מכון יכין למחקרי אסטרטגיה פרסם היום (שלישי) מחקר חדש ומקיף, הבוחן את השפעות האסטרטגיות של נסיגות ישראל מציר פילדלפי לאורך השנים. המחקר מתאר כיצד השינויים במדיניות הישראלית השפיעו על המצב הביטחוני בגבול הדרומי, והפכו את הציר, שהיה בעבר חיץ ביטחוני מרכזי, לעורק משמעותי להברחת אמל”ח ולבניית תשתיות צבאיות ברצועת עזה.
המחקר מתחקה אחר נקודות מפנה היסטוריות משמעותיות, ביניהן נסיגת ישראל מחבל ימית ב-1982 בעקבות הסכם השלום עם מצרים, והעברת השליטה בציר במסגרת הסכם קהיר ב-1994. לדברי החוקרים, החלטות אלו הובילו להיחלשות מנגנוני הפיקוח בגבול ולהתגברות תופעת ההברחות.
תוכנית ההתנתקות בשנת 2005, שכללה נסיגה מלאה מרצועת עזה, מוזכרת במחקר כאחת ההחלטות המרכזיות שהשפיעו על המציאות הביטחונית בדרום. לדברי החוקרים, חמאס ניצל את המצב כדי להשתלט על הציר, לבסס רשתות הברחה ולפתח יכולות צבאיות מתקדמות.
המחקר מצביע על עלייה ניכרת בהברחות נשק מאז 2005, עם כניסת עשרות אלפי כלי נשק, מטולי RPG ומאות טונות של חומרי נפץ דרך מנהרות ההברחה. בנוסף, נבנו תשתיות ייצור נשק מקומי, כולל טילים ארוכי טווח שמאיימים על ערים מרכזיות בישראל. המחקר מדגיש כי ציר פילדלפי הפך למרכיב מרכזי במערך הצבאי של חמאס, המאפשר לארגון לנהל מערכה צבאית מתמשכת נגד ישראל.
המחקר מציין שורה של אזהרות שהושמעו לאורך השנים על ידי בכירים במערכת הביטחון. משה דיין, שר הביטחון לשעבר, התריע כי “נסיגה מעזה לא תביא שקט - עזה תחזור להכות בלב ישראל". אזהרות נוספות ניתנו בשנות ה-2000 על ידי בכירים, שהזהירו מהשלכות אפשריות של אובדן השליטה בציר.
החוקרים מציעים מספר צעדים אפשריים לשיפור המצב, כולל בחינת האפשרות להשיב שליטה ישראלית בציר פילדלפי, חיזוק שיתוף הפעולה הביטחוני עם מצרים ופגיעה בתשתיות ההברחה של חמאס. לצד זאת, המחקר קורא לבחון פתרונות טכנולוגיים לשיפור מנגנוני הפיקוח בגבול.
אם כך, המחקר מדגיש את חשיבותו האסטרטגית של ציר פילדלפי לביטחונה של ישראל, תוך התייחסות לצורך הדחוף בהתמודדות עם האיומים שמקורם במרחב זה. “ציר פילדלפי אינו רק גבול,” מסכמים החוקרים, “אלא מרכיב קריטי במערכת ההגנה האסטרטגית של מדינת ישראל". המחקר מציב אתגר משמעותי למקבלי ההחלטות: כיצד לשלב בין הצורך הביטחוני לבין ההשלכות המדיניות והבינלאומיות של שינוי מדיניות באזור זה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו