הולמים ומיטיבים לילדים. בעקבות התלונות בכוונתנו לערוך בירור עומק בנושא ולפעול בהתאם לממצאי הבדיקה".

מנהלת מרכז החירום "קן דרור" השיב בתגובה: "המרכז מופעל בתיאום ובהכוונת משרד הרווחה, ומציל, פשוטו כמשמעו, ילדים ונערים מקרב האוכלוסיות המוחלשות ביותר בישראל, הזקוקים למעני חירום מיידיים, שלא מסופקים להם בהיותם בשולי החברה בישראל. השירות והמענים שניתנים לשוהים במרכז החירום מסופקים ברוחב לב, בנדיבות ומעל ומעבר לצורך הנדרש, כדי לאפשר ולסייע להם להתמודד עם המצבים הסוציאליים הקיצוניים שבהם הם מצויים".

המרכז הוסיף: "עובדת שעבדה במרכז פרק זמן קצר ביותר ונכשלה בתפקידה המקצועי, בסוגיות שהשתיקה יפה להן, סיימה את עבודתה לאחר פרק זמן קצר מאוד, והיא ככל הנראה המקור לתלונות הכוזבות. ההזנה החמה נרכשת מחברת קייטרינג מוכרת, איכותית וידועה, שבשל תקלה במהלך חג הסוכות לא סיפקה את המזון כנדרש, והמרכז נאלץ לאתר חלופות מיידיות וזמניות לאספקת צורכי הילדים".