החלטתו המסתמנת של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, להרחיק את ראשי מערכת הביטחון מהובלת המשא ומתן לשחרור חטופים, היא איתות חד־משמעי לכך שנתניהו לא מתכוון ללכת עם העסקה עד הסוף, קרי - לא יסכים לסיים את המלחמה וכתוצאה מכך - לא יצליח לשחרר את כל החטופים הנמקים במנהרות חמאס.

נתניהו אולי יסביר זאת בצורך שלו לשים את רון דרמר בראש כדי לחזק את מעורבות הממשל האמריקני במשא ומתן, אך האמת היא שבינו לבין ראשי המערכת שורר חוסר אמון. זאת לאחר שאלו ניסו במשך חודשים ארוכים לדחוף את נתניהו לוויתורים קשים, והוא, מצידו, נאחז בקרנות המזבח, וסירב להתגמש. אין חולק על כך שמה ששבר לבסוף את התנגדותו הוא בחירתו של דונאלד טראמפ לנשיא ארה"ב, עובדה שגרמה לו להסכים לאותם ויתורים קשים ומסוכנים שעליהם עמד בתוקף עד כה, בין אם מתוך שיקולים ביטחוניים ענייניים, ובין אם מתוך שיקולי הישרדות פוליטית.

עסקה רעה והכרחית

במערכת הביטחון סבורים שהעסקה רעה, קשה ומסוכנת, אך זו הדרך היחידה לשחרר את החטופים ולהציל את אלו שנחטפו מביתם, ממיטתם, ממסיבה או במהלך ניסיון להגן על חבריהם. זאת לאחר שלמרבה הצער, כל הניסיונות להציל חטופים בדרך אחרת, הרואית, לא נשאו פרי. הסיכויים להציל אותם בדרך מבצעית הם קלושים.

נתניהו אולי יסביר את ההחלפה בדרמר בצורך לחזק את מעורבות הממשל האמריקני במו"מ, אך בינו לבין ראשי המערכת שורר חוסר אמון לאחר שאלו ניסו במשך חודשים ארוכים לדחוף אותו לוויתורים קשים

אם תחליט ישראל שאינה חוזרת ללחימה, היא למעשה נותנת לחמאס את מבוקשו, מאפשרת לו לשקם את עצמו - צבאית ושלטונית - ועלולה למצוא את עצמה בעוד כמה שנים תחת איום דומה, ואולי אף חריף מכך. את חמאס חייבים להשמיד לא רק כאקט ענישה על הפשעים הנוראים של 7 באוקטובר, אלא למען יראו וייראו כל אויבי ישראל, ויבינו שתוצאות המעשים הנפשעים שבוצעו ב־7 באוקטובר, מובילים רק להרס ולחורבן של מי שביצע אותם.

אלא שהוויכוח נסב סביב השאלה מתי צריך לחזור ללחימה. אם ישראל תתעקש כעת לחזור ללחימה, הרי שהיא גוזרת גזר דין מוות על החטופים שלא ישוחררו בשלב א' של העסקה, וייתכן שאף חמור מכך: אם השיחות יתפוצצו לפני תום 42 הימים הראשונים לעסקה, קיים חשש סביר שגם לא כל 33 החטופים שכלולים ברשימה ישוחררו. נוכחותם של ראשי ארגוני הביטחון דדי ברנע ורונן בר בצמרת המשא ומתן היא קריטית לכך ששלב א' של העסקה יסתיים בהצלחה, ולכך שהיא תימשך גם לשלב ב' שלה.

גורלם של החטופים נחרץ

בינתיים, בישראל מנסים כעת לרבע את המעגל, ולהציל כמה שיותר חטופים חיים למקרה שהעסקה תתפוצץ. הרצון הוא לנסות למשוך את המשא ומתן ולהמשיך באותה מתכונת של שחרור שלושה חטופים בכל שבוע, בתמורה להמשך הפסקת אש, בזמן שהמשא ומתן מתקיים. אך הנהגת חמאס כבר הוכיחה שאינה טיפשה, וסביר להניח שאם ימונה דרמר להובלת המו"מ במקומם של ראשי מערכת הביטחון, יבינו בארגון את הכיוון של הממשלה בישראל, ואז גורלם של החטופים שיישארו מאחור נחרץ.

כאן המקום גם להזכיר גם שלא הכל תלוי בישראל. גם אם ישראל תיענה לדרישות חמאס במסגרת שלב ב', מופרכות ככל שיהיו, הנהגת ארגון הטרור ברצועה עשויה לשמר לעצמה כמה חטופים ישראלים חיים, כערובה לביטחונה, מתוך הבנה שברגע שברצועת עזה לא יהיו עוד חטופים, ישראל לא תשכח ולא תסלח, ותוכל לפעול במקום ללא כל עכבות.