בצה"ל עוד לא הפנימו: אלו שכשלו פסולים לכל תפקיד

שיבוצו של קצין המודיעין של אוגדת עזה בתפקיד אחר באגף המודיעין הוא ליקוי מאורות, לא פחות. הוא מעיד על שיבוש עמוק של צה"ל בהבנת האירוע ובעומק התיקון שנדרש ממנו לבצע בעקבותיו.

הקצין, סא"ל א', פיקד על המודיעין האוגדתי בזמן מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר, ונחשב לחוליה מרכזית בכשל המודיעיני שאפשר את המחדל. הוא האיש שלא שעה למודיעין הטקטי שזרם מהתצפיתניות, וגם לא לאזהרות של הנגדת ו' מיחידה 8200 כי חמאס מתעתד לממש את תוכנית הפשיטה שלו, שאותה כינה "תרחיש דמיוני לחלוטין".

א' המשיך בתפקידו עד לקיץ האחרון, ואז שוכנע לסיים אותו. הוא יצא לחופשה, ובסיומה הוצב כפרויקטור ביחידת החוזי של אמ"ן. ההחלטה להציבו בתפקיד התקבלה באגף המודיעין: הרמטכ"ל הרצי הלוי למד עליה רק אתמול בבוקר, בפרסום של דורון קדוש בגלי צה"ל. לאחר בירור הוא החליט ביחד עם ראש אמ"ן, אלוף שלומי בינדר, להקפיא את הצבתו של א' בתפקיד. במקביל, פרסם שר הביטחון ישראל כ"ץ הודעה נזעמת, שבה הורה לבטל את המינוי לאלתר.

צה"ל טען אתמול כי לא מדובר במינוי אלא רק ב"הצבה זמנית". זה ממבו־ג'מבו של הגדרות, שמתעלם מהעניין הבסיסי: מי שמילא תפקיד כל כך מרכזי בכישלון כל כך גדול פסול מכל תפקיד כל עוד לא הובהרה אחריותו. במקרה של א' ההבהרה הזאת, שתעלה בתחקירים, תגלה את מה שהיה ברור מ־06:29 בבוקר השבת השחורה. היא גם תסיים בהכרח את שירותו בצה"ל.

מצופה היה מ־א' לעזוב את הארגון בעצמו אחרי כישלון מקצועי כל כך מהדהד. למרבה הצער, הוא נהג אחרת: נדבק לכיסאו, בתואנה שיש מלחמה והוא חיוני להצלת המצב. כמוהו נהגו שלל קצינים במטכ"ל ובפיקוד הדרום. הנורמה הפסולה שהם השרישו הובילה לכך שנדמה היה להם כי הגיוני למנות כעת את א' לתפקיד זמני, "כדי שלא יישב בבית".

א' לא לבד. גם קצין המודיעין של פיקוד הדרום בזמן מתקפת חמאס, אל"ם א', נותר בתפקידו, ועזב אותו רק לאחר שהתברר כי ניהל מערכת יחסית אסורה עם פקודה שלו. למרות זאת הוא לא הופרש מהארגון, אלא הוצב כנציג צה"ל במטה הסייבר הלאומי. השבוע גם נחשף ב"ישראל היום" שתא"ל ג', שפיקד על חטיבת ההפעלה באמ"ן ב־7 באוקטובר, מונה באחרונה לתפקיד בכיר בגוף ביטחוני אחר, בטרם התבררה אחריותו לאירועים.

בצה"ל טוענים שלא ניתן להדיח קצינים בטרם הושלמו התחקירים. זה נכון, עם שתי כוכביות: הראשונה, שגם התחקירים עצמם נמתחים הרבה מעבר למידה; והשנייה, שיש כמה תפקידים שנדרש היה לחתוך לגביהם כבר בבוקר 8 באוקטובר כדי להבהיר שצה"ל לא חי בשלום עם מה שקרה.

קצין המודיעין של אוגדת עזה הוא אחד מהתפקידים האלה. העובדה שהוא המשיך לכהן היא בלתי נתפסת. העובדה שהוא סיים את תפקידו כדרך הטבע, ולא הודח ממנו, גם היא בלתי נתפסת. והוא לא היחיד: כל מי שפרשו עד עכשיו עשו זאת כשהחליטו, מבלי שאיש דרש מהם לממש את אחריותם. וגם זה בלתי נתפס: הליך ההדחה נדרש לא לשם הביזוי, אלא לשם התיקון. רק כך יידעו מי שיבואו בעקבותיהם שהאחריות אינה ריקה מתוכן ויש לה תג מחיר.

האירוע הזה גם מלמד, בזעיר אנפין, למה נדרשת ועדת חקירה ממלכתית. יש גבול עד כמה צה"ל מסוגל לבדוק את עצמו ולהסיק מסקנות מתבקשות. זה נכון שבעתיים לגבי הדרג המדיני, שגם אחרי 469 ימים עוד לא מצליח לחבר את האותיות א־ח־ר־י־ו־ת למילה אחת. אם המחדל הגדול ביותר בתולדת המדינה לא ייבדק לעומק, הלקחים לא באמת יילמדו ויופנמו.