מח"ט ג'נין ל"ישראל היום": "פועלים בלי מגבלות - נגיע למי שצריך"

מפקד חטיבת מנשה (ג'נין) נחוש. "אנחנו פועלים כאן מסביב לשעון, בלי מגבלות", מכריז אלוף-משנה אריק מויאל, שמגזרתו יצאו המחבלים שביצעו את שני הפיגועים האחרונים, בבני ברק ובתל אביב. "אנחנו לא מפחדים מאף אחד ונגיע לכל אחד שצריך. אבל גם לנו אין עניין להצית את השטח. חובתנו לחשוב גם על היום שאחרי".

בראיון מיוחד ל"ישראל השבוע" אומר מויאל כי בראשית פברואר הוחלט בצה"ל לשנות מגמה. עד אז לא בוצעה כמעט פעילות התקפית בתוך העיר ג'נין, בדגש על מחנה הפליטים שלה, בניסיון לאפשר למנגנוני הביטחון הפלשתיניים להחזיר לעצמם את השליטה בגזרה. היות שזה לא קרה, התחיל צה"ל ללחוץ על הגז. "החלטנו לנקות את השטח כמה שיותר לפני רמדאן. ביצענו מאז יותר מ־150 מבצעי סיכול. מעצרים, מחסומי פתע, סריקות לאיתור אמל"ח, כניסות לכפרים ולמקומות שעד אז פחות הסתובבנו בהם, כולל במחנה הפליטים".

מחנה הפליטים ג'נין הפך שוב באחרונה לסמל ההתנגדות הפלשתינית. הוא היה כזה באינתיפאדה השנייה, ובחודשים האחרונים גברה בו האלימות על רקע אובדן השליטה של הרשות הפלשתינית והזרמה אינטנסיבית של אמל"ח וכסף מצד ארגוני הטרור, ובראשם הג'יהאד האסלאמי, שנחשב מסורתית לארגון החזק בצפון השומרון. "מחנה הפליטים יצר לעצמו נרטיב שהוא משהו אחר מכל יו"ש. שהוא עזה הקטנה. זה כמובן לא כך. בסופו של דבר, זאת חבורת ערסים שעלה לה השתן לראש, ואנחנו צריכים עכשיו לתת להם מכה על האף ולסיים עם זה".

רק עשרה חוצים ביום

מויאל דוחה את הביקורת - בין היתר מצידו של אל"מ (מיל') אורן זיני, שכיהן בעבר כמפקד הגזרה, במאמר שפורסם כאן אתמול - על כך שצה"ל טעה כשנמנע מלפעול במחנה הפליטים במשך כמה חודשים. "אין יותר שטחי A. זה מושג לא רלוונטי", אומר מויאל. "לפני חומת מגן לא פעלנו בתוך ג'נין. היום אין לי בעיה. אני פועל איפה שאני רוצה, איך שאני רוצה ומתי שאני רוצה. לעיתים בגלוי ולעתים מסוערב. אנחנו יכולים להרוג מבוקשים בכל שעה, אבל אין לנו אינטרס להרוג עשרות אנשים בכל מבצע ולהבעיר את כל השטח. אנחנו מנסים לפעול בהיגיון ובשכל, ולהיות מדויקים ומקצועיים.

"גם בתקופה שבה לא פעלנו בגלוי במחנה הפליטים, עשינו פעולות אחרות, בדרכים אחרות. אבל היתה לזה סיבה: אנחנו כן רוצים שמנגנוני הביטחון הפלשתיניים יהיו שם, כדי שיהיה לנו פרטנר. יש לנו אינטרס שמנגנוני הביטחון הפלשתיניים ישלטו בשטח, כי נצטרך לעבוד איתם גם בעתיד".

האם לא היה נכון לעשות את המבצע הזה קודם, לפני גל הטרור, ואולי להצליח למנוע את הפיגועים האלה?

"זאת חוכמה שבדיעבד, בעיקר של לשעברים. זה נוהל בצורה מסוימת שהיה לה היגיון, וכשהגיע מידע על מבוקשים - טיפלנו בהם בדרכים אחרות. זה נכון ששני פיגועים הצליחו, אבל מנענו עשרות פיגועים לפני כן, כולל חוליות. חיים של מאות ישראלים ניצלו בזכות הפיגועים שסיכלנו".

המשימה שנוספה כעת היא אבטחת מרחב התפר, שנפרץ לחלוטין בשנים האחרונות. "עד לגל הטרור היו עוברים כאן בממוצע 7,000 איש ביום דרך הפרצות בגדר", אומר המח"ט. "ביום ראשון השבוע סיימנו עם 10 חוצים בלבד. מצד אחד זה הישג פנומנלי, מצד שני זה אתגר מטורף, כי כל אחד מהם יכול לבצע פיגוע, גם נגד כוחותינו".

מויאל אומר שהחשש העיקרי הוא שלמרות המאמץ ההתקפי וההגנתי הנרחב, ייצא פיגוע נוסף מגזרתו. "מצופה ממני לעמוד במשימה הזאת. אני לא משלה את עצמי שיכולים להיות 100 אחוזי הצלחה, אבל זה היעד - לבלום את הגל", הוא אומר. "גם כשתהיה פה חומה, לא תהיה לנו הגנה מוחלטת. תמיד יירו בטול כרם, וקליעים ייפלו בבת חפר. זה חלק מהמציאות פה. אני לא רוצה לשמור על הגדר, אבל זאת המשימה. הייתי מעדיף להשקיע את הכוחות האלה בסיכול, אבל עכשיו אין לנו ברירה".

העתיד טמון בכלכלה

הוא בן 41, נשוי ואב ל־8, מתגורר בתפוח. גדל בנח"ל, והגיע לג'נין בקיץ האחרון. העתיד, לדעתו, טמון בכלכלה. חוץ ממחנה הפליטים, ג'נין פורחת. בכל שבת נכנסים אליה יותר מ־3,000 רכבים של ערבים ישראלים, שמשאירים בה מיליוני שקלים. "רוב התושבים כאן שונאים את מחנה הפליטים, כי הוא הורס להם את החיים. הם מאוד רוצים שנטפל במקום הזה ונרגיע אותו".

גם מניעת המעבר דרך הגדר פגעה קשות בכלכלת העיר. "זאת תעשייה שלמה. יש מסיעים אל הגדר, ומסיעים מהגדר. יש אפילו מי שהקימו חניונים, וגובים מכל רכב פלשתיני 10 שקלים כדי לשמור עליו במהלך היום, עד שהשב"ח חוזר הביתה. הם מחנים שם 400 מכוניות ביום. אלו סכומי עתק במונחים פלשתיניים.

"הרבה מאוד פועלים שיש להם רישיון העדיפו לצאת דרך הפרצות בגדר כדי לחסוך זמן ובדיקות. עכשיו אני מקווה שנעשה בזה סדר וזה ייגמר".

הראיון המלא - ביום שישי במוסף "ישראל השבוע".