בדיקה אודות היקפי ההסתה והתמיכה בטרור במוסדות השכלה גבוהה בישראל חושפת: מתוך 130 תלונות שהתקבלו בנושא - רק ארבעה מקרים הסתיימו בענישה מעבר לשיחת נזיפה. המחקר, שנערך על ידי מכון יכין התבסס על בקשות חופש מידע שהוגשו לאוניברסיטאות.
לפי הנתונים שנאספו, 130 תלונות על הסתה התקבלו במוסדות האקדמיים. מתוכן, 124 הוגשו נגד סטודנטים ושש נגד חברי סגל. המחקר מצביע על כך שרוב מוחלט של התלונות נדחו על הסף בטענה כי "לא הגיעו לכדי הסתה". גם במקרים בהם נפתחו הליכים משמעתיים, רבים מהם נסגרו ללא ענישה.
לדוגמה, באוניברסיטה העברית הוגשו 39 תלונות, ששתיים מהן הגיעו לכדי פתיחת הליך משמעתי פעיל, וגם הן נסגרו בסופו של דבר.
הדו"ח מפרט מספר מקרים שעוררו סערה ציבורית. באוניברסיטת תל אביב, למשל, בחוג ללימודי מזרח אסיה השווה בין קורבנות הטבח לנפגעי התקיפות של צה"ל ברצועה. באוניברסיטה העברית, פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן הושעתה מתפקידה כמרצה לאחר שהתבטאה בחריפות נגד ישראל ואף הכחישה מעשי אונס ב-7 באוקטובר.
עם זאת, החוקרים מציינים כי אין בידיהם מידע מפורט על תוכן התלונות ועל אופן השיפוט, ולכן קשה לקבוע האם האוניברסיטאות מקלות ראש בטיפול בהסתה.
אחד האתגרים המרכזיים שעולים מהמחקר הוא המצב החוקי הקיים. חוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016, מגדיר אמנם עבירות פליליות הקשורות לטרור, אך יישומו במסגרת האקדמית מורכב. בנוסף, חוק המועצה להשכלה גבוהה מעניק למוסדות האקדמיים אוטונומיה רחבה בניהול ענייניהם, מה שמקשה על התערבות חיצונית.
בעקבות הדוח בקשת חופש המידע שהוגשה לאוניברסיטת בר אילן מעלה שאלות נוספות לגבי אופן הטיפול בהסתה ובגזענות במוסדות האקדמיים. הבקשה מנסה לברר האם קיימת הפרדה בין הטיפול בעבירות הסתה ותמיכה בטרור לבין עבירות גזענות, ומהם הגופים האחראים לטיפול בכל אחד מהנושאים הללו.
הבקשה גם מנסה לברר את תהליך הטיפול בתלונות, מהצעדים הנדרשים מהמתלונן ועד לשלבי הטיפול בתלונה. בנוסף, נשאלות שאלות לגבי הפעולות שנעשו בשנתיים האחרונות להעלאת המודעות לנושאים אלו, כולל תקציבי פרסום והכשרות לסטודנטים.
לאור הממצאים, החוקרים קוראים לבחינה מחודשת של הגישה לטיפול בהסתה באקדמיה. בין ההצעות שהם מעלים: הגדרה ברורה יותר של מה נחשב להסתה במסגרת האקדמית, הקמת מנגנוני פיקוח ואכיפה אפקטיביים יותר ועוד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו