כמו בכל תעודה, יש ציונים טובים יותר וטובים פחות. יש הערות שחייבים להעיר ויש גם המלצות לעשייה ולשיפורים בעתיד. ציון טוב מאוד למערכת החינוך על התמדה במדידת התופעה ואיסוף נתונים עקבי בלי פחד וחשש.
החדשות הטובות - לאורך שנים יש ירידה מתמשכת בכל סוגי האלימות; החדשות הרעות - גם אחרי הירידה יש יותר מדי תופעות אלימות. חדשות טובות נוספות - כ־81 אחוזים חשים מוגנים בבית הספר, אך החדשות הרעות הן ש־20 אחוזים לא חשים בטוחים. רמת האלימות הנמוכה ברשת מפתיעה, אך לדעתי דברים אלימים רבים שמתרחשים ברשת, אינם נחשבים לאלימים כלל בעיני הנוער.
שלוש תופעות מדאיגות מאוד - אלימות מורים כלפי תלמידים, אלימות תלמידים כלפי מורים ואלימות מינית. הצריכה באלכוהול יורדת, ובהחלט מדובר בחדשות טובות, אך החדשות הרעות הן שעדיין שותים יותר מדי ומשתכרים בקלות רבה מדי. הערה לעתיד: מי שחושב שהבעיות של האלימות ושל שתיית האלכוהול הן בעיות ועניין של בית הספר בלבד, טועה טעות חמורה.
את מקורותיהן של האלימות ושל השתייה יש לחפש במעגלים רחבים הרבה יותר - קודם כל במשפחה ואצל ההורים, אבל גם בתקשורת, בכדורגל, בכביש ובדוגמה האישית הגרועה שמציב עולם המבוגרים לילדים.
אי אפשר להתעלם גם מהשפעות המצב הביטחוני ומהיקף האלימות הבלתי נתפס שאליו חשופים הילדים ובני הנוער בכל יום ובכל מקום. לנוכח הנתונים על שתיית אלכוהול אולי זה לא הזמן והמקום למחשבות על הורדת המס על אלכוהול; גם הממשלה והכנסת צריכות לתת דוגמה למניעת אלימות.
לא רק בתחום האלימות, אלא כלל נושא החינוך הוא קודם כל ומעל הכל של ההורים והמשפחה - בראש ובראשונה יותר במתן דוגמה אישית מאשר בהטפות.
ד"ר יצחק קדמן הוא מנכ"ל המועצה לשלום הילד ואב לבת הלומדת בתיכון
הביאה לדפוס: יעל ברנובסקי
• • •
חצי הכוס המלאה
יו"ר מועצת התלמידים: "הדו"ח לא משקף"
יו"ר מועצת התלמידים והנוער הארצית, אליאב בטיטו, טוען כי המצב בשטח אינו תואם את נתוני הדו"ח של משרד החינוך. "כנציגי הנוער, אנו יכולים להעיד כי הדו"ח מגמתי ואינו משקף את התמונה המלאה", אמר בטיטו. לדבריו, "בשנים האחרונות חלה תופעה חיובית של ירידה מתמדת בצריכת האלכוהול בקרב בני הנוער. אנו פועלים רבות על מנת למגר את התופעה, וכחלק מהמאבק באלימות ובשתיית האלכוהול יצאנו לאחרונה בקמפיינים של הדרכה והסברה בנושא ואנו פועלים עם ועדות הכנסת והמרכז לשלטון מקומי".
בטיטו הוסיף כי "אנו קוראים למשרדי הממשלה לגלות אחריות ולסייע במאבק בתופעות מסוג זה ולהגביר את האכיפה בבתי הספר".
פז כהן, מפורום ועדי ההורים היישוביים, אמר כי "המצב אולי יציב, אבל עדיין חמור. מאחורי המספרים עומדים ילדים מפוחדים ופגועים, חלקם חסרי ישע, ומולם מערכת שאין בידיה תמיד הכלים להתמודד. אין ילד במערכת החינוך שלא נחשף לאלימות - ואל לנו להסתמך רק על הדיווחים".
כהן ציין כי "אנחנו מברכים על עצם עריכת המחקר ופרסום הדו"ח, אך בכך לא מסתיימת העבודה. זו תמונת ראי של האלימות בחברה הישראלית - ועל תוכנית ההבראה אמונה מערכת החינוך".
פרופ' ליהוא זיסברג, פסיכולוג וראש רשות המחקר האקדמית גורדון, אמר כי "אנחנו חברה אלימה וסובלנית פחות ופחות. המהירות והנמהרות שבהן איומים נזרקים לאוויר בשיח החברתי והתרבותי, והקלות הבלתי נסבלת של להיות גס ואלים בווטסאפ או בטוקבק באינטרנט - משתקפות גם כאן. האווירה ברחוב מאיימת, אלימה ודיס־פונקציונלית - וכך גם אותו מיקרוקוסמוס המכונה בית ספר. למה שיהיה אחרת?"
יעל ברנובסקי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו