אולי ראוי שאפתח בגילוי נאות: אני מחזיק במשרת הוראה ומחקר חלקית במוסד אוניברסיטאי, ורואה מקרוב איך המערכת האקדמית נשכבת על הגדר בשביל המילואימניקים. זה נכון מאד ברמת המנהלה - שאנשיה יוצאים מגדרם כדי להנדס את הלוגיסטיקה הסבוכה של פירוק והרכבת מערכות לימוד, כדי לבנות מערכי תמיכה בסטודנטיות ובסטודנטים מגויסים, לתחזק קשר שוטף עם כל מי שזקוק לסיוע, לעצה, להכוונה, למידע - ולתמיכה כלכלית. אני רואה מקרוב את עמיתיי מקרב הסגל האקדמי - חלקם מגויסים בעצמם - מעורבים באופן אישי בפתרון בעיות לסטודנטים, בהתאמת מערכי שיעור או הכנה מחודשת של חומרי לימוד - לצד הפעילות המחקרית, שגם היא הותאמה למציאות החדשה.
המילואימניקים של חטיבת ירושלים נלחמים בעזה | כתב וצילום: אבי כהן
זו הסיבה שבגינה קשה לפענח את התעקשות ראשי האוניברסיטאות לפתוח בכל מחיר את שנת הלימודים ב־31 בדצמבר, חרף התסכול הרב שמביעים סטודנטים בחזית. צה"ל ביקש מראשי האוניברסיטאות לדחות את הלימודים בשבועיים - לאמצע ינואר, ויו"ר ועד ראשי האוניברסיטאות הציע מצידו מתווה חלופי, שבו שנת הלימודים תיפתח במועד הנקוב, ובהמשך תתקיים חופשה של השלמת פערים עבור סטודנטים שישוחררו עד אז.
אפשר להבין את הממסד האקדמי: יש למוביליו אחריות עצומה כלפי המשק וכלפי החברה כולה; לעיכובים בהסמכת בעלי מקצוע ומומחים יש השלכות מורכבות. אבל השלכות אלה הן שוליות לעומת הסכנה ללכידות החברתית בזמן מלחמה.
איפה הסולידריות
השאלה הפשוטה היא: מה המסר שמועבר ללוחמים שחייהם נעצרו באוקטובר, והוכנסו להקפאה עד להודעה חדשה. מה הם אמורים להרגיש כשהם מתבוססים בבוץ העזתי, מסתכנים, נפצעים, בזמן שחבריהם שאינם מגויסים יכולים להמשיך בבניית העתיד שלהם. באוניברסיטאות מבטיחים לפתור את הקשיים הפדגוגיים: לסייע בהשלמת חומרים ובסגירת פערים. אבל ברור שחוויית הלימוד ואיכות ההוראה יפחתו. ברור שעומס גדול יוטל על כתפיו של סטודנט שנכנס באיחור של חודש או חודשיים לסמסטר שהתחיל בלעדיו. ובעיקר ברור שמשהו הרבה יותר עמוק נגזל מהם: חוויית הלימוד עצמה, החיים כסטודנט.
אלה לא זוטות. יש לדברים קשר עמוק לתפקיד של אוניברסיטה כמוסד חברתי עם מחויבות מובהקת לדמותה הערכית והמוסרית של החברה. ועם כל ההבנה לפלונטר הלוגיסטי הבלתי נתפס ולהשלכות ההרסניות בתהליכי ההכשרה וההסמכה, אי אפשר לתת לסטודנטים בחזית את התחושה שהם נותרים מאחור. שהחיים ממשיכים בלעדיהם - ונסתדר כשתבואו.
זה בדיוק אותו מסר של אטימות ו"בכל מחיר" שעולה מההתעקשות השערורייתית לקיים את הבחירות המקומיות במועד הנקוב. כתף קרה מצד הממשלה ומצד המערכת הציבורית למועמדים שמגויסים למילואים, לבעלי תפקידים הקשורים בבחירות, ולעשרות אלפי מצביעים שספק אם יוכלו לממש את זכות ההצבעה ברצינות בקלפי הנייד בסג'עייה. זו לא רק כתף קרה: זו התחושה האיומה שרכיב מהותי בשליטה על העתיד של הפרט - קביעת נבחריו ורכישת השכלה - עלול להילקח ממנו.
זה עניין של סולידריות בסיסית מול הלוחמים - אבל גם של נכונות של מערכת ציבורית להפגין גמישות ורגישות לצרכים החברתיים בשעת מלחמה. לפתוח את שנת הלימודים זה להזמין לחץ מצד הסטודנטים המגויסים, להכניס אותם למתח - ובכך לעמוד עם סטופר מול הצבא. כי הרי ברור שכל עוד המלחמה תימשך, או חלילה תסתבך, עבור הסטודנטים המגויסים השנה הזו תהיה אבודה.
והנה עוד נתון שצריך להכניס לשיקולים: הציפייה שלוחם יפשוט את המדים, יתרענן שבת בבית ויזרום בקלילות בבוקר יום א' לאודיטוריום ולשגרת הקמפוס - היא מופרכת. הם יזדקקו לזמן הסתגלות, למרחב התאוששות, והיות שמלחמה היא חוויה עוצמתית ומכוננת - אולי גם לחישוב מסלול מחדש של תחומי העניין ועתידם המקצועי והאישי. פירוש הדבר הוא שעבור סטודנטים רבים שנת הלימודים אבודה גם אם המלחמה מסתיימת בניצחון מוחץ כבר במוצ"ש הקרוב.
רשת ביטחון מלאה
אם האוניברסיטאות מעוניינות לפתוח את שנת הלימודים כדי לא לעכב את מי שכן יכול ללמוד במתווה שתי הפעימות, הן צריכות להציע מתווה הרבה יותר הוליסטי. לא רק פתרון לקשיים הלוגיסטיים בפתיחת הסמסטר ותיקוני לוחות הזמנים, אלא ביטחון מלא לסטודנטים בחזית: הבטחת מימון מלא של שכר לימוד ותמיכה כספית לסטודנטים שעלולים לאבד את השנה כולה, וגמישות יתרה עבור אלו שמעוניינים לשנות בחירת חוג לימודים או לדחות את לימודיהם.
את אותה הגמישות שגילה ועד ראשי האוניברסיטאות בשבועות הראשונים למלחמה הוא צריך לגלות עכשיו על סטרואידים - ולחשוב הרחק־הרחק מחוץ לקופסה. אבל הוא לא יכול לעשות זאת לבד: הממשלה מוכרחה להתערב ולהבטיח למוסדות האקדמיים רשת ביטחון תקציבית מלאה, ולאפשר לראשי האוניברסיטאות להתחייב בפני הסטודנטים שאף אחד לא נשאר מאחור - לא השנה ולא בשנה הבאה ולא בעוד שנתיים. לפני שבועות אחדים בישר שר החינוך על הקמתה של אוניברסיטה חדשה בצפון. עם כל הכבוד, מה שמשרד החינוך צריך להקים באופן מיידי הוא מערך לוגיסטי ותקציבי שיאפשר לאוניברסיטאות הקיימות והוותיקות לממש את תפקידן ואת ייעודן, ולשרת את החברה הישראלית בשעתה הקשה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו